המרקנטיליסטים: האנשים שרצו רק זהב

מה זה ערך? שאלה יפה. יש כל כך הרבה ערכים בחיים שלנו. הערך של כיכר לחם צפונית (שיפון עם דגנים, למשל) הוא כ-14 שקל. ערכו של מחשב נייד טוב כ-5,000 שקל. ושולחן סלון פשוט באיקאה אפשר להשיג ב-200 שקל. אבל ערך זה גם לעזור לזולת. וערך זה לא לבגוד בחברים. ולהגיד את האמת.

טורים קודמים של ד"ר אושי קראוס:

• מאיפה בא הכסף?
• למי אפלטון היה נותן להכריע בשאלת התקציב?
• פתרון לעוני? האיש שהציע לאכול ילדים
  

הערכים האלה, ככה אנחנו רואים, מעורבבים בעיקר בשני תחומים, שלכאורה שונים זה מזה; כלכלה ומוסר. ובכל זאת, מה משותף בין שימוש אחד לשימוש השני? אולי הטוב? נתפלסף.

טוב לאכול לחם, וטוב להגיד את האמת לחבר. למה טוב להגיד את האמת? כאן הפילוסופיה של המוסר מספקת לנו שני סגנונות של תשובה.

סגנון אחד יגיד משהו כמו מעשה הוא טוב, כשהוא מקדם מטרה צודקת. למשל, אמירת אמת באופן עקבי, תאפשר חברה המבוססת על אמון. נוכל ללכת לרופא ולהאמין לדיאגנוזה שלו, ונוכל לקנות לחם ונאמין שתאריך התפוגה שמופיע על השקית הוא התאריך האמיתי, ונוכל להאמין שמה שכתוב בעיתון הוא אמת.

בעצם, סגנון התשובה הזה יגיד שזה מועיל להגיד את האמת. או במילים אחרות; ערך הוא מה שמועיל. כמובן, לא מועיל סתם, אלא מקדם מטרה צודקת.

תשובה אחרת לגמרי תגיד שאסור לשקר משום שאסור לשקר; לשקר זה רע, ולא משנה אם זה יעזור לי להשיג אפילו משהו טוב. פשוט לא משקרים.

עד כאן מוסר. ועכשיו זהב.

זהב יקר. למה? נשאלת השאלה מדוע הזהב טוב? מדוע לזהב יש ערך? בגלל שאנחנו יכולים לעשות ממנו תכשיטים? אולי שיני זהב ויהלומים כמו למלכים של אירופה בעת החדשה? אולי זהב יקר כי כולם רוצים אותו והוא מאפשר מסחר סדיר ומבוסס? כלומר, הזהב יקר, ככה ננסה להגיד, כי הוא מביא תועלת. זו תשובה אחת.

אבל התשובה השניה, כמו במוסר, תגיד משהו אחר. אולי הזהב יקר כי הוא יקר? פשוט ככה - הוא יקר מעצמו, מהטבע שלו. תחשבו על מרתפים מלאי זהב, ועל מערות עלי באבא. איזה יופי. הכלכלנים המרקנטיליסטים התחילו בגישת היקר כי יקר, ועברו לגישת התועלת. בכל מקרה, הם רצו זהב.

על מרקנטיליסטים

מי היו המרקנטיליסטים? מדובר באנשי מדינה שונים, כלכלנים, בנקאים ואידיאולוגים שהיו פרושים באירופה מסוף ימי הביניים ועד המאה ה-18. המרקנטיליזם היה תפיסה כלכלית מבוססת שהגדירה את המצב המדיני באירופה, היתה שותפה ליצירת המצב הקולוניאלי ולבניית מדינת הלאום. לאלה נגיע בסוף.

המרקנטיליסטים חשבו שכלכלה טובה היא כלכלה שמכניסה כמה שיותר זהב למרתפים של המדינה. מחסנים של זהב.

ולמה זהב דווקא? כאן אנחנו חוזרים לשני הסגנונות בפילוסופיה של המוסר; הטוב המועיל, והטוב כי הוא טוב. נלך בעקבות הפילוסוף וההיסטוריון מישל פוקו ונחלק, ככה בערך, את המרקנטיליזם לתקופה המוקדמת שלו, נניח במאה ה-16 ולתקופות המאוחרות יותר.

פוקו היה חולה קריאה. הוא חיטט בארכיונים וקרא עשרות מסמכים, קטנים כגדולים, על שאלת הזהב. הוא מספר לנו שבהתחלה ראו בזהב (וגם במתכת הכסף) מעין מתנה שהחביא לנו אלוהים במעמקי האדמה. תחשבו, מרבצי זהב נסתרים. זהובים כמו השמש, כמו האור, אולי כמו הצדק. אנחנו מגזימים בהתפייטות, אבל מה שמייחד את התפיסה של המרקנטיליזם המוקדם הוא האמונה שהזהב יקר מטבעו.

