ח"כ רותם בישל דייסת גיור בחוסר טעם

על פניו די היה בעובדה שחברי הכנסת החרדים הצביעו בעד חוק הגיור, על מנת להוכיח שאין בו כל פריצת דרך בפתרון משבר הגיור. שהרי כל תבשיל שהמפלגות החרדיות שותפות להכנתו לא יכול להיות באמת מוצלח לקידום הנושא, גם אם בתחילה נראה מבטיח.

היו רעיונות טובים שהחוק ביקש לקדם:

ראשית, ביקשו להפקיד מחדש בידי רבני הערים בתי דין לגיור, כך שגם המתונים שבהם יוכלו להשפיע בסוגייה. 

שנית, הצעת החוק מבקשת לקבוע כי אדם החפץ בגיור רשאי יהיה לפנות לבית דין מגייר בכל מקום בארץ.

שלישית, נקבע כי רב מגייר יוכל להשיא את האנשים שגויירו בבית דינו, גם אם אינם מתגוררים ביישובו, וזאת על מנת להתמודד עם התופעה המבישה של סירוב מועצות דתיות מסוימות להשיא גרים.

בנוסף, ההצעה מסדירה את עניין ביטולי הגיור וקובעת כי הוא יוכל להיעשות רק בבית הדין שגייר את האדם מלכתחילה.

אם כך, מדוע מדובר בחוק רע?

בניסיונו האבסורדי להשיג את תמיכתם של החרדים בחוק, הסכים ח"כ דוד רותם לקבוע כי האחריות לגיור תימסר למועצת הרבנות הראשית. קביעה זו לא הופיעה מעולם בספר החוקים של ישראל, וכל הניסיונות של המפלגות החרדיות במרוצת השנים לעגן אותה בחוק כשלו.

בנוסף, ההצעה מבקשת לעגן לראשונה בחוק כי גיור יותנה בקבלת עול תורה ומצוות כהלכה. למרות שבתי הדין האורתודוכסיים הציגו דרישה זו מימים ימימה, נמנעו מחוקקי ישראל מלהטמיע את המרכיב ההלכתי בדברי החקיקה הנוגעים לגיור, והמרכזי שבהם – חוק השבות.

המרכיב המקולקל השלישי שהוכנס לקלחת הוא הקביעה כי הרבנים הראשיים יהיו רשאים להפקיע מרבני הערים סמכות לעסוק בענייני גיור אם ימצאו את התנהגותם ככזו שאינה הולמת את מעמדם.

הסכנות הנובעות מהחוק

"קלקול קיבה" חקיקתי זה, יורגש בראש וראשונה בפיהם של המתגיירים בישראל, אלו שהחוק בא כביכול להקל על מצוקתם. הפקדת האחריות בידי הרבנות הראשית, זו שמחוללת את משבר הגיור כבר 20 שנים, תמנע כל פעולה אמיתית להרחבת מספר המתגיירים. מועצת הרבנות היא זו שתקבע את כללי הגיור ואת הליכיו, תכתיב תנאים והנחיות לרבני הערים, ותוודא כי אף אחד מהם לא יפרוץ את הגדר.

יכולתם של הרבנים הראשיים לשלול מרב עיר את סמכותו לעסוק בענייני גיור, תבטיח כי אף לא אחד מהם יעז לבצע מהלכים משמעותיים בתחום. כמו חוק ברית הזוגיות הנכה והפסח, שיצא מבית מדרשו של רותם, ומאפשר לאחוז מזערי בלבד של העולים מנועי החיתון להינשא בישראל, גם חוק הגיור החדש יעזור בעיקר לרותם ולחבריו לסמן "וי" נוסף על הבטחותיהם לבוחר. עולה של הרבנות הראשית המונח על צווארם של העולים לא יוקל. מעתה הוא גם יזכה לגושפנקא בספר החוקים של מדינת ישראל.

ואם חשבו העולים החפצים בגיור שעדיין תעמוד להם האופציה להתגייר בקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות בישראל, בא חוק הגיור המהפכני ונוטל מהם גם אפשרות זו.

הפקדת האחריות בתחום הגיור בידי הרבנות הראשית, מגשימה את חלומם של הפוליטיקאים החרדים: הפיכת שורת ההחלטות של בית המשפט העליון ב-20 השנים האחרונות, שקבעו כי אין לממסד הרבני האורתודוכסי מונופול בתחום הגיור.

איזו עסקה נהדרת עשו משה גפני וחבריו למפלגות החרדיות: תמורת שיתוף פעולה עם אחיזת העיניים של יו"ר ועדת חוקה, הם תפסו שתי ציפורים במכה אחת: הנצחת שליטתה של הרבנות הראשית, שהתחרדה לה מכף רגל ועד המגבעת השחורה, וחסימת דרכם של מאות המתגיירים בקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות בישראל.

עניינה של יהדות התפוצות בחוק

בימים האחרונים סוערת יהדות התפוצות על קידומה של החקיקה. מגניו של החוק, אלו המתעניינים ביהדות התפוצות רק כאשר הם צריכים ממנה דבר מה, טוענים כי החוק אינו נוגע לקהילות מעבר לים. טעותם בעניין משתווה רק לעוצמת הכזב בטענה כי החוק יעניק פתרון של ממש למשבר הגיור.

מאז 1987 מכירה מדינת ישראל בגיורים שנערכים בקהילות הקונסרבטיביות והרפורמיות בתפוצות לצורך חוק השבות. הקביעה לפיה האחריות לגיור בישראל תופקד בידי הרבנות הראשית, פותחת את הפתח לעמדה ממשלתית כאילו הרבנות היא זו שצריכה לאשר כל גיור שיש לו נפקות במדינת ישראל.

נשמע מופרך? נוכח העובדה שכבר 23 שנים מנסה המדינה לצמצם את פסיקת בג"ץ בנושא ולהקשות על יישומה, הרי ששום דבר ביחסה של המדינה לגיורים הרפורמים והקונסרבטיבים אינו יכול להיחשב כבלתי סביר. על כך יוכלו להעיד דווקא מאות רבנים אורתודוכסיים בתפוצות, שהרבנות הראשית מסרבת לאשר את גיוריהם בשנים האחרונות, תוך נסיון להשתלטות על המתרחש בקהילות היהודיות בתפוצות.

רותם בישל דייסה. בתחילה העלתה ריח טוב, אחר כך הפכה מסריחה. נתן קצת לגפני, שקלקל וקילל בתמורה; וקצת לש"ס; זרק פירור לרב אלישיב ועוד כפית לרב עובדיה. ורק לעם היהודי ולאלה המבקשים להיות חלק ממנו - לא נשאר. ראש הממשלה כבר הבין מה מבשלים לו רותם והחרדים. עתה רק נותר לראות מה יחליטו יתר חברי הכנסת: אם להגיש לשולחן של כולנו את הדייסה המקולקלת, או להוציא צו סגירה למסעדה שהקדיחה את התבשיל.

הרב עו"ד גלעד קריב, מנכ"ל התנועה הרפורמית