ניתן לכפות על עובד טביעת אצבע בשעון נוכחות?
הכנסת אמצעי זיהוי ביומטריים למקומות העבודה היא כלי ניהול יעיל עבור המעסיק, אך עלולה לפגוע קשות בפרטיות העובד. בישראל המצב מבלבל כיוון שהוא טרם הוסדר בחוק, אך מדינות אחרות דווקא הצליחו התמודד עם הסוגייה. מה קורה בעולם?
לפני כ-15 שנה נכנסה לשימוש במעברי הגבולות בישראל טכנולוגיה שסימלה את תחילתן של שנות ה-2000: זיהוי ביומטרי של טביעות אצבעות. טכנולוגיה זו, שהייתה עד אותה עת עניין לסרטים עתידניים, קסמה לעם ישראל וקיצרה את זמן הגעתו לחנויות הדיוטי פרי הנחשקות.
הזיהוי הביומטרי במעברי הגבול המחיש את היעילות הגלומה בכלי זה. די במבט אחד בתורים הארוכים לביקורת הגבולות וחוסר התורים בעמדות הביומטריות כדי להבין זאת. אולם מעט תשומת לב ניתנה על ידי ציבור הנוסעים לעובדה שנתונים פיזיולוגיים שלהם מצויים כעת במרחב הממוחשב הניתן לפריצה ולהעברה.
בשנים שחלפו מאז, תפס השימוש במאגרים ביומטריים תאוצה בעולם. יש המשייכים זאת לאירועי ה-11 בספטמבר אשר הביאו את הבולשת הפדרלית בארה"ב, ה-FBI, לשאוף להקמת מאגר עולמי של נתונים ביומטריים של אזרחי העולם.
גם ישראל הצטרפה לטרנד העולמי כאשר חוקקה בשנת 2009 חוק מיוחד להקמת מאגר מידע ביומטרי לצורך שילוב מידע זה בתעודות זהות ובמסמכי נסיעה.
יחד עם התפתחותה של טכנולוגיה זו, החלה תופעה של הכנסת אמצעי זיהוי ביומטריים למקומות העבודה לצורך בקרה על נוכחות של עובדים במקום העבודה, במקום שעון הנוכחות הוותיק.
כפועל יוצא, צצו בקרב ציבור העובדים תחושות אי נוחות של חדירה מוגזמת לפרטיותם. לתחושות אלה נוספו שאלות בדבר חוקיות איסוף נתונים פיזיולוגיים-ייחודיים של עובדים. מדובר בשאלות נכבדות ומורכבות שיש צורך לתת עליהן את הדעת.
האינטרס הגלום בשיטה הביומטרית למעסיקים ברור - מדובר בכלי ניהולי יעיל לצרכי נוכחות ושכר שאינו ניתן למניפולציה. אולם בצד העובדים מתעוררות בעיות כגון: הזכות לפרטיות העובדים, החשש שהמאגר לא יאובטח כראוי או יועבר לאחרים, שימוש לרעה בנתונים אלה לרבות בסיום ההעסקה, שימוש לרעה בנתונים פיזיולוגיים של העובד העשויים לגלות מידע בדבר מוצאו של העובד, מצב בריאותו וכדומה ולהביא לאפלייתו.
למעלה מכל אלה מצויה השאלה האם ניתן לכפות על עובד למסור נתונים ביומטריים לצורך ניהול שעון נוכחות. חשוב לזכור כי מדובר בנתונים אישיים אשר אינם ניתנים לשינוי או לאתחול מחדש - במקום שבו נעשה שימוש לרעה במידע או שאבטחת המידע נפרצה. טביעת האצבע של העובד מלווה אותו כל ימי חייו.
המצב המשפטי בישראל בעניין זה אינו מוסדר. חוק הגנת הפרטיות קובע שאין פוגעים בפרטיותו של אדם ללא הסכמתו, אולם כאשר החוק מפרט מה היא "פגיעה בפרטיות" ספק אם הוא מתייחס לעניין שלפנינו ואין עדיין הכרעה שיפוטית בעניין.
