להשיג מין בכוח: האבולוציה של האונס

לפני מספר שנים, כאשר פרסמו הביולוג רנדי תורנהיל והאנתרופולוג קרייג פאלמר ספר הדן בשורשים האבולוציוניים של האונס, הותקפו השניים בחריפות עד כדי איומים על חייהם. המבקרים זעמו על עצם האפשרות של טיפול באונס באמצעות המחקר המדעי והאבולציוני. הספר נחשב ל"פוליטקלי נון-קורקט" והמתקיפים אף רמזו שכותבי המחקר מנסים להכשיר מעשי אונס שלהם עצמם.

הסערה שחולל פרסום הספר דומה לזו שהתרחשה מספר שנים קודם עם פרסום הספר "עקומת הפעמון", שדן בהבדלים באינטליגנציה בין שחורים ולבנים. שני הספרים נגעו בנושאים שנחשבים "רגישים חברתית" וכטאבו לחקירה מדעית.

כל ניסיון להתייחס אליהם במחקר מדעי מתויג מיידית כבעל אג'נדה אידיאולוגית. בחלק גדול מהמחקר האבולוציוני, בעיקר בתחום התנהגות חברות קופי אדם, מעורבים שיקולים אידיאולוגיים, פסיכולוגיים ומדעיים של התנהגות "פוליטית נכונה", המקשים על ביצוע ופרסום המחקרים ללא לחצים, התנגדויות והחרמות.

אונס הוא פשע נוראי. המחשבה על אונס מעוררת חלחלה, חרדה וכעס. ההנחה שאפשר לחקור אונס בצורה רציונלית מעוררת אי-נוחות. החשש הוא שהסברים מדעיים ישמשו כהצדקה למעשי אונס, סוג של הגנה לאנסים כמו הגנת אי-השפיות אצל רוצחים.

הטענה כי מעשה האונס הוא תכונה אנושית שנבררה במהלך האבולוציה עשויה לתת לאנשים חסרי הבנה בתחום לגיטימציה לאונס. רבים סבורים שהעובדה שכוחות אבולוציוניים מעצבים את התנהגותנו משמעה שהתנהגויות אלו טבעיות ובלתי נמנעות. אם כך הדבר, לאנסים אין שום אחריות על מעשיהם והם תמיד יוכלו "להאשים" לחץ גנטי שגרם להם לאנוס.

ענף האבולוציה ההתפתחותית מטפל היום בכל התנהגות אנושית באמצעות הסברים אבולוציוניים טובים יותר או פחות. החוקרים מחפשים סוג של צורך אבולוציוני שמסביר את דפוסי האונס על-פי עקרונות הברירה הטבעית (או המינית)

בהנחה שכולם מעוניינים במניעת או לפחות בהפחתת מקרי האונס, כל ניסיון להבין ולהסביר את נושא האונס מבחינה מדעית יכול לקדם אותנו להשגת מטרה חשובה זו. המחקר האבולוציוני הוא חלק מהניסיונות להסביר התנהגות אנסים בתוך הקשר רחב יותר מפשעים אלימים של פושעים ופסיכופתים.

אונס בעולם החי

אונס קיים בכל תרבות מוכרת בעולם. מחקרים אנתרופולוגיים בשבטים נידחים מראים שבכל חברה שאי פעם תועדה, קיים אונס (אם כי בשיעורים משתנים). אונס נפוץ גם אצל בעלי חיים, החל מחרקים ועופות, וכלה בפרימאטים - אוראנגאוטנים, שימפנזות וגורילות, שארי בשרנו הקרובים מבחינה אבולוציונית

אצל אוראנגאוטנים למשל, זכרים חלשים ובעלי סטטוס נמוך, חסרי טריטוריה, יתקפו נקבות שנמצאות בטריטוריה של הזכרים החזקים יותר. המעשה מוגדר כאונס מכיוון שהנקבות עושות כל שביכולתן כדי להימנע מהמגע המיני, כולל ניסיונות בריחה, צרחות ונשיכת התוקף, התנהגויות שהן אינן מפגינות בזמן יחסי מין עם זכר אלפא בעל סטטוס גבוה.

ההכרה שאונס אינו אקט אכזרי של אלימות כשלעצמה אלא מבוסס על דחף מיני חזק, היא זו שעומדת בלב ההסבר האבולוציוני. טענה זו היא שיוצרת את התגובות החריפות בקרב מי שמתנגדים להסבר כזה.

לפני מספר שנים הצהיר אירגון האו"ם ש"אונס הוא ניצול לרעה של כוח ושליטה, שבו האנס מבקש להשפיל, לבייש, להביך, לבזות ולהבעית את הקורבן. מטרתו העיקרית היא הפעלת כוח ושליטה על אדם אחר".

