שתף קטע נבחר

 

נשיות ואלימות: הקולנוע של רחל חלפי

לא מודע, אלימות, נשיות וגבריות מתערבבים ביצירותיה של אחת מאמניות האוונגארד היותר רלוונטיות כיום. בפסטיבל ירושלים ייערך ערב מחווה להרהורים מהפנטים על אגדות אימים

רחל חלפי, משוררת, אמנית רב תחומית, עורכת רדיו ובמאית של סרטים ניסיוניים, היא אחד הקולות הייחודיים של הקולנוע הנשי בישראל. במסגרת פסטיבל הסרטים בירושלים תערך הערב (ה') מחווה ליצירתה, ובמסגרתה יוקרנו שניים מסרטיה הבולטים: "אפשרויות, או כחול הזקן ואני" ו"חלומה".

 

הסרט הראשון, שהופק ב-1983 ואורכו 45 דקות, הוא הרהור מהפנט על אגדת האימים שבמרכזה כחול הזקן הרוצח את נשותיו הרבות. הסרט מבוסס על פואמה של חלפי (אחייניתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי, ובתם של המשורר שמשון חלפי והפסלת מרים ברוך-חלפי), והדימוי המרכזי בו הוא בובות חלון ראווה (מנקינים) המשמשות תחליף לנשותיו של המחסל הסדרתי הנ"ל.

 

"חלומה" (1987), סרט בן 18 דקות, הוא במידה רבה הסרט המשלים. יצירה וירטואוזית המשלבת דימויי אלימות ומים, ויש בה מעין סיפור של מאבק ושל נקמה בין המינים. האישה המוכה והנאנסת מייצרת בחלומהּ נרטיב המתרחש כל כולו בתוככי הלא מודע, ומתחת למים, ובו היא באה חשבון עם הגבריות האלימה והמנצלת.

 

הארת שולים

צפיה רציפה בשני הסרטים, המנהלים ביניהם דיאלוג מרתק, מזמינה דיון רפלקסיבי בהתפתחותם של דימויי גבריות ונשיות בקולנוע הישראלי, ובו הקול

הנשי היה ונותר בשוליו. אבל מה שהופך את הדיון ביצירתה של חלפי לרלוונטי הוא ללא ספק העשיה האוונגרדית שלה, שבולטת בייחודיותה גם בחלוף שלושה עשורים.

 

הפסוקים שהיא מקריאה ברקע הדימויים ממקמים את סרטיה על קו התפר שבין קולנוע לבין שירה, ומעצימים את תחושת החידתיות המפעמת בהם. התוצאה מזכירה צלילה אל נבכי הלא מודע ותהומותיו, ושם מתערבלות להן פנטזיות וחרדות נשיות.

 

הערב, שאוצר קולנוען האוונגרד חן שיינברג, ילווה ברב שיח בהשתתפות חוקרת הקולנוע ד"ר סנדרה מאירי והמתרגם והמשורר רפי וייכרט. חלפי עצמה תכבד את האירוע בנוכחותה.

 

קולנוע של שירה – הקולנוע של רחל חלפי, חמישי 15.7, 19:30, "מעמותה" מדרגות הביקור 58, עין כרם

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים