הכנסת פגעה בעצמה, לא בחנין זועבי

כמי שמשקיף על הכנסת מבחוץ ועוסק בהוראת סטודנטים על עבודתה, נחרדתי מהחלטת הכנסת להטיל עונשים על חברת הכנסת חנין זועבי, למרות שאני חולק עליה באידיאולוגיה ובפרקטיקה הפוליטית באופן ניכר.

יש מנהג יפה בכנסת כשהיא מארחת תלמידים שרוצים להבין את מהות מקומה בדמוקרטיה הישראלית, ולעיתים קרובות התבקשתי לפגוש אותם ולהבהיר מהי הכנסת. בכל פעם שצריך הייתי להסביר את מהות תפקידה, הייתי מנסה בכל כוחי לשכנע כי ייעודה הוא בראש ובראשונה לשקף את עמדותיהם של אזרחי המדינה על גווניהם השונים. "ואם אתם רואים שיש מישהו בכנסת שמאוד מרגיז אתכם", הייתי מסביר, "רק תבדקו אם יש אוכלוסיה בישראל שהוא משקף את עמדותיה, ואם יש כזאת, זה בסדר גמור שהוא יושב בכנסת ומבטא את עמדותיו, אפילו הן מרגיזות אתכם. זאת מהותה של הדמוקרטיה".

הצרה היא כנראה שלכנסת מגיעים נבחרים שלא למדו אף פעם ברצינות מהי דמוקרטיה, או שלמדו כל כך טוב עד שהם נחושים להרוס אותה במו ידיהם. כי זה מה שעשו אתמול במשכן,

לכאורה לא נגזלו מח"כ זועבי זכויות היסוד של חבר כנסת: לא הרשות לנאום, השתתפות בישיבות הוועדות והצבעה, שהן הפעולות החשובות ביותר של ח"כ. בלי דרכון דיפלומטי ודאי שאפשר לחיות וגם שאר ה"עונשים" אינם נוראים. הנורא הוא עצם ההליך לפיו מענישים חבר כנסת הממלא את תפקידו על פי מיטב הכרתו ומייצג את בוחריו מבלי לפגוע פגיעה של ממש בביטחון המדינה או במרכיבי קיומה.

"כרסום מהות הדמוקרטיה" אינו סיסמה ריקה. הכרסום בא במקום בו עריצות הרוב במליאת הכנסת מבטאת זעם או תסכול עד כדי פגיעה במהות עבודת הכנסת, בזכויות ובחובות חבריה לבטא ולעשות למען עמדותיהם בכל דרך ציבורית אפשרית.

יסלחו לי חברי הכנסת שהחליטו על הענישה הזאת, אבל הם באמת או נאיביים ביותר או טפשים גמורים. כי מה בעצם חשבו לעצמם? שההחלטה תרתיע את ח"כ זועבי או את חבריה מלהמשיך ולעשות כל מה שיעיל בעיניהם כדי להביע את עמדותיהם? הרי ככל שהכנסת תשלול את זכויותיהם לבטא את עמדות בוחריהם, הם יראו בכך הצלחה גדולה יותר בייצוג אמיתי ונועז של ציבור בוחריהם.

איני רוצה לפסוק אם ח"כ זועבי טעתה או לא בעלותה על המשט. הרי מחד, זכותה למחות נגד הסגר על תושבי עזה שהם בני עמה ממש. מאידך, לא היה זה רק משט נגד הסגר אלא במידה רבה גם נגד זכות ישראל להתגונן מפני טרור. אך עניינה הלגיטימי להכריע בשאלה. אני מניח שהיא עשתה בראש וראשונה את חשבון ייצוג בוחריה - ובדין. במצב דברים זה, חובתו של כל חבר כנסת הגון להגן על זכותה לעשות כן, בדיוק כמו שחובתו להגן גם על זכותו של ח"כ מיכאל בן ארי מהקצה השני לומר דברים מטורפים בלב לבה של חברון הערבית.

אך מי שהפסיד מההחלטה בכנסת הם חברי הכנסת עצמם, וכמובן הדמוקרטיה הישראלית שנגררה אחרי ח"כ בן ארי. ממנו דווקא לא מנעה הכנסת חירות פרלמנטרית בהופעותיו הגזעניות.

חבל שבכנסת לא נמצא האומץ להתנגד להצעה שיזם.

נראה כי חברי הפרלמנט מצויים במצב אומלל - מה נותר להם לעשות, כשכל אחד מהם משוכנע שזוהי הדרך הכי פטריוטית בה עליהם לנהוג בעיני בוחריהם, וכשהם סבורים שרק בדרך זו ישובו להיבחר שוב ושוב לכנסת או לתפקידי שררה אחרים?!