למה אנחנו מתכוונים? לזה! פשוט לזה. הטבע של הזהב הוא יקר. כמו שטוב הוא טוב. אולי הוא יקר, כי הוא בא מאלוהים. האם זו תשובה טובה? אנחנו לא בטוחים.

בשיא המרקנטיליזם, היו כבר תפיסות שונות, ואולי יותר מפותחות. אמרו משהו כמו זהב הוא יקר, מפני שהוא נדיר. ובגלל שהוא נדיר, ובגלל שיש לו תכונות חומריות מסוימות, מועיל להשתמש בו. הוא כלי אידיאלי לייצוג ערך של סחורות אחרות. וזה כבר דומה לגישה של הבאת התועלת.

בואו נראה; יש כמות מסוימת של זהב בעולם, ואולי בהתאם לכמות הזהב נוכל לקבוע מי עשיר יותר ממי. מי שולט בחלק היחסי הגדול יותר של העושר. ולכן, ככה חשבו מרקנטיליסטים, כדי שמדינה תהיה עשירה היא צריכה להחזיק כמה שיותר זהב.

על המדינה העשירה

כמו כל תיאוריה כלכלית, גם המרקנטיליזם משפיע על מדיניות הממשלה, על החוקים ועל האמונות שמסתובבות בחברה. אם אנחנו, כמדינה, רוצים כמה שיותר זהב, אנחנו צריכים לעשות כל מיני דברים בשביל זה. למשל, כדאי לנו להשתלט על כל מיני אזורים באמריקה ובאפריקה. אזורי מכרות, ולנסות לחלוב אותם. אולי כדאי לנו לייבא חומרי גלם בזול מהאזורים שכבשנו, ולמכור להם ביוקר.

אולי אנחנו צריכים בכלל לייצא כמה שיותר, לקבל זהב מהשכנים, ולייבא כמה שפחות; לתת להם כמה שפחות מהזהב שלנו.

ולכן אנחנו משחקים במסים. אנחנו פוטרים ממס יבוא חומרי גלם שאין לנו במדינה, ומטילים מס על יבוא של סחורות יוקרה. בכלל, אנחנו לא אוהבים יבוא של סחורות מוגמרות.

בשביל הדברים האלה אנחנו צריכים מדינה חזקה. מדינה ריכוזית. בודאי לא כמו המדינה המעורערת והתלויה בכל כך הרבה אנשים כמו המדינה הימי-ביניימית.

ומדינה חזקה מחייבת מלך חזק; מה שנקרא יותר מאוחר בשם מלך אבסולוטי. ומדינה חזקה נלחמת במדינות אחרות, כי סחר הוא לא דבר שמעשיר את כולם, ומחייב שיתוף פעולה, כמו שחושבים היום. התפקיד של הסחר הוא להשיג לנו יותר זהב, אז אנחנו נלחמים על משאבים. וכדי לגייס את האזרחים שלנו למלחמה, אנחנו צריכים לאחד אותם תחת אידיאלים משותפים. ואנחנו יוצרים את מדינת הלאום החדשה. והנה, ציירנו כאן סרט אנימציה קצרצר שמראה איך תפיסה כלכלית מסוימת משפיעה על החברה.

ובימינו

את המרקנטיליזם החליפה בסופו של דבר הכלכלה הקלאסית. הכלכלה של אדם סמית. זאת שקוראת לממשלה לשבת בצד, להיות יפה ולשתוק; כלכלת ה"לסה פייר" ("תנו לנו לעשות" בצרפתית).

אבל האם המרקנטיליזם נעלם מהפסיכולוגיה שלנו? נחשוב על התמוטטות של השוק העולמי, מעין שפל גדול, כמו זה שממנו פחדו לפני שנתיים.

נדמיין. ערך המניות פורח באוויר. הכסף הופך לסימנים אלקטרוניים חסרי ערך והשטרות לנייר לאספנים.

כולנו רצים אל הזהב. ולמה אנחנו עושים את זה? האם אנחנו בטוחים שאנחנו רוצים זהב, כי הוא נדיר? אולי כי הוא המייצג היעל ביותר של עושר? אנחנו מטילים בזה ספק! האם אנחנו באמת חושבים בצורה כל כך מורכבת? אולי, כשאנחנו נואשים, ופוחדים אנחנו רצים לזהב כי בשבילינו זהב הוא דבר יקר. נקודה.