ניסאן ג'וק: לא על השם לבדו

המלון בו בחרה חברת ניסאן לארח את משתתפי השקת הג'וק החדשה, הוא מהסוג בו כל פרט מקבל התייחסות עיצובית ראויה. עובדה שגורמת לך לפעור פה בתדהמה ברגע בו נפתחת הדלת. אלא שכעבור מספר שעות, כפי שקורה לא פעם כאשר המעצב זוכה לזכות החלטה אחרונה, נחשפות הבעיות: התאורה המהממת אינה עובדת כראוי, הכיור המעוצב מתגלה ככזה שמאפשר למים להתיז בחופשיות החוצה, ומותיר על השיש השחור והדרמטי נקודות לבנות עכורות. ומי בכלל רוצה חדר שירותים עם קירות שבחלקם שקופים?

עיצוב הוא שם המשחק גם בניסאן ג'וק. עיצוב כל פינה, כזה שמותיר אותך מתרשם עמוקות מהתעוזה, מההקפדה והמטען הרעיוני שנושא כמעט כל מתג וקימור. כך שלאחר החוויה הראשונית בחדר המוקפד, אי אפשר היה שלא לתהות אם מישהו בניסאן מנסה לרמוז דבר-מה.

למרות הכל, סופר-מיני

ניסאן ג'וק מטעה את העין, המניחה כי מדובר ברכב גדול משמעותית ממידותיו האמיתיות. פלטפורמה B של ניסאן - המשמשת גם את רנו קליאו - היא זו עליה מתנוסס המרכב המעוצב, הנבדל במידותיו מסופר-מיני רק בסעיף הגובה הנדיב. "זיהינו דרישה בשוק לסופר-מיני מוגבה ומעוצב, מעין קרוס-אובר קופמקטי", אומר מנהל המוצר של ניסאן. והאמת היא שהצליח להם. הג'וק מרשים בכל מקרה, ונאה מאוד למראה בעיני.

גם תא הנוסעים וסביבת הנהג זכו להקפדה עיצובית יוצאת דופן, אלא שבניגוד למראה המרכב שמשפיע רק בעקיפין על השימושיות, אזור הנהג הוא כבר סיפור אחר. קחו למשל את הקונסולה המרכזית שעוצבה כמיכל דלק של אופנוע, או את הדלת הדומה לסנפיר של יונק מימי כלשהו - כך הסבירו אנשי החברה. זה אכן מקורי, וכנראה גם נאה בעיני ניסאן, אבל להנדסת האנוש זה לא עוזר.

אל מתגי כיוון המראות למשל, מגיעים בעזרת מישוש בלבד. הראות כלפי חוץ מותירה שטחים מתים רבים מלפנים ומאחור. מצב מערכת בקרת האקלים המשולבת אינו נראה לעיני הנהג בזמן שאורות הדרך דולקים ביום, והוויתור על כיוון גלגל ההגה למרחק, כבר מעצבן. הדלתות האחוריות משלמות את מחיר העיצוב במפתח צר משמעותית מכפי שראוי להיות בסופר-מיני שימושית, והמרווח ליושבים מאחור מצומצם בהרבה מכפי שהנחנו. תא המטען? מצומק במקרה הטוב (251 ליטר בגרסת הנעה קדמית), ומביש במקרה הרע - 201 ליטר בגרסת ההנעה הכפולה. אמת מידה? סיטרואן C3 מציעה כ-300 ליטר, וטויוטה יאריס המיושנת, מציעה מעל ל-270 ליטר.

הג'וק בדרכים

ניסאן ג'וק תציע שני מנועי 1.6 ליטרים בנזין שונים - אטמוספרי עם 115 כ"ס (הנעה קדמית בלבד), או עם מגדש-טורבו ו-187 כ"ס (הנעה כפולה). מנוע הדיזל אינו מתוכנן להגיע ארצה, לפחות בשלב ראשון. שני הדגמים יגיעו עם תיבת CVT (רציפה) בעלת שישה יחסי העברה קבועים מראש, ואילו תיבת ההילוכים הידנית תשאר אפשרית רק לרוכשים באזורי עולם אחרים. חבל רק שדגם הבנזין החלש, ללא ספק הגרסה המתוכננת להיות הפופולרית בישראל, לא נכח במועד ההשקה.

