דברים שרואים מכאן
שיתוף פעולה מיוחד בין סטודנטים לעיצוב אופנה משנקר וסטודנטים יפנים הוליד עבודות גמר מרהיבות בהשראת שתי התרבויות. הסיפור והתוצאות - לפניכם
"Gift of culture" הוא אחד הפרויקטים המעניינים שהתקיימו השנה במסגרת לימודי הסטודנטים לעיצוב אופנה של שנקר. כל אחד מ-17 התלמידים בקורס הדנים הוצמד לתלמיד יפני מבונקה, בית הספר הגבוה לעיצוב אופנה בטוקיו, והתבקש לעצב את קולקציית הגמר של הקורס בהשראת קונספט תרבותי מארצו של חברו.
כל זוג סטודנטים עבד באופן צמוד על הרעיונות שנתן לו רעהו, הסביר וביאר כיצד הם יכול לבוא לידי ביטוי באופן אופנתי ואפילו הכין "לוח השראה", דף עם פרטים ותמונות שמעניקות מושג כללי יותר לרעיונות המופשטים שהועלו כאן. הרישומים הראשוניים וההשראות הועלו בזמן אמת לאתר שהוקם למטרת הקורס. לכל סטודנט שהשתתף בפרויקט יש עמוד ובקרוב יוזנו בו גם עבודות הגמר של הישראלים של (הסטודנטים היפנים המסכנים עוד לא סיימו את שנת הלימודים שלהם, ולכן אין להם עוד עבודות גמר).
כך, למשל, עיצבה רותם אלון קולקציה בהשראת לוליטות גותיות מחרג'וקו, גאליה סטרוקוב בהשראת המושג וואבי סאבי, קארין לייקוביץ' נטלה השראה מבנות גל (בנות יפניות שמתיזות על עצמן איפור מלאכותי ומתלבשות בסגנון אמריקאי-קליפורני) - והיד, הרושמת גזרות שונות, עוד נטויה.
שיתוף הפעולה המרתק הזה בין שניים מבתי הספר המובילים מסוגם בעולם (בין בוגרי בונקה למשל אפשר למנות את המעצבים קנזו ויוז'י יממוטו, ואצלנו – את אלבר אלבז מ"לאנווין" ואת אלי טהרי) התקיים השנה לראשונה, בחסות משרדי החוץ של יפן וישראל וביוזמת סיוון נאקומורה, אשת עסקים ישראלית המתגוררת ביפן. מטרתו – קירוב תרבותי בין שני העמים השונים כל כך וחיזוק הקשרים התרבותיים בין המדינות. בספטמבר יתקיים אירוע סיום חגיגי ביפן, אליו יגיעו להציג 5 סטודנטים ישראלים יחד עם לאה פרץ ומנחת הקורס רחל ברמן הדרי, שגם יעבירו בבונקה ימי עיון מיוחדים.
"מבחינתנו זו התנסות ראשונה, והיא הצליחה להתקיים רק בזכות אמצעי התקשורת של ימינו. העובדה שסטודנטים מיפן ומישראל יכולים לעבוד על אותו פרויקט בעת ובעונה אחת ובזמן אמת היא מדהימה", אומרת לאה פרץ, ראש החוג לעיצוב אופנה בשנקר. "מה שמעניין הוא שלמרות שהפרויקט הזה מתאפשר בזכות הטכנולוגיה, יש בו דווקא המון התייחסות לשורשים, לרקע ולפרטים מאד אישיים, נוצר חיבור מעניין של לואו-טק והיי-טק. אנחנו הסתכלנו על הסטודנטים שלנו מעצבים לפי ההשראות היפניות והתלהבנו מהתוצאות. עכשיו מסקרן אותנו לראות כיצד הסטודנטים היפנים יגיבו אל ההשראות שלנו. מכיוון שאנחנו לא נראה את זה עד ספטמבר, מדובר עדיין בגורם נעלם ובסיפור לא גמור".
