נבואת הזעם של פארמוויל
פארמוויל, משחק החווה שמטמטם עשרות מיליוני משתמשים בפייסבוק גם ברגעים אלו, מציג כיוון ברור: גם משחקים כבר לא נתקין יותר במחשב, דבר שיחייב את חברות המשחקים הגדולות לשנס מותניים ולהיכנס לתחרות. איך זה קרה, לאן זה הולך, ומי משתתף במשחק החדש?
המגמה הכללית תואמת, כמובן, את החזון של גוגל, אליו היא ממשיכה להתקדם בנחישות - הכל ברשת. אם מיקרוסופט המתחרה מציעה גרסה רזה וחלקית של אופיס ברשת, שעדיין נופלת מהגרסה המלאה שמותקנת במחשב, בגוגל מתעקשים, שבסופו של דבר לא נרגיש בהבדל ואפילו לא נדע להבחין בין תוכנה מקומית (כלומר כזו שמתקינים בכונן הקשיח,( לבין שירות רשת. גוגל היא לא היחידה ואפילו לא הראשונה שמסמנת את הכיוון הזה, אבל היא בין הבולטות בקידום התחום.
האיתות האחרון בכיוון הגיע בשבוע שעבר בדיווח על השקעה של 100 עד 200 מיליון דולר של גוגל בחברת זינגה, ענקית המשחקים החדשה. סביר להניח שרובכם מכירים אותה, גם אם השם לא מצלצל מוכר: על פארnוויל שמעתם? זינגה היא החברה שפיתחה את המשחק, שכבש עשרות מיליונים ברחבי העולם.
רק שפארnוויל הוא רק חלק מהאימפריה - זינגה עומדת גם מאחורי משחק הפוקר טקסס הולדם, עוד הצלחה גדולה בפייסבוק, ובחברה ידעו לנצל אותה כדי לפתח ולקדם משחקים נוספים. נהניתם לגדל ירקות בחווה? יש גם את קפה-וורלד, מלחמות מאפיה ועוד כמה ווילים Ville Frontier Ville, Fish Ville, Pet - וכן הלאה. המשותף לכולם - לא צריך להתקין כלום במחשב.
שני הצדדים לא הגיבו לדיווחים לגבי ההשקעה, אבל על-פי הערכות מדובר רק בצעד ראשון. לפי דיווחים רבים, גוגל עומדת להשיק שירות משחקים משלה ברשת, שיתבסס על זינגה. שירות כזה יוכל להשתלב ב,Gmail– למשל או , ב,Google Me– הרשת החברתית שעומדת להשיק החברה (על-פי שמועות אחרות.( לפני חודשיים, בעקבות סכסוך כספי בין פייסבוק לזינגה, נשמעו הערכות כי זינגה תשיק רשת חברתית משלה, על בסיס המשחקים הפופולריים.
גורמים בתעשייה טוענים, כי בגוגל הניחו שהצמיחה של פייסבוק תיעצר בשלב מסוים, אולם בחודשים האחרונים מספר הגולשים לרשת החברתית עבר את זה של גוגל. בנוסף, בפייסבוק שוקלים כבר להשיק מנוע חיפוש ואולי גם שירות דואר-רשת שיתחרו בגוגל. כך שהיא חייבת להגיב.
בסך-הכל מגיעה זינגה כיום אל 212 מיליון משתמשי פייסבוק בכל חודש. החברה שממוקמת במקום השני נמצאת בפער גדול מאחור, עם 52 מיליון משתמשים. מדובר, אגב, באחת, Arts Electronic שמה - ענקית המשחקים העולמית, שעומדת מאחורי משחקי ספורט מובילים כמו ,Fifa ,NBA הסימס מונופול, ומשחקים כבדים כמו Crysis ו.field Battle-– גם בEA– הבינו לאן נושבת הרוח ורכשו בסוף 2009 את חברת פליי-פיש, שמפתחת משחקים לרשתות חברתיות, תמורת כ400- מיליון דולר.
המשחקים מתחרים על אותם שחקנים ולכן השמות והנושאים דומים. זינגה מציעה את פט וויל? בפליי פיש יש את Pet Society וGangster City- מתחרה , ב,Mafia Wars- התגובה לCafe World- היא Restaurant City וכן הלאה.
