ג'ורג'י בוי
בוי ג'ורג', אחד האייקונים הבולטים של האייטיז, חוזר בגרסה הרבה פחות אטרקטיבית. עם כתובת קעקע ענקית של מגן דוד על הראש, כרס במצב מתקדם ואווירה מפויסת ומלאת מודעות עצמית, הוא מגיע בחודש הבא - על תקן די.ג'יי, לא זמר - ומספר בכנות על הסתבכויותיו והשהות בכלא, על ימי תהילת הענק שהובילו להתרסקות, צוחק מליידי גאגא וחושף מה הוא הכי אוהב לעשות אחרי סקס. גיים בוי
"השהות שלי בבית הכלא היתה חוויה סוריאליסטית למדי", הוא מספר עכשיו בראיון טלפוני מביתו שבלונדון. "אם אתה נכנע לסיטואציה הזאת ומשלים עם העובדה שאתה בכלא, ולא יוצא נגד זה, לא מתלונן ולא עושה בעיות, אז הדברים הרבה יותר פשוטים וקלים. זה תלוי אם אתה לוקח אחריות על מה שאתה ועל מה שקורה לך, ואז אתה אומר: 'או.קיי, אני כאן בכלא, אין שום דבר שאני יכול לעשות כדי לשנות את המצב הזה, אז אוציא ממנו את המיטב'. וכך עשיתי".
ילדי שנות ה־80 ודאי התקשו לזהות את כוכב נעוריהם כשצפו בתמונותיו של בוי ג'ורג' עושה את דרכו לכלא. מי שהיה פעם אחת מהדמויות הצבעוניות והמוכרות ביותר בעולם המוזיקה הוא היום גבר כבד משקל, בן 49, שלא השתבח עם השנים ומגיע מפעם לפעם לכותרות העיתונים בעיקר בעקבות שערוריות כאלה ואחרות.
יתקלט, לא ישיר. בוי ג'ורג' (צילום: אימג' בנק / Getty Images)
דרכו לשם, כמו הקריירה שלו, היתה רצופה ברגעים ססגוניים. ג'ורג' נולד ביוני 1961 בלונדון בשם ג'ורג' אלן או'דאוד למשפחה אירית מרובת ילדים. בנעוריו נהג לבלות במועדון הבליץ, שם עבד כאחראי על שמירת חפצים. הלוק הנשי הייחודי שלו לכד את עיניו של המפיק המוזיקלי מלקולם מקלארן שמיהר לצרף אותו לסיבוב ההופעות של להקת באוו וואו וואו. סולנית הלהקה התקשתה להתמודד עם הפופולריות הגוברת של הרכש החדש והחלה להקשות עליו. ג'ורג' החליט לפרוש ולהקים הרכב משלו וכך הגיע אל חיינו קאלצ'ר קלאב (מועדון תרבות) ב־1981. כעבור שנה אלבום הבכורה "Kissing to be clever" כבר היה בחנויות והלהיט מתוכו, ”Do you really want to hurt me”, מכר מעל חמישה מיליון עותקים.
הקול העדין, הגרדרובה המשוגעת והמראה האנדרוגיני עשו את שלהם, ותוך זמן קצר הפך בוי ג'ורג, אז בן 21, לכוכב תקשורת, אליל פופ ואייקון אופנה. מעמדו התעצם עם הצלחת האלבום השני "Colour by numbers" ששוגר לחנויות ב־1983 ומכר תשעה מיליון עותקים ברחבי העולם, כשהסינגל מתוכו
"קארמה קמיליון" הגיע למקום הראשון ב־16 מדינות. שני האלבומים הבאים נרשמו כאכזבה וב־1986 הלהקה התפרקה. בוי ג'ורג' החל לנהל קריירת סולו לא אחידה ברמתה, שידעה עליות ומורדות. הלהקה אומנם התאחדה כמה פעמים, אך מעולם לא הצליחה לשחזר את ההצלחה ההיא.
כמי שהתנסה בטעם המשכר של התהילה בשנות ה־80 ולאחר מכן זכה להיות מושא ללעג על ידי לא מעט מכלי התקשורת, ג'ורג' מפגין הרבה מאוד מודעות עצמית, חוש הומור ואירוניה: "אם אתה לא צוחק, אז אתה בוכה", הוא מסכם את פילוסופיית החיים שלו. יחסו לתקופת המאסר שלו משועשעת בהתאם.