ראשונה עמדה לרשותנו הגרסה החזקה ביותר בעלת הנעה כפולה, שאמורה לפי היבואן לתפוס לעצמה נתח של כ-5% מסך המכירות בארץ. המנוע החזק מרשים אמנם, אך מציע בגרסת התיבה הרציפה זינוק מהוסס מהמקום. עם תיבת הילוכים ידנית הוא מרגיש כבר טוב יותר. עם כמעט 190 כ"ס ובערך 1,300 ק"ג של משקל מרכב, בסעיף הכוח אין תלונות כלשהן. אבל בסעיף הנוחות דווקא יש. מערך מתלים שונה מאחור בגרסת ההנעה הכפולה, אחראי - יחד עם כיול נוקשה יותר - לנוקשות שאינה מסתדרת טוב כל-כך עם כבישים משובשים, ואפילו עם אספלט של כביש מהיר. במפתיע, גם בידוד הרעשים לוקה בחסר, עם רעשי רוח ומנוע מוגזמים בתא הנוסעים.

מעבר לגרסת ההנעה הקדמית מגלה שיפור ניכר בנוחות הנסיעה, הגם שהג'וק עדיין נוקשה, בעיקר במהירות נמוכה. עם תיבה ידנית ורזרבות נדיבות של כוח, תוסיפו למשוואה תיבת הילוכים ידנית, ותגלו בן לוויה מהנה לנהיגה. נוקשות המתלים היחסית מעניקה שליטה טובה ותחושת ביטחון, גם במהירות גבוהה משמעותית מהמותר בארץ.

בתנועה עירונית, מיותר כמעט להוסיף, נהנה הג'וק ממידות המרכב הצנועות. ובאופן מפתיע, לא הרבה מעבר לכך. העובדה שהוא מכוייל בנוקשות כמובן שאינה מתכון לשלמות איברים בכבישי ישראל. חשוב מכך, תמרוני חניה הופכים לקשים במיוחד ללא מצלמה אחורית (סטנדרט רק ברמת האבזור הגבוהה), פועל יוצא של העיצוב המותיר שטחים מתים רבים מאחור דרך מראות הצד, וראות מוגבלת דרך השמשה מאחור. 

ג'וקים להמונים

רכבי פנאי, או קרוס-אובר בלשון שיווקית יותר, תופסים כבר שנים תאוצה בשוק האמריקני והאירופי. מיותר לציין שרק מעטים מהרוכשים עושים בכלי רכב אלה שימוש שאינו נסיעה רגילה על כבישי אספלט. לשם בדיוק מכוונת ניסאן עם הג'וק. מראה מקורי וקרבי, תנוחת נהיגה גבוהה, הבטחה לשימושיות יוצאת דופן ואפילו יכולת נסיעה בשבילים. אלא שצריך לזכור כי ניסאן משיקה את הדגם החדש תחת הכותרת "Urbanproof" (עמידות עירונית, בתרגום חופשי), ומבהירה שמדובר בכלי עירוני בעיקרו.

ושם הוא לא ממש משכנע. ונוחות נסיעה בינונית לכל היותר וראות מוגבלת בתמרוני חניה, אינם חלק מהמתכון המועדף על מי שעושה את מרבית שעותיו ברחובות העיר. לכך יש להוסיף גם תג-מחיר גבוה יחסית למכוניות סופר-מיני, לוחמות הגרילה המוצלחות ביותר של תעשיית הרכב. מצד שני, הג'וק ללא ספק נראה טוב ומעניין בהרבה מכל סופר-מיני, ומי כמונו מכיר בכך כמקדם מכירות מצוין.

מחיר הכניסה של הג'וק בארץ יעמוד על כ-125 אלף שקלים, ויעד המכירות עומד על כ-1,500 יחידות בשנה - יעד אופטימי מאוד, אך לא בלתי מתקבל על הדעת. אחרי הכל, הג'וק מציע משהו שאין לאחרים. הוא נראה אחרת. 

הכתב היה אורח חברת ניסאן