באופן מילולי - מה לעזאזל קורה בקליפים?

אומת הרשת עושה כבוד למוזיקאים בדרכים יצירתיות ושונות ביוטיוב. תופעה בולטת אחת היא הליפדאב, שבה אנשים רוקדים לבד או בקבוצות ומניעים את השפתיים לפי מילות השירים.

תופעה נוספת שממשיכה לצמוח ברחבי הרשת ויוטיוב היא הגירסה המילולית. גולשים לוקחים קליפים ידועים יותר וידועים פחות ומוחקים את מילות השיר המקוריות. במקומן, הם מקליטים שיר בלחן זהה, שמתאר בדיוק מה קורה בקליפ ובלא מעט מקרים - מציג אותו באור מגוחך.

בכתבה שפורסמה לפני כשנה צפינו בדאחקות שהריצו על קליפים של הביטלס, רדיו הד, ריק אסטלי, הרד הוט צ'ילי פפרס ומוזיקאים נוספים. התופעה כמובן לא שוככת, ויוטיוב ממשיך להתמלא בכל טוב של גירסאות מילוליות.

צלילי חג המולד

השיר Jingle Bell Rock יצא בארצות הברית בשנות החמישים ונטחן מאז בתחנות הרדיו בתקופת החגים במדינה, באינספור גירסאות. השיר מדבר על האווירה החורפית החגיגית ופעמוני החג שחוגגים ורוקדים לצלילהם. 

ואז מגיעים הציניקנים מהאינטרנט והופכים חגיגת חג מולד משפחתית וחמה לאיש שצועד כמו ברווז, שמחלק מתנות גרועות, ומשאיר את השיכורים בחוץ במקום לארח אותם בביתו. 

מי עיצב את השיער של טל?

זוכרים את הספייס גירלז? הלהקה הבריטית משנות התשעים שחברותיה היו ויקטוריה, אמה, מלאני בי, מלאני סי וטל מוסרי בתפקיד צ'יטה הקוף?

בשירה "Stop", קוראת הלהקה לבחור להאט את הקצב. בגירסה המילולית שלו (שאיכות השמע בה בעייתית) הבנות תוהות בעיקר על סגנון הלבוש והתספורות שלהן, והסיבה שהן רוקדות ברחוב, כאילו מדובר היה בסרט גריז.

במקביל צמחה בפלורידה בראשית שנות התשעים התשובה הנשית לספייס גירלז - הבאקסטירט בויז. 

"אבל אנחנו בעולמות נפרדים", הם שרו בשדה תעופה בשיר "I Want It That Way", והמשיכו "לא יכול להגיע לליבך / כשאת אומרת / שאני רוצה זאת כך". מילים אלו, שריגשו בנות 14 רבות ברחבי העולם עד שהן פיתחו טעם במוזיקה, הוחלפו שוב בתיאורים על התספורות, הלבוש, הסגנון ותנועות הגוף של הבויז.

ריח נעורים

מלבד שיעורי ספורט האולמות בבתי הספר שלנו שימשו לגירסה הבימתית של כיתה ז5, מגמת תאטרון, לגירסה שלהם לחצוצרה בוואדי. או קאזו בוואדי. - מה שאריה השרת מצא במחסן. באולמות ספורט  בארה"ב, כפי שמדגימה נירוונה ב"Smells Like Teen Spirit", נותנים בראש עם הופעת גראנג'.

עם זאת, בגירסה המילולית של הקליפ, חברי הלהקה עסוקים בעיקר בתלונות על האור החזק שמסנוור אותם וכמעט גורם לעיוורון.

רוצה להשתחרר

בקליפ של אחד השירים המוצלחים ביותר של להקת קווין, I Want to Break Free, חברי הלהקה לבושים בבגדי נשים ופרדי מרקורי שואב אבק ומנקה את הבית.

בגירסה המילולית לא עסקו במשמעות של השיר ולא ניסו להבין ממה פרדי מרקורי באמת רוצה להשתחרר, אך דנו בכך שלמרות בגדי הנשים הוא שומר על השפם, שאף אחד לא הכין תה, ושהם מקיימים הופעות בחדר בבית בזמן שהם שוטפים כלים.

מכסחי הנאון

כמשהו לא בדיוק כשורה בשכונה, למי תתקשרו? כנראה למשטרה. אלא אם אתם בשנות בשמונים - ואז תתקשרו, כנראה - למכסחי השדים. האנשים שהצילו אותנו מאיש המרשמלו לא הצליחו למנוע את הקליפ המשונה עם חדר הנאון.

בגירסה המילולית נוכל להבין מי האיש שמסתתר מתחת למיטה של הבחורה, מי מגיח מהחלון ומה הכי חשוב לעשות כשרצים מהר במסדרון.

ללנוקס זה כן היה קורה!

בגירסה המילולית לנוקס תוהה על קנקנו של המחשב העתידני שנמצא בחדר הישיבות, ובאותה מידה תוהה על קנקנה של הפרה שמגיעה לשם. הניחוש שלנו: היא באה לספק תמיכה טכנית.

חתונה לבנה

בגירסה אחרת איידול שר "זהו יום יפה ל / התחיל בו מחדש / זהו יום יפה ל / חתונה לבנה". למי שמכיר את השיר וגם למי שלא, איזו גירסה נראית מתאימה יותר לקליפ, ולאיידול עצמו?

ספק אוויר

מכירים את זה שיש לכם בחורה במיטה, אבל ששכחתם על השידה וידאו ממוסגר שמציג אתכם במיטה עם בחורה אחרת בלונדינית. פתאום אתם מנסים לנשק את הבלונדינית שעוטה מעיל של משמרות הבטיחות, היא מסרבת ואתם עולים למטוס ורואים את עצמכם וזמר דרך החלון?

אה, לא מכירים? אז אייר סופליי, פסקול הסלואו של מסיבת כיתה ה' של דורות מסויימים, כן מכירים - וזה בדיוק מה שקרה להם בקליפ "Making Love Out of Nothing at All".

מנגן על פסנתר בתל אביב

יוצרים ישראלים מצטרפים לאט לאט ליצירה העולמית ומעלים גירסאות משלהם לקליפים ישראלים - בינתיים לא מספיק. משינה זכתה לביצוע מחודש של "בדרך אל הים" שבוחנת את הכדור הפורח עשוי הקרטון של הלהקה, ו"מתוקה" של ליאור נרקיס - קליפ שמראש נוצר כמשהו פארודי והזוי, והפך למצחיק יותר עם הגירסה המילולית.

חבורת יוצרים העלתה לרשת במסגרת אירועי גיקון 2009 גירסה של השיר "יש לי סימפטיה" בביצוע שלמה גרוניך. מילותיו של מאיר ויזלטיר על הטיח הנופל (שמדהים שעוד לא תיקנו מאז שכתב את השיר) הוחלפו במילים שמסבירות מה גרוניך עושה עם פסנתר ובגדים על עץ באמצע תל אביב.