בזינגה לא נחים על זרי הדפנה: החברה השיקה לאחרונה גרסה של פארם-וויל למכשירי אייפון וחתמה על הסכם לשיתוף פעולה עם יאהו, וגם עם רשת החנויות ,7/11 שתמכור מוצרים ממותגים של פארמוויל וכרטיסי מתנה. על פי אתר TechCrunch, כעשרה אחוזים מאוכלוסיית ארצות הברית משחקת בפארמוויל.
מגיל 6 עד 60
למרבה האבסורד, דווקא ,EA המתחרה, הייתה בין אלה שזרעו את זרעי המהפך הזה. משחקי הSims– (ועוד קודם לכן (Sim City הראו, שאין הכרח במשחק עם גרפיקה כבדה, כזו שדורשת כרטיס מסך רציני ויקר, כדי להצליח ולהגיע אל מיליונים. הSims– זכו לגרסאות המשך ולאין-ספור חבילות הרחבה, הגיעו אל עוד ועוד פלטפורמות משחק, אבל שמרו על המסורת - משחק שנמכר באריזה קשיחה או בגרסה להורדה ומותקן במחשב או בקונסולת המשחק.
מבחינת אנימציה וגרפיקה, פארמוויל הוא לא פאר היצירה והתחכום ומזכיר משחקים ישנים. בגלל ההתפתחויות ביכולות המחשבים ובמהירות החיבור לרשת, אין בעיה להריץ כיום משחק כזה בדפדפן. אבל בניגוד למשחקי הקז'ואל, שמציעים בדרך-כלל מעט רמות קושי, ללא אפשרות של שמירת המשחק, המשחקים החדשים הם כמעט בלתי נגמרים ואפשר תמיד להמשיך מהנקודה בה עזבתם אותם.
"מבחינה היסטורית, משחקים התחילו כמשחק ליחיד וגם כשנוספה האפשרות של כמה שחקנים, זה היה במשחקים לגיימרים כבדים," אומר ארז ירושלמי, מרצה בקורס ליזמות תוכן דיגיטלי במכללה הפיננסית Cash Flow ומנכ"ל חברת ,Smite שמפתחת משחקים לדפדפן. "הרשתות החברתיות הופכות בעצם למעין קונסולה, פלטפורמה של משחקים. בגלל שהנושאים קלילים יותר לא צריך לשלם, ובגלל העובדה שמדובר במשחק חברתי, קהל השחקנים הוא גדול הרבה יותר, מגיל 6 ועד ."60
ירושלמי מסביר כי ההתפתחות בפיתוח הדמות, החווה, בית הקפה וכן הלאה תלויה בשיתוף עם חברים. ההתקדמות לבד היא איטית. "רק אם משתפים פעולה עם חברים נפתחות אפשרויות נוספות, למשל יש חפצים שזמינים רק למי שיש לו כמות מסוימת של חברים."
שיבת הגיימינג-לכול
רנארד גלוזמן, ראש התוכנית לעיצוב ופיתוח משחקי מחשב במדרשה לאמנות בית ברל, חושב דווקא, שמדובר עדיין במשחקים לשחקן יחיד: "אין אינטראקציה אמיתית עם השחקנים האחרים, כמו במשחקי אסטרטגיה מרובי משתתפים," הוא טוען. "אי אפשר ממש להשפיע על המשחק של שחקן אחר, בגלל סיבה טכנית - כדי לנהל בצורה טובה כמות ענקית של שחקנים ולהימנע מאנרכיה ותלונות."
גלוזמן אומר, כי "מספר המשתמשים בפארמוויל הוא תופעה שטרם נראתה בעולם המשחקים. עכשיו מדברים על זה שעולם הגיימינג חוזר להיות של כולם, כמו בשנות ה.80- בעצם בשנות ה90- קרה משהו שהיום נראה לא כל-כך טבעי - המשחקים הפכו לנישה שפונה אל גיימרים מקצועיים, זה דבר שלא היה קיים בעבר."
לדברי ירושלמי, המשחקים אולי נראים פשוטים מבחינה גרפית, אבל למעשה מדובר בפעילות מורכבת, במהלכה אפשר לשחק עם עשרות ומאות חברים וגיימרים. "בגלל הפלטפורמה של פייסבוק, קשה להריץ משחקים מורכבים וכבדים יותר, אבל זה גם נוח יותר," מוסיף ירושלמי, "כי כך אפשר להיכנס למשחק לכמה דקות כשהבוס לא מסתכל, לטפל במה שצריך ולחזור אליו מאוחר יותר, בבית."
