היין נשאר במשפחה

הפעם, על שני יקבים ישראלים, כשרים. האחד מצפון הארץ והשני - ממרכזה, סביבות עמק האלה.

יקב יפו

האב והבן מתלבטים היכן יתיישבו לשם הצילום. הבן רוצה לעמוד בתוך היקב, ליד המכלים, בצל החביות והיין. האב מצביע אל עץ החרוב הענקי ואומר: "שם, מתחת לעץ, איפה שיש אוויר, ואפשר לשבת, להירגע. מכלים כבר כולם ראו. את הנוף הזה, ואת העץ הזה – עוד לא". זה הדיאלוג שבין שני הדורות, הצעיר, שרוצה לעשות את הטוב ביותר, ועכשיו, והדור הראשון, שיודע שיין זה חשוב, אבל הוא לאו דווקא המטרה.

אן ומשה צלניקר - היא מאלזס, הוא מכאן - הקימו לפני מספר שנים את יקב יפו, ביפו. אחר כך הועבר היקב לבית בתל אביב, ואז, משהפך המרתף צר מלהכיל וגם בלתי אפשרי, הם החליטו למצוא מקום חדש. שנה אחת הם שכרו מקום ביקב הנס שטרנבך, בגבעת ישעיהו, ואז "נחתו" בבית הרביעי של היקב הקטן, הכשר, בפאתי מושב נווה מיכאל. שם, ממש אחרי האנטנות של עמק האלה, פנייה מכביש צר שלוקח לכיוון גוש עציון.

לפני שנתיים נכנס ליקב סטפן, הבן (31), שלמד והשלים תואר במדעי הצמח בפקולטה לחקלאות, אחר כך למד בבון, בבורגון, ואחרי שנה נסע לסטאז' בבורדו. הבציר הראשון של סטפן הוא 2008, אבל בעיקרון היה בכל הבצירים של היקב, מלבד בשנת 2006, כשהיה אצל ז'ק פרייה, במרסו. משה, האב, שבמשך שנים היה זה שעשה את היין, רוצה לראות את עצמו פורש ומשאיר לבן את היקב, שמפרנס היום שתי משפחות. אני מסתכל ורואה בהם מעין מהדורה צעירה יותר של יאיר ואסף מרגלית: האב שמעביר מושכות, והבן, שעכשיו עושה את היין, אבל עדיין מתייעץ איתו. הם עוד לא הגיעו ממש לשם, ומשה הרבה יותר מעורב ביקב מאשר מרגלית האב, כך נראה, אבל הדמיון בולט.

יקב יפו עושה כ-25,000 בקבוקים ועוצר עכשיו קצת כדי לראות איך מוכרים את היין וממשיכים. יש להם כרמים שמספיקים למחצית מייצור היין שלהם, ואת יתר הענבים הם קונים "בחוץ". קברנה, מרלו ושיראז וקצת קברנה פרנק. השרדונה מגיע מגבעת עדה והסוביניון בלאן מצרעה. ליקב ארבעה יינות: יין לבן אחד, בלנד אדום אחד, קברנה סוביניון ויין אחד "גבוה". השאיפה היא לעשות את היינות ככל האפשר מקומיים – טרואר מקומי, במינימום סדרות ותוויות. ויש, יש לפעמים פיתויים, וענבים שמוצאים את עצמם ביקב, והופכים ליין. כך, הם לקחו ענבים מכרם בנגב, אורגני, שמושקה במים מליחים, וכך הם מצאו את עצמם עם קריניאן מצוין, שיהפוך כנראה ל"מהדורה מיוחדת".

משה (מימין) וסטפן צלניקר (צילום: שגיא קופר) 

בביקור ביקב – את הקודם עשיתי עוד כשהיו בתל אביב, לפני חמש שנים, אני חושב – טעמתי את היינות הבאים. הם טובים, מרעננים בסגנון שלהם, שהוא משהו שבין עולם ישן לחדש, קרוב יותר לישן. פה ושם מרגישים קצת אלכוהול, אבל מה שיותר חשוב הוא שאפשר לחוש בפרי ובטעמיו, ובכל יין יש משהו שונה ומעניין.

שרדונה 2009

כשר, עם 15% סוביניון בלאן: צבע יפה, רושם של סוכריות נחמדות, וקצת מתקתק בפה, פאזי ולימוני ונעים. הסוביניון בלאן מורגש מאוד יפה באף, והיין כולו עגול ומחובר היטב. הסיומת יבשה ומתובלת מאוד. לא גדול, אבל נעים. 75 שקלים.

מרלו סירה 2008

70% מרלו, 30% סירה. המרלו מסביבות היקב. הסירה מאזור שורש, ובשנה הבאה – הבלנד יהיה מבוסס שיראז, אבל יהיה שיראז משלהם. הסירה יפהפייה ומאוד דומיננטית, ומכניסה בייקון ורשמים מעושנים, כבדים, כבוליים ממש, ומצטרפים אליהם ריחות של שומן צמר כבשים - כמו של אוהל בדואי. הפה נעים מאוד, עם פרי טוב, דובדבני, נעים, יין חלק ובעל גוף בינוני, אלגנטי. יין קלאסי, ממש לא ישראלי. 13.5% אלכוהול. 110 שקלים. שווה.