מיניות או אלימות?

התפיסה הרווחת היא שהדחף המיני הוא משני לאלימות המופגנת במעשה. בפועל, המחקרים האבולוציוניים מוכיחים בדיוק את ההיפך. אנחנו נוטים להאמין שיחסי מין מתרחשים תמיד מאהבה ובהסכמה מלאה ואם מין הוא תמיד דבר טוב, אז אונס שהוא בהכרח מעשה רע, לא יכול להיות קשור למין.

הבעיה בהסבר פשטני זה היא שהוא לא עומד במבחן המציאות האמפירית. קחו לדוגמה מקרי אונס בזמן דייט (Date rape). נניח שהדייט מוביל לקרבה אינטימית בין הגבר והאישה, אבל ברגע האחרון מסרבת האישה לשכב עם הגבר והוא אונס אותה.

כמובן שלאישה תמיד שמורה הזכות לומר "לא" בכל שלב, אבל האם הגיוני לחשוב שבבת-אחת השתנו מניעי הגבר? ברגע אחד הוא מעוניין ביחסי מין מתוך קרבה וידידות, וברגע שני הוא הופך עורו לתוקף אכזר ואלים ורק רוצה להפגין אלימות דרך האונס?

אונס הוא אכן מעשה אלים. מעשה של כפייה בכוח כלפי הנאנסת. אבל לא נטייה לאלימות או סטייה חברתית מסבירים את מעשה האונס. ההסברים נמצאים בתחומי הדחף המיני, הצורך בסקס, שהוא חלק מהאינסטינקט הראשוני להפצת כמה שיותר צאצאים פוטנציאליים, במטרה להבטיח את הישרדות המין.

הברירה המינית

המבחן האבולוציוני החשוב ביותר אינו הדרך, אלא התוצאה ובמבחן התוצאה (שהיא כמובן צאצאים) אסטרטגיית האונס, לפחות סטטיסטית, התבררה לאורך ההיסטוריה כאסטרטגיה מוצלחת בהמשכיות גנטית ולכן גם המשיכה להתקיים עד ימינו.

הברירה המינית עוסקת בדרך שגברים ונשים בוחרים בני זוג לצורך יחסי מין ובכוחות האבולוציוניים שמעצבים את הבחירות הללו. ההבדלים העיקריים בהתנהגות גברים ונשים נובעים מזמן פוריות מוגבל של נשים - הן במספר הילדים שאישה יכולה ללדת, והן בתקופת הפוריות שמוגבלת לרוב מאמצע שנות העשרה ועד לשלהי שנות ה- 40 לחייה.

בנוסף, נשים הן אלו שנכנסות להריון ולאורך ההיסטוריה האבולוציונית הניקו את התינוק למשך תקופות ארוכות לאחר הלידה. בזמן זה אינן יכולות להוליד צאצים נוספים בעוד שגברים ממשיכים במסע לפיזור הזרע.

ההבדלים הללו גורמים לנשים להיות בררניות הרבה יותר בבחירת בני זוג במטרה לנצל את המקסימום מאקט ההזדווגות. אישה כמעט תמיד תוכל למצוא פרטנר מיני. לא תמיד זה יהיה הגבר האידיאלי מבחינתה, אבל תמיד יימצא הגבר שמוכן לשכב איתה והיא יכולה לנסות ולבחור.

אותם גברים שמתקשים למצוא נשים שיסכימו לשכב איתם מרצון, הם אלה שעלולים במקרים מסוימים לאנוס. מחקרים מראים שחלק ניכר ממקרי האונס מגיעים בדיוק מגברים כאלה, לרוב משולי החברה ומסטטוס סוציו-אקונומי נמוך.

תאוות חיים הרסנית

הניתוח האבולוציוני ממקם את האונס כחלק מקשת ההתנהגויות המיניות. דחף מיני הוא תכונת הבסיס לחיים. מצד אחד הוא מוביל למעשה האהבה, הפוריות והישרדות המין, ומצד שני הוא עלול להביא לאונס.

אין ספק שאונס הוא אסטרטגיה קיצונית של התרבות והפצת הגנים. אסטרטגיה שעלולה להוביל לסנקציות חברתיות (כמו נידוי) ומשפטיות (מאסר או הוצאה להורג). למרות זאת, אונס מתקיים בכל חברה וכמעט בכל תקופה.

