לספר את סיפור הרב עמיטל

ראשית, ברצוני להשתתף באבלכם הכבד על פטירתו של אבי המשפחה, הרב יהודה עמיטל זצ"ל. כולי תפילה שה' ישלח לכם כוחות להמשיך לשמור על אחדות המשפחה ושתזכו להרבות תלמידים שלומדים ומלמדים מתורתו של הרב. שנית, ברצוני לפנות אליכם בבקשה מיוחדת, על אף העיתוי הקרוב לפטירה:

פטירתו של הרב עמיטל מצד אחד מהווה נקודת כאב אישית ואינטימית של משפחת עמיטל הרחבה. מצד שני, לא ניתן להתעלם מהמשמעות הציבורית שקיימת בפטירתו של הרב עמיטל. תורתו, השפעתו ודעותיו של הרב השפיעו השפעה אדירה על כלל העם - החל מנשיא המדינה ועד אחרון היהודים.

ראש ישיבה ששילב ידע הלכתי עצום יחד עם רגש חסידי מהפנט, שבשעת משבר ידע גם לסגור את הגמרא ולקפוץ למימיה העכורים של הפוליטיקה, רב שקידש את החיים הטבעיים-הנורמליים, הוא רב, מנהיג ואדם שעם ישראל צמא לו.

הרב עמיטל, היה דמות, שכפי שנאמר בהלוויתו - לא רצה לייצר 'עמיטלים קטנים', אך ייצר מאות ואלפים של 'עמיטלים גדולים'. הוא היה אדם שחי, בלי גינונים ובלי סיסמאות, חיי תורה ועבודה מלאים.

הרב עמיטל, שחינך לחיים נורמליים, לחיים של תורה ועבודה מתוך שפיות, הוא דמות מופת שצריכה להיהפך ל'עמוד אש לפני המחנה'.

כמשפחה, מן הסתם ניתן להשאיר את תמונת הזיכרון על קיר הסלון המשפחתי, ולהשאיר את הרב

עמיטל כ'סבא'. אלא שנדמה לי שעם ישראל זועק לדמויות כמו הרב עמיטל, וכפי שאמר כבר הרב לפנינו - אסור לנו לאטום אוזנינו משמיעת קול בכיו של תינוק...

תפקידכם ותפקידנו, לדעתי, הוא לחזור ולספר את סיפוריו הפשוטים של הרב עמיטל. לא מדובר אמנם בסיפורי ניסים מסמרי שיער. אין כאן סיפורי נבואה ורוח הקודש. אבל ישנם סיפורים פשוטים, על חיים טבעיים, שבהם התורה הייתה לב הדברים והעשייה הציבורית היתה מובנת מאליה.

אם לא נהפוך את הרב עמיטל לעמוד אש, אזי אורו הגדול עלול להתפוגג - וחס וחלילה שכך יקרה. אני מבקש מבני משפחתו של הרב עמיטל וממוקירי זכרו - כתבו ספרים, פרסמו מאמרים, צאו לרחובות והיכנסו לסמינריונים - הפיצו ברבים את תורתו של הרב עמיטל - תורת החיים המדהימה שהדהימה כה רבים מתלמידיו. אל תתנו לאורו הבהיר להפוך לנר קטן בקיר הזיכרון שבבית הכנסת בגבעת מרדכי.

אלפי האנשים הפשוטים שעמדו דוממים ביום שישי האחרון בבית הלוויות בירושלים מעידים על הצורך הגדול של החברה בישראל להפוך את זכרו של הרב עמיטל מעוד תמונת זיכרון למסכת חיים שלמה, שלאורה נחנך את ילדינו.

בברכת חברים לתורה ועבודה. 

יואל פרנקנבורג הוא בוגר ישיבת הר עציון ורכז הדרכה במחוז דן ב"בני עקיבא"