"הדבר הכי גדול שיכולתי לעשות הקיץ"

לקראת סיום הלימודים, התחלתי כמו כולם לתהות מה אני רוצה לעשות בחופש. השנה סיימתי את כיתה י"א וזה החופש האחרון שלי ולכן היה לי חשוב שהוא ינוצל כמו שצריך.

במשך השנה אני מתנדבת במחלקה האונקולוגית בית החולים שניידר. אני אוהבת לשוחח ולשחק עם הילדים המקסימים. כמה שבועות לפני החופש הגדול הם סיפרו לי שהם מתכוונים לצאת למחנה נופש. בתחילה הופתעתי - איך יכול להיות שמוצאים אתכם מהמחלקה ומהמיטות למחנה קיץ? הם הסתכלו עלי בגאווה ואמרו שמדובר במחנה שמתקיים כל שנה וכדאי שגם אני אבוא. מיד התקשרתי לעזר מציון והודעתי שברצוני להתנדב למחנה.

כחודש לפני המחנה היו למדריכות פגישות הכנה שנועדו להכין אותנו לקראת מה שנעבור. מכיוון שהגעתי בלי אף חברה ניצלתי את הזמן להתחבר למדריכות ולצוות המחנה. למדתי יותר על המחלה ועל הטיפול בה, סיפרו לנו על המחנה ומה הפעילות הכלולות בו. סיפרו לנו שנלך ללונה פארק, מצנחי רחיפה, טיול ג'יפים, נעלה לכותל, נראה הופעות של שלומי סרנגה, שלומי שבת ושלום אסייג. לא יכולתי כבר לחכות, הציפיות שלי היו בשמיים.

המחנה עצמו היה לא קל. במהלך המחנה ישנו שעות מועטות, עבדנו קשה ונתנו את כל מה שיכולנו. אני לא יודעת מאיפה שאבנו את הכוחות אבל הרגשתי שאנחנו פועלים על בטריות של סיפוק. הרגשתי שיש לנו ערך. פתאום הבנתי שהנתינה מעניקה משמעות לחיים וזאת הסיבה שכל כך חשוב לי להתנדב.

המיוחד במחנה של עזר מציון שהתשומת הלב מוענקת למשפחה כולה, הסובלת לא פחות מהחולה עצמו. המחנה הוא עבור ילדים חולי סרטן ומשפחתם אבל גם עבור מבוגרים חולי סרטן ובני משפחותיהם. לאורך המחנה התנדבתי בשלל הפעילויות ונוכחתי לגלות שמחוץ לבית החולים הילדים נראים לגמרי אחרת. לראות אותם כשהם מאושרים עד הגג היה שווה כל דקה של מאמץ.

דמעות של עצב ושמחה

כל מדריכה הייתה אחראית על 4 משפחות, לדאוג להם, לשמור על הילדים אם צריך, ובעיקר לעשות להם שמח. באחד הימים אחד הילדים החולים, ניגש אלי ואמר לי "שיראל, את לא יודעת כמה זמן לא הזדמן למשפחה שלי לבלות יחד..". הוא לא היה צריך להגיד יותר. אני יודעת ששגרת חייו של הוריו קשה ושהוא שוהה רוב ימיו בבית החולים. לתת לו את הזמן הזה היה הדבר הכי קטן שיכלתי לעשות עבורו והכי גדול שיכלתי לעשות עבורי בקיץ הזה.

המחנה היה מתוכנן עד הפרטים הכי קטנים. מהמתנות שהנחנו למשפחות בחדרים לילה לפני הגעתם, ועד לתיק גדוש בחטיפים ושתייה שחיכה להם בג'יפ, לפני היציאה למסלול.

היום האחרון היה מרגש במיוחד. אחרי שהילדים העניקו מתנות לאימהות, הובלנו את כל

המשפחות החוצה. כל משפחה קיבלה בלון הליום גדול והתבקשה לכתוב עליו את משאלותיה. התחלנו לספור בהתלהבות לאחור ושחררנו את כל הבלונים. אלף בלונים עלו השמימה ואיתם הרבה תפילות עלו והרבה דמעות ירדו. לאחר מכן העצבות התהפכה לשמחה כששלומי סרנגה, עלה להופיע ועשה לכולנו נעים בלב.

לפני ההופעה, במהלך טקס הסיום, אחת האימהות עלתה לבמה לדבר. היא תיארה הכל. איך גילו לבנה את המחלה, את חוסר האונים, הטיפולים הקשים והמאבק. היא אמרה דברים קשים שחדרו ללב. היא גרמה לי להבין את גודל הקושי שלהם מה שעוד יותר הגדיל את הרצון שלי להמשיך לתמוך בהם. לא רק החולים והמשפחות שלהם פרחו בזמן המחנה. גם לנו, המתנדבות, החיוך לא ירד מהפנים. אני יודעת שקיבלתי הרבה יותר ממה שנתתי. החופש נועד למלא מצברים, לאגור כוח לקראת השנה הבאה. את השמחה והכוחות שמילאו אותי בסיום המחנה לא הייתי יכולה לקבל בשום מקום אחר.

• לפרטים והתנדבות הארגון "עזר מציון " לחצו כאן.
• לעדויות נוספות של מתנדבים במדור "בגוף ראשון" לחצו כאן.
• "בגוף ראשון "- מדור המאפשר למתנדבים לספר בעצמם על פעילותם והמקום בו הם מתנדבים. חומרים ותמונות ניתן לשלוח ל shlomit-sh@y-i.co.il  ולציין בנושא - עבור מדור "בגוף ראשון ", הפרסום בהתאם לשיקולי המערכת.
  

• עמותת רוח טובה מחברת בין אנשים הרוצים להתנדב וארגונים הזקוקים לעזרת מתנדבים. העמותה מתאימה התנדבות לפי תחומים, שעות נוחות ואיזור מגורים.