(שמלה ועליונית מתוך פרויקט הסיום של גאליה סטרוקוב. צילום: סשה פליט)
חלוצים שרוקדים? מוזר מאוד
בתחילת הקורס, התבקשו הסטודנטים לחשוב על השראות אישיות, הלקוחות מהתרבות ואורח החיים הישראלי. "כל הקורס הזה היה לא רגיל ושונה עבורנו ועבור המנחים." אומרת קרן יער, ממשתתפות הקורס. "לא היתה את הדינמיקה הקבועה של קורסים, בהם כל אחד בוחר השראה לבד ופועל לפני ונאלצנו לסמוך על סטודנטים שעד לתחילת העבודה לא הכרנו. רחל (ברמן-הדרי, ר"י) כיוונה אותנו למתן ההשראות האלו, ואני למשל העברתי לצ'יקה, הבחורה היפנית שאליה הצטוותתי, את רעיון ריקודי עם ישראליים. זוהי תמה צבעונית שאני מחוברת אליה מסבתא שלי, שהייתה מחלוצות ריקודי העם בארץ. במהלך העבודה על ההשראה, הכנתי לצ'יקה סרטון עם ריקודי עם ומוזיקה והסברתי לה על הנושא באופן כללי."
יער נתבקשה מצ'יקה לעצב בהשראת סויבוקוגה, ציורי דיו יפנים מהמאה ה-15. "למרות שאין לי שום קשר לתחום האמנות, מהר מאד למדתי להתרשם מהיצירות המורכבות האלו. הן מצוירות בדיו שחור, ללא סקיצות מקדימות ולכן ההקפדה חשובה מאד. בתמונות יש משהו שובה ולא רגיל ועם הזמן הבנתי את היופי, העדינות ואת המחשבה הרבה שמאחוריהם. לחלקנו, אגב, היה הרבה יותר קשה בפענוח ההשראות. גאליה למשל קיבלה לעבוד על סאבי-וואבי (סוג של הוויה אסתטית-יפאנית, העוסקת יופיים של דברים צנועים, שמצויים באמצע תהליך דינמי, ארעיים ולא מושלמים, ר.י), והיה לה מאוד קשה לתרגם את הנושא לכדי יצירה".
עיצוב שמלה בתהליך עבודה, מתוך הפרויקט של קארין לייקוביץ' (צילום: קארין לייקוביץ')
הקשר בין הסטודנטים משנקר לסטודנטים מבונקה לא היה רק חד פעמי, והוא נמשך גם לאורך הקורס, אחרי מתן ההשראות. יער: "לכל אורך הקורס התכתבנו איתם, והיו הרבה שאלות והתלבטויות. לא קל להם להבין את התרבות שלנו ולנו את שלהם, מסיבות ברורות."
עם זאת, נדמה שתהליך העבודה של הסטודנטים ביפן ובישראל דומה. "מבחינת עיצוב אין שוני גדול. לפי השאלות, הבנו שהיה הרבה דימיון בפרטים שהם רוצים, ובהקפדה על טקסטיל ועל הקונספט. שמתי לב שצ'יקה הייתה מאד יסודית, אבל בגדול העבודה הרגישה דומה."
האם יישמר הקשר בין הסטודנטים גם אחרי הקורס? יער מקווה שכן. "האמת היא שאני מתרגשת מאוד ולא יודעת למה לצפות. אני ממש מחכה לפגוש את צ'יקה ולהיות כבר ביפן. אומרים שהתרבות מאד שונה ואני מצפה לחוויה מיוחדת. לגבי חברות אישית – הסטודנטים היפנים שונים מאיתנו והרבה יותר ביישנים, לא כולם מדברים אנגלית, וגם לצ'יקה, שכן מדברת, לא היה קל להתבטא בשפה זרה. הם גם לא משתמשים בפייסבוק כמונו, וצ'יקה מעדיפה לעדכן את חברותיה דרך הטוויטר. ובכל זאת – אני מקווה שיהיה בסדר, ושאולי גם הם יבואו לארץ אחרי הביקור שלנו."
