על פרשת דרכים

כל אדם וכל תנועה חברתית או רוחנית זקוקה להגדרה עצמית. בשפת השיווק השלטת במחוזותינו מדברים על מיתוג של מוצר. כל מיתוג מחייב בידול. זאת אומרת לא די שתאמר מי אתה אלא שתאמר מי אתה לא. לכן למשל קובע המהר"ל מפראג כי באופן פרדוקסאלי אין לאמת קיום ללא השקר. זאת כיון שהשקר מגדיר מה האמת היא לא. ולכן בעולם שאין בו שקר אין גם משמעות לאמת. בעולם שאין בו 'רע' אין גם 'טוב'.. המהר"ל מנסח זאת בלשונו "כי הדבר נודע מהפכו" . דהיינו שעל מנת לדעת משהו עלינו לדעת מהו לא.

בעולם הלוגי פילוסופי אין לדרישה הקוגניטיבית הזאת מחיר גדול מדי. בעולם השיווקי לגישה הזאת יש אפילו יתרון, כיוון שהיא מאפשרת לצרכן לבחור באופן מושכל יותר בין מוצרים מתחרים. אך בעולם החברתי והלאומי יש לאילוץ הזה מחירים כבדים. חז"ל כינו את המחיר בשם "שנאת חינם". דהיינו הצורך של תנועה חברתית, רוחנית או פוליטית להגדיר את עצמה, מחייבת אותה לשלול את 'האחר'. כמובן שקודם כל צריך למצוא את אותו אחר. 'האחר' הדחוי הוא בדרך כלל 'תנועה אחות' או 'תנועה בת-דוד'. שהרי דווקא הקרובים אלינו הם המאיימים על ייחודינו. מכאן למשל המתח בין 'חרדים' ל'דתיים לאומיים' גדול בפוטנציה מהמתח שבין 'חרדים' ל'חילונים. חשבו על המתח הקיים בין חילונים משמאל לחילונים מימין בין חרדים ספרדים לחרדים אשכנזים. ובין חילונים 'חברתיים' לחילונים 'קפיטליסטים' . הצורך בבידול ומיתוג עשויים לדרדר אותנו במדרון החלקלק של השנאה המיותר המכונה שנאת חינם.

אך יש מצבים בחיי אומה או תנועה. שהאיום מבחוץ חזק מהאיום מבפנים. או אז יש 'אחר' ברור ומובהק, לא צריך להמציא אותו. העוינות החיצונית מאיימת על כל חלקי השלם, והיא איננה מבחינה בניהם. אחמנדיג'אד איננו מבחין בין השמאל לימין הישראלי, בין דלים, חרדים וחילונים. ארגוני הטרור אינם מבחינים בין מפלגות ואמונות, הם פועלים כנגד החברה כולה. מבחינה זו המצב מזכיר את ימי בית שני. ויכוחים פנימיים מרים. אודות רמת הפתיחות הראויה לעולם המודרני (של אז). ובעיקר ויכוחים אודות השאלה כיצד יש להשיג עצמאות מדינית. הקנאים מול הפרושים. והנה בדיוק בנקודה זו נוצרת פרשת דרכים.

האופציות

אפשרות א' - הלחץ החיצוני יגרום לחלקי הפאזל להתחבר ולהתלכד. אל מול הלחץ החיצוני. או אז כל חלקי הפאזל יבינו שמרכיב הזהות המשותפת שלהם חשובים ומהותיים יותר מהגורמים המפרידים.

אפשרות ב' – הלחץ החיצוני יגרום לחידוד עוד יותר גדול של ההבדלים. כיון שכל אחד מחלקי הפאזל משוכנע שהאמת שלו

מבטיחה את הסיכוי לחיים והישרדות. וכך יימצא שדווקא הלחץ החיצוני יאיץ את תהליכי הפירוד בין החלקים השונים. זה אכן מה שקרה בימי בית שני. חוסר היכולת של הזרמים השונים לגבש זהות משותפת, לפחות תחת הלחץ החיצוני הובילה לחורבן.

אינני חושב שהשונות הקיימת בחברה הישראלית יכולה או אף צריכה להיפתר באיזושהי החלטה באופן המוכר לנו. מחיינו היום יומיים. שינויים רוחניים וחברתיים הינם תהליך אבולוציוני איטי וארוך. אני גם לא מאמין גדול מדי בהומוגניות אנושית. אני גם לא חושב שזה הלקח שצריך להילמד מתשעה באב. הלקח של תשעה באב מציע לנו להגדיר זהות קולקטיבית המושתתת על שלילת המגמות הרעות המקיפות אותנו במקום להשתית את הזהות היסודית שלנו על השונות שלנו מהאח או מהאחות שלנו.