הוציאה חוזה על חזה

הכי אני אוהבת ימי חופש ספונטניים, כאלה שלוקחים, לעתים רחוקות מדי, בלי תכנון מראש. הם עדיפים על סופי השבוע בהרבה, כי האחרונים בהגדרתם מגיעים רק בסופו של שבוע שבו שוב לא הספקתי לעשות כלום חוץ מלהתפרנס. ככאלה, הופכים סופי השבוע למבצע מורכב עם לוח זמנים צפוף, שכל מטרתו היא לארגן לי בטלה נוחה ופעילות פנאי מהנה. אחוזת אמוק, אני מתרוצצת בחוצות העיר, מנסה להספיק את כל החיים ששמתי על הוֹלד ב-5 הימים שקדמו.

לא כך הם ימי החופש שיזמתי. בהם אפשר לישון עד הצהריים - כי זה לא בזבוז של זמן חופש יקר שציפיתי לו. אפשר ללכת לבד לבית קפה ולשתות ארבע כוסות ברצף, אחר כך להמשיך אולי לחנות ספרים משומשים או לקנות אבן שמוט ללחם - שספק אם אאפה אי פעם.

הכי אני אוהבת לחשוב בימים האלה על פרויקטים מעניינים שיתנו גיוון לקיום המונוטוני שלי: אולי אתחיל לפסל בלֶבֵד, אני תוהה, או לרקום על בד תמונות מסצינות קולנועיות אהובות, ואמכור את זה ב-etsy. בדרך כלל אני אצה לחנות הבדים הקרובה, מצטיידת בכל מה שדרוש למשימה, מתכננת, מודדת, גוזרת - ומשאירה את זה על השולחן, כדי להמשיך בסוף השבוע. במקרים נדירים מאוד, ורק אם יש לי מזל יוצא דופן, אני נזכרת שאין לי זמן לשטויות האלה ושאין סיכוי שזה ייצא לפעול, עוד לפני שאני מגיעה לנחלת בנימין ומבזבזת את מיטב כספי על חומרים שיעלו אבק וישכבו חודשים בפינת החדר, כמונומט להיעדר היכולת שלי לסיים את מה שהתחלתי.

(איור: ליהי יעקב) 

בילדותי יזמתי הרבה ימי פנאי כאלה. אז הם נקראו "הברזות", ואפפה אותם עננה של סודיות ואיסור. לעיתים קרובות ויתרתי על הליכה לבית הספר, לטובת בהייה בערוץ החינוכית בו מנחה זה או אחר הכין, מבעוד מועד, צעצוע מקופסאת אשל, או קומיקס מצוייר בצבעי מים.

אני זוכרת איך פעם הראו שם איך מכינים בובת סמרטוטים יפה. מיהרתי לפסוק שגם אני יכולה, ואפילו המצאתי שדרוג - החלטתי שאכין בובת בד עם ראש מפלסטיק. רצתי לארגז הצעצועים שלי ומצאתי שם ברבי ישנה. פירקתי את ראשה ותפרתי גוף חדש מבד. כשניסיתי לחבר את ראש הפלסטיק לגוף, התברר שזה מורכב יותר מכפי ששיערתי, אז החלטתי להחזיר לה את הגוף ופשוט להכניס את כולו לתוך כרית הבד שתפרתי. למרבה הצער, היצירה שלי לא היתה מרופדת דיה והפלסטיק המוצק בצבץ דרך צמר הגפן. בעיקר בלט בקשיחותו החזה של הברבי. מפה לשם, החלטתי להיפטר מהמטרד, ולחתוך את הבליטות החוצה. כצפוי, עייפתי מהמלאכה איפשהו באמצע, השלחתי את כל הקונסטרוקציה לארגז המשחקים וחזרתי לטלוויזיה.

(איור: ליהי יעקב)

חזה עוף ממולא

מנה שהולכת מצויין עם פירה בתוספת בצל מטוגן. עוד שידרוג למנה, שגם מאפשר ניצול מקסימלי של המרכיבים, הוא הרוטב המיוחד.

המרכיבים (ל-4 מנות):

2 חזה עוף קטנים (חצי לסועד)

20 עגבניות שרי

2 שיני שום

1/2 לימון, חתוך לקוביות קטנטנות (עם הקליפה)

חופן זיתים שחורים (מרוקאיים)

1 ביצה

חופן פירורי לחם

מלח

שמן זית

4 כוכבי אניס

חזה עוף ממולא, שמעליו רוטב ומימינו - פירה עם בצל (צילום: אליסה גויחמן) 

אופן ההכנה:

1. שוטפים את חזה העוף וחוצים בחיבור בין שני החצאים.
2. בכל חצי משחילים סכין דקה לאורך גוש הבשר ובמרכזו, כך שהלהב לא יחורר את הדפנות. מרחיבים את הפתח בזהירות עם האצבעות, עד שנוצר חלל מספק למילוי.
3. בינתיים חוצים את עגבניות השרי ומטגנים 5 דקות בשמן זית עם מעט סוכר לקירמול. מוסיפים את שיני השום הכתושות ואת הזיתים המגולענים. ממשיכים לטגן עוד מספר דקות. מוסיפים את קוביות הלימון, מקפיצים ומורידים מהאש.
4. ממלאים את העוף במילוי ומניחים בתוך תבנית האפייה. מפזרים כמה עגבניות, כוכבי אניס וזיתים מעל, ממליחים, מכסים בנייר אלומיניום ואופים בתנור שחומם ל-200 מעלות במשך 20 דקות.
5. לסיום, טורפים ביצה בצלחת עמוקה ועורמים פירורי לחם בצלחת נוספת. מצפים את חזה העוף הממולא קודם בביצה ואז בפירורים ומטגנים במחבת עם שמן במשך 3 דקות מכל צד.
6. אם רוצים, מכינים את הרוטב: מחממים את הנוזלים שנגרו מהעוף בזמן האפייה, מוסיפים קצת שמנת מתוקה וקורטוב קמח תוך כדי בחישה עד שהרוטב מצטמצם לרמת הסמיכות הרצויה.
   

• אליסה גויחמן היא מעצבת ובשלנית חובבנית. ליהי יעקב היא מאיירת וזללנית מקצועית. שתיהן בעלות הבלוג איכס על אוכל
  

• לכתבה הקודמת