הפלמחים נכבשו מזמן
כפר נופש אולי לא יקום בפלמחים, אבל מתחקיר ynet עולה כי בפועל, כבר תקופה ארוכה שהציבור איננו בעל הבית בחוף. בכניסה מתבצעת גבייה בניגוד להוראות החוק ומעל ראשי הרוחצים פועל גן אירועים, המציע את החוף כתפאורה לחתונות. ומה אומרות הרשויות?
הממשלה אמנם עצרה את תוכנית כפר הנופש בפלמחים, אבל נראה שאין סיבה לשמוח על מצבו של החוף. מבדיקת ynet עולה כי בשנים האחרונות "החוף הבתולי" כביכול, שגרף תמיכה ציבורית רחבה ונכנס ללב כולם, משנה בהדרגה את פניו. מתחת לאפם של המתנגדים למיזם ורשויות המדינה, הפך פלמחים בשנים האחרונות מחוף שקט ויפה – לקופה רושמת.
לא רק יזמי כפר הנופש זיהו את פלמחים כבעל פוטנציאל. משהו בנוף הסלעי והמבודד של החוף, או בעובדה כי בסמוך לו שוכנים אתר עתיקות וגן לאומי - משהו בכל זה הופך כנראה את החוף לאזור בעל ערך כלכלי רב.
הראשונה לזהות זאת היתה המועצה האזורית גן רווה, שבשטחה הוא ממוקם. כבר תקופה ארוכה שהמועצה גובה כסף בכניסה לרצועת החופים, באמצעות חניון שאינו עומד בדרישות החוק. משרד הפנים, שיודע על כך, קבע כי מדובר בפעילות שאינה תקינה, אך משום מה אין בכך כדי לפתור את הבעיה. לפחות לא בעונת הרחצה הקרובה.
אבל ביצי הזהב שמטיל החוף מצויות בעיקר בהמשך, קרוב יותר לחול והמים. באזור זה פועל כבר שמונה שנים גן אירועים "גם ים" שפעילותו מורגשת היטב על ידי הרוחצים וממוקמת רק מטרים ספורים מסוכת המציל. אם מתעלמים מהעובדה כי מדובר בחוף הרחצה היחידי באזור, הרי שכיום, במקום לשמש שטח ציבורי, מתפקד חוף פלמחים מדי שבוע כתפאורה טבעית לאירועים פרטיים ועסקיים.
בדומה לתשלום בכניסה, גם גן האירועים ופעילותו בחוף מוכרים לרשויות. לפני כשנתיים החליט מנהל מקרקעי ישראל לתבוע את החברה ולדרוש כי המקום ייהרס. אך בינתיים, בכל שבוע שחולף ללא הכרעת בית המשפט, ממשיכה הקופה לרשום.
פרק א': כביש האגרה שהקימה המועצה
אבל כדי לחזור אל תחילת הסיפור צריך להגיע אל החוף. ליתר דיוק, לשער החניון שבכניסה אליו - שם נדרשת כל מכונית לשלם 20 שקלים. נכון להיום, דווקא מותר לגבות כסף בכניסה לחוף המוכרז, שכן זהו אחד ממספר מצומצם של חופי רחצה בישראל שזכו לאישור מצד משרד הפנים.
בעוד החוק מאפשר לגבות עד 10 שקלים מכל מי שגילו מעל 13 שנה, בחרה המועצה האזורית גן רווה לפעול במסלול אחר. במקום עמדת גבייה בכניסה לחוף עצמו, הוקם חניון במרחק רב ממנו בו גובים סכום של 20 שקלים מכל רכב המבקש לחנות.
לכאורה אין כל פסול בהפעלת חניון ליד החוף, מה גם שמדובר בחניון שהחברה המפעילה אותו זכתה בו על פי מכרז. רק כשמגיעים לשטח, מבינים את הבעיה: עמדת התשלום של החניון מוקמה רחוק מאוד מהחוף עצמו והיא מהווה שער כניסה לכל רצועת החופים – גם זה המוכרז וגם אלו שאינם מוכרזים ואינם חייבים כלל בתשלום. מקומות החניה לעומת זאת, ממוקמים ממש בסמוך לחול.