גלוזמן מסכים הפעם: "המשחק נבנה כך שישתלב במהלך היום שלך, במהלך החיים. לפני שנתיים-שלוש היו משחקים אחרים לגמרי בפייסבוק וכיום המפתחים מנסים להבין איפה אתה משחק: בזמן שיעורים בלימודים, במהלך העבודה, כשמשעמם לך, גם בבית - אבל תוך כדי עבודה על דברים אחרים במחשב. מנתחים כל פעולה של השחקנים - על מה לחצו, את מה אהבו, מה היה קשה."
התקציבים הטילו אימה
מפתחי משחקים ותיקים המזהים את המגמה החדשה נוהרים כיום לכיוון המשחקים ברשתות החברתיות. חלקם עזבו את החברות הגדולות ופתחו חברות חדשות המתמקדות בתעשיית המשחקים החברתיים.
בכנס מפתחי משחקים שנערך לא מכבר בסן-פרנסיסקו הוקדש פאנל מיוחד לנושא, ומפתחים ותיקים הסבירו מה קוסם להם במשחקים האלה: בתחילת דרכם, לפני עשרים שנה ויותר, הם הקדישו כחצי שנה לפיתוח של משחק חדש. כששוק המשחקים גדל והמחשבים והקונסולות הפכו מתוחכמים יותר, הזמן הזה הלך ותפח, ופיתוח משחק הפך לתהליך של שנה, שנתיים, ארבע שנים ואפילו יותר. אחת המפתחות סיפרה, כי התקציבים אמנם גדלו במקביל והגיעו לעשרות מיליוני דולרים, אבל במהלך פיתוח המשחק ילדים גדלו, אנשים נישאו והתגרשו, והתהליך נמשך ונמתח.
לעומת זאת, פיתוח משחקים לפייסבוק ולפלטפורמות נוספות הוא מהיר יותר, ולכן הסיפוק של המפתחים מהתוצאה הוא מהיר יותר. העבודה נעשית בצוותים קטנים והיא פחות מורכבת. מפתח אחר סיפר, כי התקציבים הגדולים הטילו אימה על הצוותים והביאו לשיתוק יצירתי, כי אף אחד לא רצה להסתכן ולעשות טעות שתעלה מיליונים.
גם בחברות המשחקים הגדולות הבינו שחייבים לשים לב לתופעה. שוק המשחקים נאמד ב46- מיליארד דולר בשנה, והמשחקים החברתיים עשויים להגיע לכ5- מיליארד - פער גדול, אבל סכום שאי אפשר להתעלם ממנו.
"לחברה גדולה קשה לזוז מהר ולכיוון שהיא לא מכירה," אומר ירושלמי. "חלק מהחברות מנסות לפתח לבד, עם צוות פנימי, אחרות קונות חברות קטנות שפועלות בתחום או משקיעות בהן." הוא מוסיף, כי המשחקים החברתיים מכריחים את החברות לשנות את שיטת העבודה - כבר אין נקודת זמן שבה הפיתוח מסתיים והמוצר יוצא לשוק: "צריך כל הזמן לפתח את המשחק. השחקנים יכולים לשחק בו במשך חודשים, וצריך להוסיף כל הזמן חפצים חדשים, שאותם אפשר למכור לשחקנים."
"משחק כזה לא נגמר אף פעם," מסכים גלוזמן, "ואם תחליט לעזוב תגלה פתאום שקיבלת בונוס כדי למשוך אותך חזרה. בסופו של דבר, כל המשחקים האלה הם משחקי ניהול - מנהלים חווה, בית קפה, מסעדה או מקום אחר. זה אותו משחק רק בסביבה אחרת."
גם ירושלמי מזהה מגמה של שדרוג, לשחקנים שמחפשים יותר מעוד גרסה של פארמוויל, כשאת החווה מחליף בית קפה למשל. "חברות קטנות מתחילות לפתח משחקים יותר מעניינים ומורכבים, אבל הן רק בתחילת הדרך ועדיין קשה לראות אם זה מצליח.
לפנייה לכתב/ת 