קברנה סוביניון 2008

13.5% אלכוהול. עם 10% מרלו. אף פירותי, צעיר, עם טיפ-טיפה ירקרקות, מאוד עדינה. זהו יין נעים, "אוניברסלי" בטעמים ובאופי שלו, גם, למשל, בהתאמה לאוכל: משהו שיתאים למנות בשר יחסית כבדות, וגם לאוכל קל יותר. פה, האף קצת כהיל, ירוק, אבל בסך הכל – יין קלאסי מאוד-מאוד נעים ומאוד להנאה. בדיוק, כמו שאומר סטפן, לשתייה. 110 שקלים.

יפו הריטאז' 2006

13.5% אלכוהול. 80% קברנה ו-20% מרלו, שעברו יישון של 18 חודש בחביות, חלקן חדשות. 145 שקלים - לא מעט - קונים לכם כאן יין עגול, טאני יותר מהיינות האחרים, בעל חומציות טובה מאוד ותיבול נעים. יין טוב, להתישנות. מרגישים את העץ, אבל עדיין: משהו בין עולם ישן ועולם חדש, שבו הכל משתלב יפה. בעוד שנתיים הוא יהיה טוב יותר.

הר אודם

"הר אודם" הוא יקב משפחתי שנמצא בצפון רמת הגולן, ממש בכניסה ליישוב. הוא לא עבר תהפוכות גדולות, אבל החל עם ענבים אורגניים מהגליל, קצת מהגולן ומהגליל, ואפילו ממקומות אחרים. לאחרונה עשה היקב שינויים בתדמית שלו, כולל החלפת הלוגו והתוויות, וכינוס היינות תחת שלוש תוויות בלבד.

ב-2008, חכרו כרם של נווה אטי"ב לעשרים שנה, כשהענבים יהיו ביינות מ-2009 ואילך: קברנה סוביניון, מרלו, שיראז ושרדונה. הכרם של היקב עצמו - קברנה סוביניון - בנטיעה צפופה, ייכנס לניבה בשנת 2010. זהו הכרם הגבוה בארץ - 1,100 מטר - וייבצר מאוחר מאוד, כנראה בנובמבר. היינות עשויים בלא מעט עץ - לעיתים הרבה, ותקופות ארוכות. אם אפשר לאמר משהו שעובר כחוט השני בין היינות, זו חומציות גבוהה למדי וטאניות מאוד עצמתית; תחושה של יינות צעירים, ברוב המקרים.

וולקני קברנה סוביניון 2008

הוולקני מחליף את מה שהיה פעם סדרת "נמרוד". קצת יותר זמן בעץ (12 חודש). באף: לא מעט עץ. פרי אדום, כהה, מאוד כבד וסמיך. בפה: היין טאני ומתובל מאוד, עם חמיצות יחסית גבוהה וסיומת בינונית-ארוכה, טיפה מינרלי - עם מרירות קלה של קליפות פרי. הפרי - קברנה סוביניון - מצובה. 15.5% אלכוהול. 80 שקלים.

וולקני מרלו 2008

ירקרק, עם קצת אפר. הפה בינוני, עדין, חלק. קל-בינוני, בעל טאנינים עזים. סיומת תפוזית-משהו, יבשה וחדה. הענבים מכפר יובל. 14.5%. 80 שקלים.

וולקני שיראז 2008

הענבים ליין הזה, שנעשה לראשונה ביקב, מגיעים מכפר יובל ומקדש. הפרי - מעושן קצת - בולט יפה, למרות שיש כאן לא מעט עץ. היין בעל חמיצות גבוהה וטאניות גבוהה, במקביל, וקצת מלוח בסיומת. האלכוהול - סביבות 15% - כמעט ולא מורגש. יין מעניין, בתחילת הדרך, ובינתיים מאוד לא נגיש. בגדול, הוא טוב, אבל לא אופייני לזן, וחבל. 90 שקלים.

סדרת ריזרב (2,500 בקבוקים מכל זן):

הר אודם מרלו 2007

טיפה מאובק. קצת דובדבנים ופרי אדום – די סגור. מאוד מתובל, טאני "להחריד", די אלכוהולי. 14.5% אלכוהול, 18 חודש בעץ צרפתי. 125 שקלים.

הר אודם קברנה סוביניון 2007

יותר פתוח מהמרלו, די ירקרק. הפה בינוני פלוס. גם פה: צעיר וטאני. סיומת ארוכה. חייב עוד זמן התיישנות, כדי להוציא אלגנטיות שיש בו, ומחכה, מתחת לכל הטאנינים והחמיצות הגבוהה. 14.5% אלכוהול – ומורגש. 125 שקלים. לקנות – ולהשכיב לזמן מה.

אלפסי 2006

בציר שלישי לסדרה הזאת (ראשון היה ב-2004). בלנד של קברנה סוביניון ומרלו – 60% ו-40% . הבדל גדול בין היין הזה, ליין מהבציר הקודם. כאן, האף יחסית עדין וקל; אניס, עם לא מעט עץ, אבל לא נורא. הפה חד, יבש וגם הוא טאני. אני חייב לומר שלמרות הייננות הכבדה יחסית בעץ, הוא לא "רחב" מדי או ריבתי. לחדרר זמן, או להשאיר בדקנטר. 14% אלכוהול. הענבים מצובה. 220 שקלים.

• שגיא קופר עורך את אתר היין בקבוק