קווי דמיון מוגבלים ניתן למצוא אולי להלכות המסדירות את השימוש בתוצאות מבדק פוליגרף ביחסי עבודה. גם שם מדובר ברישומים של מאפיינים גופניים וההלכה בעניין זה קובעת שלא ניתן לכפות על עובד לעבור בדיקת פוליגרף. שימוש בתוצאות הבדיקה, למשל, לצורך הליך משפטי, נעשה רק בהסכמה מפורשת של העובד.
טביעות האצבע לא נשמרות במערכת
בהיעדר תשובה בדין שלנו, בדיקה של המצב המשפטי בחו"ל מגלה שגם שם אין אחידות בנושא זה.
כך למשל, במדינת ניו-יורק החוק אוסר על שימוש במאגרים ביומטריים בעבודה (למעט חריגים ובהם עובדי מדינה). בקנדה, בשני עניינים קבע הממונה על הגנת הפרטיות כי דרישתו של מעסיק להעמיד שעון נוכחות ביומטרי במקום העבודה לגיטימית אולם חייב את המעסיקים ליידע את העובדים במדויק על אופן פעולת המערכת והשימושים הבלעדיים אשר ייעשו במאגר המידע.
גורם מפתח בהחלטת הממונה היה עצם העובדה ששעוני הנוכחות הביומטריים לא אגרו את צילום טביעות האצבעות של העובדים אלא תרגמו אותן לערך מספרי ייחודי שהוא זה שנשמר במערכת. טכנולוגיה זו אומצה על ידי חברות המייצרות שעוני נוכחות ביומטריים בהכירן בבעייתיות בשימוש בכלי זה.
בהונג קונג, שם השימוש הביומטרי הפך מושרש במקומות העבודה, הממונה על הגנת הפרטיות פרסם קובץ המלצות בנוגע לאופן השימוש במערכות כאלה. הממונה קבע שם שמערכות מידע שאינן שומרות את המידע הפיזי אלא מתרגמות אותו לערך מספרי אינן פוגעות בפרטיותו של העובד. באשר למערכות אחרות אשר אוספות ושומרות על הנתונים הפיזיים המליץ הממונה שורת המלצות ובראשן יידוע מדויק של העובד בנוגע לשימוש שייעשה במידע.
אולם גם במקרה של מערכת המקודדת את טביעת האצבע ואיננה שומרת את הנתון הביומטרי נצפו סוגיות מעניינות, למשל: בקנדה עובדים בני זרם מיוחד בנצרות סירבו להשתמש במערכת נוכחות ביומטרית שתרגמה את טביעות האצבע לקוד בן 9 ספרות. זאת, לאור האפשרות שקוד כזה יכיל את הצירוף "666" האסור לפי דתם. שם נקבע שעל המעסיק למצוא פיתרון אלטרנטיבי שיהלום את אמונתם של עובדים אלה.
עם כניסתם של אמצעי זיהוי ביומטריים ליחסי העבודה עולות שאלות רבות שתשובות להן עדיין אין. מאחר ומדובר בנושא שאינו מוסדר עדיין בדין הישראלי ולאור הבעיות כבדות המשקל הנלוות לשימוש בכלי זה עמדתנו היא כי עד שהנושא יוסדר באופן מלא וממצה אין מקום לכפות על עובדים כניסת אמצעי זיהוי ביומטריים למקום העבודה. היכולת הטכנולוגית הקיימת ללא האמצעים הביומטריים לבדיקת נוכחות עובדים מספקת מענה ראוי לצרכי המעסיק ומנגד הפגיעה האפשרית בעובדים כתוצאה משימוש שאינו מוסדר בדין באמצעים ביומטריים מטה את הכף נגד שימוש באמצעים אלה בשלב זה.
הכותבים, עו"ד שי תקן ועו"ד אוהד גלעדי, הם מהלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות
לפנייה לכתב/ת 