מה התבקשת לעשות בזמן המאסר?
"בעיקר כל מיני עבודות במטבח. אפילו הכנתי אוכל".
איך האסירים האחרים התייחסו אליך?
"בסדר גמור. באופן מפתיע, יש בכלא הרבה אנשים נחמדים, רכשתי שם הרבה חברים. האסירים אהבו אותי והתיידדו איתי, גם בגלל שאין לי מוניטין של מישהו קשה, בעייתי ומתנשא. בכלל, קשה להיות דיווה בכלא. האמת שאני לא מתנהג כמו דיווה כבר הרבה הרבה שנים. אחרי האייטיז הפסקתי להיות דיווה. וגם קיבלתי תמיכה מבחוץ. קיבלתי אלפי מכתבים מאנשים מכל העולם, ופתאום ראיתי וקלטתי עד כמה אנשים אוהבים אותי, ומאוד הערכתי את זה".
מאז שחרורו מהכלא הסתער ג'ורג' על החיים פעם נוספת. "התחלתי להופיע בעולם, ובמהלך הנסיעות האלה יכולתי לחוש את אותה אהבה ותמיכה שעזרה לי להתמודד עם תקופת המאסר. זה דבר יפה שמאוד מרגש אותי".
בעוד כחודש, ב־27.8, יוכל בוי ג'ורג' ליהנות גם מהתמיכה של המעריצים הישראלים, כשיגיע להופיע במסיבת ענק בהפקת איש חיי הלילה הוותיק שירזי ומועדון האומן 17 לכבוד סוף החופש בחוות רונית. בוי ג'ורג', שביסס את מעמדו בעשור האחרון כדי.ג'יי מבוקש, יתייצב בעמדת התקלוט. "אני שמח לנגן מוזיקה בישראל", הוא אומר. "זה יהיה שילוב של מוזיקת מסיבות וחומרים קלאסיים. אני לא מתכוון לשיר, בעצם אני עשוי לשיר. אף פעם אי אפשר לדעת אצלי. זה תלוי בסיטואציה ובציוד. אם יהיה שם מיקרופון טוב ואם ארגיש טוב, אז אני בהחלט יכול לפצוח בשירה".
זו לא הפעם הראשונה שבוי ג'ורג' מבקר בישראל. בשנות ה־80, בשיא תהילתו, הוא הופיע כאן עם להקתו קאלצ'ר קלאב, ולפני שנים אחדות גם הגיע לתקלט במועדון תל אביבי. לג'ורג' יש רק זיכרונות טובים מהביקורים הקודמים שלו. "אני שמח לחזור בגלל אותם זיכרונות", הוא מכריז. "האנשים בישראל מאוד מתוקים ונחמדים אליי ומרעיפים עליי המון חיבה. אני חש אצלכם מאוד בנוח. יש לי אפילו כתובת קעקע ענקית של מגן דוד על הראש".
כן, ראיתי אותו בתמונות ולא הייתי בטוח שאני רואה טוב.
"עשיתי את המגן דוד הזה לפני עשר שנים בגלל שאני אוהב אותו. בעיניי זה סמל של אור. נהגתי גם לשים מגיני דוד על הבגדים שלי. כתובת הקעקע על ראשי גוררת הרבה שיחות מעניינות עם כולם. כשנסעתי להופיע בלבנון היא עשתה לי בלגן. לפני שטסתי ללבנון שאלו אותי אם יש לי חותמת ישראלית בדרכון, אז אמרתי להם: 'במקרה בדרכון הנוכחי שלי אין חותמת ישראלית, אבל יש לי מגן דוד על הראש'. למרות זאת, נסעתי. האנשים במועדון שבו הופעתי היו בסדר גמור ולא עשו מזה עניין. אבל כשעמדתי לעזוב זה עשה בעיות עם החיילים – הם לא אהבו את המגן דוד ולא היו מאושרים ממנו, אבל בסופו של דבר הם נתנו לי לצאת ולטוס משם".
