נפגעי תאונות: המשטרה מדווחת על אחד מארבעה
משטרת ישראל מדווחת למדינה רק על נפגע אחד בתאונות דרכים, מכל ארבעה נפגעים בפועל. כך עולה מנתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הסיבה לפער הדרמטי בנתונים - המשטרה אינה מתייחסת לחלק ניכר מהתאונות
כ-120 אלף נפגעי תאונות ב-2009, אך המשטרה מדווחת רק על רבע מהם. בסוף השבוע האחרון, פרסמה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים דו"ח עב-כרס, הסוקר "מגמות בבטיחות בדרכים", ומתמקד בתאונות שאירעו ב-2009. אחד הממצאים החשובים העולים מהדו"ח, כלל אינו מוזכר בו מפורשות: נתוני המשטרה, המהווים בסיס לנתוני התאונות הרשמיים במדינת ישראל, חלקיים בלבד - ואינם יכולים לשמש מקור יחיד ובלעדי להבנת מצב הבטיחות בישראל.
סטטיסטיקה: כ-120 אלף נפגעים ב-2009 (צילום אילוסטרציה: שי וקנין)
מבדיקת ynet עולה כי מספר הנפגעים בתאונות בפועל גבוה משמעותית מהמדווח: על-פי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מספר הנפגעים ב-2009 היה כ-120 אלף בני אדם - גבוה פי ארבעה מהמספר שדווח על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), המתבססת על נתוני המשטרה. גם מספר הנפגעים באורח קשה גבוה משמעותית מהמדווח: נתוני בתי החולים מצביעים על יותר מפי 2 פצועים קשה מאלו המדווחים על-ידי הלמ"ס והמשטרה.
אז מה באמת קרה בכבישים ב-2009? הנתונים המדאיגים לפניכם.
סך הנפגעים: פי 4
על-פי נתוני הלמ"ס - שכאמור, מבוססים על נתוני המשטרה - ב-2009 נפגעו 31,832 בני אדם ב-16,308 תאונות. אלא שמנתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, עולה תמונה שונה לחלוטין, וחמורה הרבה יותר: בשנה שעברה נפגעו 118,962 בני אדם ב-78,257 תאונות. איך מוסבר הפער הדרמטי בנתונים?תאונות דרכים מסווגות על-ידי משטרת ישראל בשתי קטגוריות: "תאונת ת"ד" או "כללי עם נפגעים". תאונות ת"ד אמורות לכלול את כל התאונות הקטלניות והקשות, וכן חלק מהתאונות הקלות. תחת הגדרת "כללי עם נפגעים", מסווגות תאונות קלות - שלא סווגו כתאונת ת"ד.
מבולבלים? אתם לא היחידים. כך מסבירים ברשות לבטיחות את סיווגי התאונות של המשטרה: "ההבחנה בין סוגי התאונות היא מינהלתית פנימית. היישום בפועל של מערכת הקריטריונים... לוקה ואינו שומר על דיוק ועל אחידות בין יחידות המשטרה... בין התאונות המסווגות כ'כללי עם נפגעים' ישנן מדי שנה כמה אלפי תאונות קשות".
יש לציין כי על-פי נתוני הרשות, ניכרת בשנים האחרונות ירידה במספר הכולל של נפגעים: ב-2006 נפגעו בתאונות דרכים 130,491 בני אדם, ב-2007 נפגעו 127,638 - וב-2008 ירד מספר הנפגעים ל-119,724. לירידה מתמשכת זו בסך הנפגעים בתאונות, אין הסבר - כמו-גם לירידה הניכרת במספר ההרוגים בתאונות.
פצועים קשה: פי 2
על-פי נתוני הלמ"ס, ב-2009 נפגעו באורח קשה 1,741 בני אדם - לא כולל נפגעים בתאונות שאירעו במחוז ש"י. אולם, על-פי נתונים שנאספו מ-17 בתי חולים בארץ, בשנה שעברה נפגעו באורח קשה 3,656 בני אדם. חשוב לציין כי נתון זה לא סופי, ואינו כולל פצועים בבתי חולים שלא נמצא לגביהם תיק משטרתי.במקרה זה, הפער פשוט יחסית להבנה: על-פי הגדרת משטרת ישראל, פצוע קשה בתאונה הוא מי שאושפז "ליותר מ-24 שעות, שלא לצורך השגחה בלבד". אלא שמתברר כי נתוני המשטרה חלקיים. כך קובעים ברשות: "בכל הנתונים שמצביעים על חומרת הפגיעה, ישנו חוסר התאמה משמעותי בין נתוני המשטרה ונתוני בתי החולים".
חשוב לציין כי הגדרת "פצוע קשה" על-ידי המשטרה אינה מצביעה בהכרח על חומרת הפגיעה: ברשות מציינים כי על-פי נתונים שנאספו מבתי החולים, פצועים קשה מהווים כ-15% מכלל הנפגעים בתאונות. זאת, לעומת כ-7% בלבד על-פי נתוני המשטרה.
מה חלקו של הגורם האנושי?
בעיה נוספת בנתוני המשטרה - שכאמור, מהווים בסיס לכל הנתונים הרשמיים של מדינת ישראל - נוגעת לגורמי תאונות הדרכים. ברשות מציינים כי "על-פי נתוני המשטרה, הרוב המוחלט של הסיבות לתאונות הם גורמים אנושיים: ביצוע עבירות, רשלנות וטעויות של נהגים והולכי רגל".אמנם לגורם האנושי יש תפקיד מכריע בחלק ניכר מתאונות הדרכים, אך מומחי בטיחות מסכימים כי בכל תאונה מעורבים גורמים נוספים. כך קובעים ברשות: "תאונת דרכים נגרמת על-ידי סדרה של נסיבות וגורמים, ובדרך כלל אין אפשרות לציין גורם אחד או סיבה אחת לגרימתה... מקובל לטעון כי גורמי אנוש מעורבים בכ-90%-95% מהתאונות, גורמים הקשורים בדרך מעורבים בכ-25%-30% וגורם הרכב ב-5%-10%".
אז למה נתוני המשטרה מצביעים באופן ברור ומידי על הנהג כאשם כמעט בלעדי? ברשות מסבירים כי "בתיקי ת"ד - שהם כאמור המקור היחידי למידע מפורט על נסיבות התאונה - אין מידע... על מכלול הגורמים והנסיבות שגרמו לתאונה... לרוב נרשם בתיק החקירה כסיבה הגורם האחרון בשרשרת האירועים, שיש לו ביטוי פיזי מוכח".
לפנייה לכתב/ת 