התוצאה: המרחק הרב המשתרע בין עמדת התשלום של החניון לבין מקומות החנייה עצמם – מתפקדים למעשה כמעין כביש אגרה. הואיל והחוק אוסר על מצב כזה ומחייב להעמיד לרשות הרוחצים גם חניה בחינם – השאירה המועצה האזורית שטח קטן לצד עמדת הגבייה, בו ניתן לחנות את הרכב ללא תשלום.
במצב שנוצר, בו למעלה מקילומטר של הליכה ברגל מפריד בין החניון בחינם לבין החוף - לא קשה לנחש מדוע, פרט לקומץ אידיאליסטים, מעדיפים רוב האנשים לשלם. מי לא יעדיף לחסוך את זמן ההליכה הממושך בשמש, ולהגיע עם הרכב עד החוף עצמו?
פרק ב': אוסף המכתבים של משרד הפנים
ככל שנוברים במקרה של פלמחים קשה מאוד להחליט מה יותר מרגיז. האם העובדה שהמועצה האזורית - רשות שאמורה לשרת את התושבים - מחפשת דרכים להרוויח כסף על חשבונם, או העובדה שהמדינה עצמה פשוט מעלימה עין?
ממסמכים שהגיעו לידי ynet עולה כי כבר בעונת הרחצה הקודמת, ביוני 2009, כתב הממונה על הפיקוח בחופים במשרד הפנים, אשר גרנר, כי "אין אישור לרשות לגבות דמי כניסה עבור חניה בסך 20 שקלים", אך האם חוות הדעת הזו שינתה במשהו את הגביה? התשובה היא לא.
לקראת עונת הרחצה הנוכחית ונוכח ריבוי התלונות מצד תושבים, ניסח גרנר מכתב נוסף לשלטון המקומי. הפעם הוא מציין כי הנושא עדיין בעייתי ומתריע: "בעקבות תלונות רבות בדבר אי עמידה בתנאים שאושרו על ידי שר הפנים, יש בכוונתנו לבחון ביטול אישור שר הפנים".
במילים אחרות, במשרד יודעים כי הנחיותיו אינן מתקיימות ואף שוקלים לבטל את אישור הגבייה שניתן מלכתחילה, אך משום מה, הוחלט לא למהר ולאפשר למועצה לפעול עד תום שנת 2010. בעונת הרחצה הנוכחית, אם כן, המצב אינו צפוי להיפתר.
במועצה האזורית גן רווה מכירים את הנושא מקרוב. לא רק בשל פניות משרד הפנים, אלא גם בשל תלונות תושבים ועקב התערבותם של מספר חברי כנסת - בהם שר הפנים לשעבר, מאיר שטרית, דב חנין וחיים אורון (ג'ומס).
פרק ג': איזה כיף להתחתן על החוף
בינתיים, בעוד עמדת הגבייה בכניסה נותרה ללא מענה מצד הרשויות, החגיגה בחוף נמשכת. באתר האינטרנט של חברת "גם ים" מציעה החברה אפשרות לקיים בחוף פלמחים אירועים פרטיים מכל סוג וגם אירועי חברה – חלקם בצהרי היום, כשהחוף מלא. כל זה קורה, כאמור, במרחק מטרים ספורים בלבד מהרוחצים.
כיצד הוקם גן אירועים על חוף רחצה מוכרז? מהתביעה שהגיש מנהל מקרקעי ישראל כנגד החברה והמועצה עולה כי המועצה היא בעלת הסכם להפעלת שני מזנונים בלבד בחוף וכי הסכם זה היווה בסיס להקמת הגן.