מה אתה חושב על הגברים הישראלים?
"האהבות הגדולות שלי חיי היו בחורים יהודים. למשל ג'ון מוס, המתופף של קאלצ'ר קלאב, שחלק מהשירים שכתבתי ללהקה שלנו, יועדו בעצם אליו. אני אוהב גם גברים ישראלים. יש לי כמה חברים וחברות יהודיים ובגללם הסתובבתי כבר בשנות ה־80 עם כתובות בעברית על הבגדים, כמו הכיתוב המפורסם 'תרבות אגדה'".
לא מעט אמנים, כמו אלביס קוסטלו והפיקסיז, בחרו לאחרונה לבטל את ההופעות שלהם בישראל בגלל המצב הפוליטי ולחצים שהופעלו עליהם. מה עמדתך בנושא?
"אני אף פעם לא הייתי בוחר בצעד כזה של ביטול או חרם. זה נושא שלא הייתי רוצה להיות מעורב בו. הביקור שלי הוא לא פוליטי אלא מוזיקלי. אני בא לבדר אנשים, לבלות וליהנות".
ההסתבכות האחרונה של ג'ורג' רחוקה מלהיות הראשונה שלו. בשנות הזוהר של קאלצ'ר קלאב, ג'ורג' ניהל כאמור, רומן סוער עם המתופף ג'ון מוס, שלווה באלימות פיזית ומילולית. הוא פיתח התמכרות לקוקאין ואחר כך להרואין, והסתבך לא אחת עם רשויות החוק. ב־2006 הוא אף נאלץ לרצות עבודות שירות במחלקת התברואה של ניו יורק, מאחר שהורשע בדיווח כוזב על שוד בדירתו. במסגרת ריצוי עונשו הוא יצא לאסוף האשפה שהצטברה ברחובות הרובע הסיני במנהטן. העוברים והשבים הסקרנים שהתגודדו סביבו זכו ממנו לתגובות צועקות: "אתם חושבים שאתם יותר טובים ממני? לכו הביתה ותנו לי לבצע את המחויבות הקהילתית שלי".
על מדרכות ניו יורק. ככה נראות עבודות שירות כשאתה כוכב (צילום: AP)
היום, בוי ג'ורג' מבטיח שהוא נרגע וגמר עם הבלגנים וההתמכרויות. לאור ההצהרה העדכנית שלו שהוא נמנע לחלוטין מחומרים אסורים, קשה שלא למצוא אירוניה בעובדה שהוא מגיע לארץ להופיע באירוע שנערך בחסות חברת המשקאות וודקה סמירנוף. "נגמלתי מסמים ומאלכוהול ואני כבר נקי שנתיים וארבעה חודשים", הוא מכריז באוזניי. "אני לא שותה יותר ולא עושה יותר סמים. החיים שלי הרבה יותר טובים עכשיו. האמת שמאוד נרגעתי בשנים האחרונות. אני אדם הרבה יותר רגוע".
אתה מתחרט על שנות ההתמכרות?
"כן, אני מתחרט על השנים של הסמים והאלכוהול. זה היה כזה בזבוז זמן. היו תקופות שבהן לא עשיתי דבר ורק הייתי שקוע בהתמכרויות שלי, וזמן כידוע הוא דבר נפלא ויקר ערך. אני אומנם מתחרט, אבל אני לא יכול לעשות דבר לשנות את מה שעוללתי בעבר. מה שחשוב עכשיו זה ליישם את הלקחים שלמדתי מהתקופה הזאת וללכת קדימה".
הוגדרת לא אחת כאייקון, אפילו מיתוס, איך מתמודדים עם זה?
"מיתוס?", הוא מצחקק, "אני לא רואה את עצמי כמיתוס. אני חושב שאני בן אדם מאוד רגיל. נוצרה לי תדמית של מישהו גדול מהחיים, ואיכשהו אנשים חושבים עליי כל מיני דברים שאין להם שום קשר למציאות. לעיתים קרובות כשהם פוגשים אותי, הם מופתעים לגלות שאני לא מה שהם חשבו".
- הכתבה המלאה מופיעה בגליון החדש של "פנאי פלוס"
לפנייה לכתב/ת 
