בלשנות: מאין הגיע הבאזאר הזה לדיוני התקציב?

השבוע הזה עמד בסימן התמקחויות על התקציב, או כמו שקוראים לזה בז'רגון הכלכלי - "שוק פרסי". המילה הפרסית לשוק היא באזאר, והיא בנויה, מבחינה היסטורית, מקידומת שמשמעותה "שוב, חזרה", ושורש פעלי של הסתובבות. כלומר מקום שמסתובבים בו, שסחורות מחליפות בו ידיים. אבל הביטוי "שוק פרסי" אינו מעיד על צבעוניות ואקזוטיקה, אלא על הבלגן (גם מילה פרסית) וההתמקחויות הרבות האופיניות לו.

• למה תקציב ולא קציב? על שורשים גזורי שם
  

הקשר בין שוק פרסי לבין התמקחויות ברור: הפרסים הם סוחרים טובים, ויודעים לעמוד על המיקח. ובשוק פרסי אמיתי, כמו בעצם בכל שוק מזרח תיכוני שמכבד את עצמו, המחיר הראשוני הוא רק ההתחלה, ושני הצדדים יודעים את זה, אלא אם כן צד אחד הוא תייר מערבי.

הקשר בין התמקחות לבין עמידה על המיקח גם הוא ברור. זה בעצם אותו דבר. ושתי מילים - התמקחות ומיקח גם מגיעות מאותו שורש, לא?

בשבוע שעבר כתבתי כאן על שורשים תנייניים, כלומר שורשים שנוצרו משמות עצם, שנגזרו, בתורם, משורשים. אחרים. הדוגמה העיקרית שם הייתה השורש ת.ק.צ.ב - לתקצב, תקצוב, שנגזר משם העצם תקציב, שנגזר מהשורש ק.צ.ב.

שורשים תנייניים רבים, כמו ת.ק.צ.ב, הם מרובעים. קל לזהות אותם כשורשים תנייניים, וקל לזהות את השורש המקורי שממנו נגזרו. במקרה של השורש מ.ק.ח, השורש המקורי קצת פחות ברור.

המילה מקח היא מילה יחידאית בתנ"ך, אבל קל להבין מה משמעותה: בדברי הימים כתוב: וְעַתָּה, יְהִי פַחַד-יְהוָה עֲלֵיכֶם: שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ--כִּי-אֵין עִם-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַוְלָה וּמַשֹּׂא פָנִים, וּמִקַּח-שֹׁחַד (דבה"י ב, יט:ז). מההקשר ברור שמיקח שוחד הוא לקיחת שוחד. ולמי שמבין בניקוד עברי, קל גם לנחש ש-מִקָּח בעצם היה פעם *מִלְקָח (הכוכבית מציינת צורה שאינה מתועדת). ה-ל, שהיא אות "חלשה" יחסית בעברית, נבלעה באות שאחריה, ונשאר ממנה רק דגש ב-ק.

מיקח טעות

בעברית בתר מקראית, כלומר בעברית שאחרי תקופת התנ"ך, קיבלה המילה מיקח משמעות של קנייה, ומכאן הביטוי מיקח וממכר, המתייחס - במקור, לפחות - למסחר באופן כללי. אחד מוכר ואחד לוקח. היום משתמשים דוברים רבים, בעיקר חילונים, בביטוי "מיקח וממכר" לציון ויכוח על המחיר, כנראה בהשפעת הביטוי "עמידה על המיקח" והשורש התנייני "להתמקח".

בביטוי "מיקח טעות", המשמעות המקורית הייתה עסקה שגויה. כאשר המוכר טעה ומכר בזול מדיי, או - לעיתים קרובות יותר - שהקונה קנה במחיר יקר מדיי או שהסחורה הייתה פגומה והוא לא שם לב. היום משתמשים בביטוי לכל מהלך שהתברר כשגוי.

המשקל, כלומר התבנית, שבה נוצקה המילה *מִלְקָח, היא אותה תבנית בדיוק של מִמְכָּר. לכן אמורים לבטא את המילה מיקח בחיריק ובמלרע - בהטעמה על ההברה האחרונה: מִיקח. עמידה על המִיקח, מִיקח וממכר, מִיקח שוחד, מִיקח טעות (כשלוקחים משהו, או כשנוקטים צעד כלשהו, ומתברר שזו הייתה טעות).

דוברים רבים מבטאים מֶקַח, במשקל הסגוליים, כמו צֶמַח ו-קֶרַח. הגייה כזאת (בניקוד מֵקַח) מתועדת כבר בכתב יד מימי הביניים. זוהי כנראה השפעה של הכתיב על ההגייה, כאשר כותבים מקח בכתיב חסר, והקורא לא תמיד הכיר את המילה המקורית.

כאשר מבטאים את המילה כ-מֶקַח, קשה עוד יותר לזהות את השורש המקורי שלה - ל.ק.ח, כי במשקל הסגוליים נראה ששום אות אינה חסרה. בגישה חתרנית, ניתן לומר שהמילה מיקח גזורה מהשורש ל.ק.ח, ואילו מֶקַח כבר שייכת לשורש החדש, התנייני - מ.ק.ח.