אולם למרות העובדה כי צמד המילים "גן אירועים" מופיע באתר החברה עצמה, הרי שנציגי "גם ים" טוענים כי המקום כלל אינו מוגדר כגן אירועים וכי הם מוגדרים כמקום שמקיים אירועים תחת כיפת השמיים, בשטח שאינו נחשב לחלק מהחוף עצמו.
עד שתתברר המחלוקת הזו בבית המשפט, נשאלת השאלה מה באשר לרשויות נוספות שאמורות לתת את הסכמתן, להגביל, לבדוק או לפקח? התשובה לכך היא שלפחות בתחילת הדרך חלק גדול מהרשויות כלל לא היו מודעות לקיומו של המקום.
עו"ד צילי עקיבא ממשרד אילן שרקון, המייצגת את המנהל בתיק התביעה ציינה בשיחה עם Ynet כי קיומו של הגן נודע למחלקת הפיקוח של המנהל במהלך סיור שנערך על ידם, כשנה לאחר תחילת פעילותו של המקום. "כשנודע הדבר, המנהל פעל מיידית לפינוי הפלישה ואף ביצע את הפינוי, אולם הנתבעים עשו דין לעצמם, שבו למקרקעין ואף הרחיבו את הפלישה שלהם על ידי הצבת מבנים חדשים", סיפרה.
לדברי עקיבא, "כיום קיים שם גן אירועים לכל דבר, ללא אישור או הסכמת המנהל. "גם ים" עושים שימוש בחוף ציבורי, מבלי לשלם דמי שימוש ראויים ובכך עושים עושר על חשבון הציבור כולו".
לא רק המנהל גילה את המקום במקרה. משרד הבריאות, שאמור לפקח מבחינה תברואתית על המקום, גם לא ידע דבר. כך למשל, כשנתיים לאחר תחילת פעילותו של המקום, כותבת אתי בורלא, מהנדסת מחוזית במשרד הבריאות מכתב לממונה על המחוז במשרד הפנים - בו היא מספרת לו על "הגילוי" ומתריעה על אופן ניהולו התברואתי.
"בסיור של לשכת הבריאות נמצא כי בחוף פלמחים פועל גן אירועים 'חדש' ללא אישור וללא ידיעתנו", היא כותבת. בורלא מסכמת במילים: "הפעילות אינה חוקית ועלולה לסכן את בריאות הציבור". חוות הדעת הזו אמנם אינה משקפת את מצבו של גן האירועים כיום, אך בהחלט שופכת אור על אופן הקמתו.
מי שעוד הופתע לגלות את המקום היו אנשי רשות הטבע והגנים, שרק לאחר פרק זמן מסוים גילו כי המקום פועל על שטח שמוגדר בחלקו כגן לאומי והחליטו להצטרף לתביעה.
פרק ד': הציבור אמר את דברו?
היחידים שלא התייאשו לפי שעה הם קומץ אזרחים מוטרדים. חלקם מהיישובים הסמוכים לפלמחים, חלקם שותפים למאבק מטעמי עקרון. מדי יום שישי מתקבצים כמה מהם בסמוך לחוף ומקיימים הפגנה כנגד המועצה האזורית. בין לבין הם מפנים שאלות למועצה, דורשים לקבל תשובות ובעיקר - מסרבים בעקביות לשלם בכניסה.
אחד מהם הוא דן מלמד, תושב ראשון לציון בן 34, שכבר למעלה משנה מקדיש את זמנו הפנוי למאבק. בשיחה עמו הוא מבהיר כי מבחינת התושבים, מדובר בריצה למרחקים ארוכים, מסע ארוך בדרך להחזרת החוף לחיק הציבור.
"אנחנו כאן בשביל להגיד לרשות המקומית, למשרד הפנים ובעיקר לאזרחי המדינה - אנחנו לא נוותר על זכותנו בחוק לחוף ים נקי ממפגעי בנייה, אירועים וגבייה מנוגדת לחוק. החוף שייך לציבור ולא לרשות המקומית. או לכל גוף כלכלי אחר".
לפנייה לכתב/ת 
