שקריו של הנגבי לא שונים משל כל מנהיג
העם לא בוחר את נבחריו משום שאנשים הגונים ודוברי אמת הם, אלא כדי שינהלו את ענייני המדינה כראוי. מינויים פוליטיים שמקובלים במשטרי מדינות מתוקנות, לא נעשו ללא אישור
זיכויו של השר לשעבר צחי הנגבי מעבירות שעניינן שוחד בחירות ומרמה והפרת אמונים בכל הכרוך למינויים הפוליטיים בתקופת כהונתו כשר לאיכות הסביבה – אינו אמור להפתיע איש, ובוודאי לא את אלה במצויים בנבכי הפוליטיקה הישראלית.
העיסוק בפוליטיקה במקומותינו מעולם לא היה כרוך בטוהר מידות או בניקיון כפיים יתרים. ואם נקרא לילד בשמו, פוליטיקה היא "עסק מלוכלך" למדי, כוחני, מלא אינטריגות, שדבק בו לא מעט קלקול מידות. כך, בגדולה שבדמוקרטיות המערביות - ארצות הברית של אמריקה - שיטת הממשל דוגלת במינויים פוליטיים מובהקים בכל מוסדות השלטון, לרבות בבתי המשפט, כולל בית המשפט העליון - ולא אירע כל רע. עם חילופי הממשל בארה"ב, לאחר הבחירות, מגישים כל פקידי הממשל, אוטומטית, את התפטרותם לנשיא החדש שנבחר, והוא שמחליט אם לחדש את המינוי, אם לאו.
כל עוד מתמנים לתפקידים ציבוריים אנשים המתאימים לתפקיד, לאחר שעברו את אישור הוועדות שבחנו את כשירותם ומצאו אותם כשירים, כפי שהיה אף במרבית המקרים בפרשת הנגבי, גם אם הם חברי מפלגה זו או אחרת, חוששני כי מדובר ברוב מהומה כמעט על לא מאומה.
דומה, שיש במקומותינו ובשלטוננו די והותר שחיתות ציבורית אמיתית ומדאיגה כלפיה יש להפנות את עיקר המשאבים והמאמצים, תחת עיסוק בטיפול בתופעות פוליטיות מובהקות, שספק אם יש בהן גוון פלילי של ממש. לא שיש לעודד מינויים פוליטיים, חלילה וחס, אך מן הראוי לשמור על הפרופורציות הנכונות, ולא לכלול כל נושא, גם אם הוא נגוע בחוסר אסתטיקה או בחוסר אתיקה, תחת הכותרת הפופוליסטית של מלחמה בשחיתות הציבורית.
מאידך, גם הרשעתו של מר הנגבי בעבירה של מתן עדות שקר אינה אמורה להפתיע או להרעיד את אמות הספים. העם איננו בוחר את נבחריו משום שאנשים הגונים הם, דוברי אמת וישרי דרך. לכאלה הוא מבקש להשיא את בנו או בתו. העם בוחר את מנהיגיו על מנת שינהלו את ענייני המדינה כראוי וכהלכה, הן כלפי פנים והן כלפי חוץ, ולא ידעתי כי אחת התכונות החשובות הנדרשות לצורך כך היא היות המנהיג אדם ישר והגון. לא מעט אישים ישרים והגונים, אשר ניסו דרכם בפוליטיקה הישראלית, פרשו ממנה במהרה, לאחר שלא נמצאו "קונים" לתכונותיהם הטרומיות הללו.
באחד הראיונות האחרונים בטלוויזיה, זעק המראיין כלפי עורך דינו של צחי הנגבי, כמלים הללו: "אתה היית מוכן להיות אזרח במדינה שבה שר שהורשע בעבירה של עדות שקר ממשיך לכהן בממשלה"?
לו אני במקום המרואיין, הייתי משיב לו שהוא עצמו חי במדינה שבה 30 שרים פחות או יותר אינם אומרים את האמת לאמיתה. מדוע דבר השקר של מר הנגבי ליו"ר ועדת הבחירות של הכנסת חמור יותר מדברי השקר והכזב שמשמיעים מנהיגנו, חדשות לבקרים, ועוד כלפי כל עם ישראל?
לדוגמא, הבטחות המנהיגים ערב בחירות, שאינן שוות את הנייר עליהן נכתבו? או הצהרה חד- משמעית בדבר פרישה מהממשלה במועד מסוים, אם לא יקרה כך וכך – ולמרות שקרה הרבה יותר מכך וכך, מעדיפים מנהיגינו את חמימות כורסת השר על-פני אמירת האמת. ועוד כהנה וכהנה דברים והתבטאויות שאינם מתיישבים עם אמירת האמת, אם לנקוט לשון המעטה.
איתרע מזלו של מר הנגבי שהוא נתפס בקלקלתו והורשע בדין. אך סבורני, כי זה ההבדל היחיד בינו לבין מרבית הפוליטיקאים האחרים, בארץ ובעולם, שלא נהגו אחרת ממנו.
גם אם מדובר בשקר שאין עמו כבוד, ספק בעיני, נוכח המציאות הפוליטית הקיימת, אם יש מקום לקבוע כי מדובר בשקר שיש עמו קלון.
היה זה כמדומני המדינאי הצרפתי טאליראן, שאמר בזמנו כי "המלים נוצרו כדי להסתיר את המחשבות", ובכך הוא התכוון ככל הנראה בעיקר לפוליטיקאים.
אמנון סטרשנוב, שופט בית המשפט המחוזי (בדימוס).
לפנייה לכתב/ת 