במצבים בהם הסיכוי להיתפס או להיפגע נמוכים, יש יותר גברים שבוחרים לבצע מעשי אונס. כך במצבי מלחמה למשל, נפוץ מאוד שהאוכלוסייה הכובשת אונסת נשים מהצד המובס. הסיכוי לשלם מחיר כלשהו על מעשי האונס הללו נמוך. זה קורה גם לגברים שנחשבים "נורמטיביים", שלא היו חושבים לאנוס אלמלא הנסיבות ה"מקלות" שנמצאו בהן.

מבחינה זו, האונס מהווה אסטרטגיה רבייתית מזדמנת, שמתרחשת בעיקר כשהמחיר והסיכויים להיתפס ולהיענש על התנהגות זו, נמוכים. התנאים, כמו גם היחס בין המחיר לתועלת, ישתנו מחברה לחברה ומזמן לזמן.

רוב האנסים הם גברים צעירים בשיא אונם, בזמן שהתחרות עם גברים אחרים על בנות זוג חריפה ביותר. רוב הנאנסות הן נשים בשיא גיל הפוריות, בעלות סיכויי התעברות גבוהים ביותר. 70 אחוז מהנאנסות נמצאות בין הגילאים 16-35, כשהממוצע הוא 24. ההתפלגות גיל קורבנות האונס מפתיעה מאוד אם מסתכלים על התפלגות הקורבנות של פשעים אחרים, במיוחד כאלה שמערבים אלימות פיזית.

אם אונס היה פשע של אלימות, סביר שהקורבנות היו בעיקר נשים מבוגרות הרבה יותר, כאלו שיתקשו להתנגד פיזית לאונס, ולא נשים שנמצאות בשיא כוחן הפיזי. כמובן שגם נשים מבוגרות, מעבר לגיל הפוריות, נאנסות. יש הרואים בעובדה זו הוכחה שלאונס אין מרכיב מיני מרכזי.

טרור גברי?

העובדה הפשוטה שרוב מוחלט של מעשי האונס מבוצע על-ידי גברים, מתפרשת על-ידי אחדים כסימן לפטאריכליות ולחברה גברית דומיננטית. אחת המייצגות הבולטות של הגישה הזו היא הפמיניסטית סוזן בראונמילר, שטוענת שאונס מנציח שליטה גברית בחברה וכי כל הגברים מרוויחים מקיומו כי הוא מטיל טרור על כל הנשים שחיות בפחד מתמיד מפניו.

יתכן שמדובר גם ברמה גבוהה יותר של מודעות להגשת תלונות, אבל אם בוחנים את הנתונים ב-50 השנה האחרונות, רואים שבמדינות מערביות יש עלייה גדולה במקרי האונס ב-30 השנה האחרונות, דווקא בתקופה שהשוויון בין המינים גדול יותר.

נאבקים בתופעה

העלאת הסברים אבולוציוניים לאונס אינה שוללת כמובן את אפשרות קיומם של הסברים נוספים. ברור שתופעה כל-כך נפוצה כמו אונס מושפעת מגורמים שונים - תרבותיים, חברתיים וגם ביולוגיים.

ישנם גם סוגים שונים של אונס, שסביר שכל אחד מהם נובע מגורמים אחרים. אונס בדייט, אונס בזמן מלחמה, אונס של קרובים (כולל בעל ואישה), אונס של זרים, אונס ילדים ואונס הומוסקסואלי - כולם נופלים תחת ההגדרה של אונס, ולכל אחד מסוגי אונס אלה סיבות ונסיבות משלו

רק הבנת הבסיס המיני המשותף לצד הנסיבות הייחודיות, יכולה להוביל להבנה מלאה של הנושא בתקווה להגיע להסבר אמיתי שיאפשר פעולות מניעה נכונה ויעילה.

חשוב להדגיש בסיום כי הסבר אבולוציוני אין פרושו שמה שהיה הוא בהכרח מה שיהיה. גם אם שורשי האונס ממוקמים בהיסטוריה האבולוציונית שלנו, ניתן למנעו. בני אדם שולטים על מעשיהם ונושאים באחריות מלאה לבחירות שעשו.

אונס, גם אם יש לו הסבר אבולוציוני, אינו גזירת גורל. כמעט לכל התנהגות חברתית בין בני אדם יש מקור אבולוציוני מוצק, אבל אלימות, רצח וכמובן אונס, הם תופעות שכל חברה נאורה נלחמת בהם באמצעות חינוך, כללי מוסר, חוק וענישה.

ד"ר גיל גרינגרוז הוא אנתרופולוג ופסיכולוג אבולוציוני מאוניברסיטת ניו-מקסיקו. המאמר המלא פורסם במגזין "אודיסאה".