משולש האימה

הנה סרט דוקומנטרי שכל הסופרלטיבים מחווירים מולו בבהלה, הנה הישג תיעודי שכמותו לא ראיתם על מסך הטלוויזיה שלכם בערך מאז שהטלויזיה המסחרית התחילה לשדר, הנה יצירת מופת שכל ערוץ בעולם היה מתגאה בה, בצדק גמור, ומקדיש לה ערב שידורים מיוחד. ומה עשו ב"רשת"? תקעו את "גנבים בחוק" בערב תשעה באב.

אלכסנדר גנטלב הוא הבמאי שכבר ב-2004 יצר את סדרת המופת "האוליגרכים" ששודרה בערוץ 10, ומתוכה נבט הגרעין השאפתני, החלומי והבלתי אפשרי: לתעד את בכירי המאפיה הרוסית ולספר את סיפורם, ואת סיפורה של תרבות פשע מסתורית ומאיימת, דינמית ומרתקת לעילא, ולו בשל העובדה שהיא צעירה כל כך, וימיה כימי הדמוקרטיזציה הרוסית.

• לצפייה בסרט המלא לחצו כאן
  

למרות שזו קלישאה שחוקה, גנטלב עשה את הבלתי אפשרי ואפילו מעבר לזה: ההישג לא מסתיים בהבאת רבי הרוצחים אל המסך ובסחיטת וידויים מדהימים מפיותיהם. ההישג נטמע בטבעיות בתוך סרט שערכיו האסתטיים - מצילום ועד מוזיקה, מעריכה ועד קריינות - שואפים ומצליחים כולם להתחבר לפצצה התיעודית שהוא מפרק בעדינות של רב אמן.

הפחד מחלחל

כאשר ויטאלי דיומוצ'קה מישיר מבט מקפיא-דם למצלמה ואומר "מישהו קרא לי בשם שלא מקובל בחוגים שלנו ונאלצתי לירות בו מיד", הפחד מתחיל לחלחל. הוא הופך לצמרמורת כשלאוניד בילונוב, איש עסקים ויקירה של הכנסיה הרוסית בצרפת, מתגאה ש"בחיים לא השתמשתי ברוצחים שכירים", הפחד והתדהמה נמהלים זה בזה עד שהם פוגשים את אלימז'ן טוחטחונוב, שהואשם בהטיית תוצאות של משחקים אולימפיים.

היבשושיות שבסיפורים הפכה אותם למצמררים

ואז מתחילה להתבהר התמונה המפלצתית: "גנבים בחוק", שמם של המאפיונרים ברוסית, הם תופעה חובקת עולם, מבהילה בממדיה ובאכזריותה, מציגה את המאפיות הקלאסיות כדגי רקק זעירים.

גנטלב ליווה את שלושת הגיבורים שלו בבתיהם ובכנסיה שלהם, בהלוויות של חברים למקצוע ובערבי שתייה במסעדות פאר, בבתיהם המשוריינים שהעושר נוטף מהם ובבאניה, הסאונה הרוסית המסורתית, שם הרצון להתוודות ולספר את הסיפור במלואו בלט במיוחד.

בדרך למעלה

שלושת בכירי עולם הפשע, לשניים מהם יש אזרחות ישראלית, שהיתה בשנים האחרונות מפלט מקובל מפני החוק הרוסי - משרטטים היסטוריה אפלה שתחילתה בהפרטת המפעלים המולאמים של האומה הסובייטית, המשכה בצמיחה מהירה של מעמד סוחרים שנאלצו לשלם דמי חסות, שיאה בשנים של רציחות המוניות כשהעסק נהיה תחרותי מדי, ואחריתה בכוח פוליטי ועסקי שלא יחייב אותם להתרוצץ בין כדורי רובים, אם כי גם כעת, אומר בילונוב, צריך לשמור על אבק השירפה יבש.

הכלא הרוסי. מדגרת אפרוחי המאפיה

הריגוש המצמית בסרט הזה מגיע מתוך דברי המרואיינים והאופן היבשושי והעובדתי שבו הם מדווחים על פשיעה כבדה. הנה למשל, הטריק של ההומלסים: גובים של דמי חסות נהגו לשכנע לקוחות סרבניים לשלם בעזרת חסר-בית, שאספו מהרחוב והלבישו בבגדים מהוגנים וציוו עליו לומר "לא" כתשובה לכל שאלה. כאשר נשאל אם הוא מוכן לשלם, אמר המסכן, "לא". הוא נורה מיד לעיניו של סרבן התשלומים האמיתי.

כל השלושה בילו זמן רב בכלא הרוסי, מדגרת אפרוחי המאפיה, והם מספרים גם על הנוהג הנאה הקרוי "אובשק" בו ארגוני הפשע מפרישים ממון לקופה שתומכת באסירים ומייצרת, למעשה, את מוקדי הנאמנות והחיילים של הדור הבא לרצח, סחיטה, עושק - וגם עסקים כשרים.

המיוחד במאפיה הרוסית הוא בין היתר החיבור שלה לעסקים לגיטימים כמו תעשיית תשתיות, בנקאות ופיננסים. ופוליטיקה, כמובן.

ככל שהגיבורים ממשיכים להתוודות, כך מתברר היקף הפעילות המפחיד שלהם - ועם זאת, גנטלב מתעקש ומצליח להוציא מהם רגעים מדהימים של דיסוננס מרגש: רכות, רצון לזכות באהבה, זעם על ילדות ונעורים שהוחמצו, שאיפות אמנותיות, בדידות גדולה ופחד.

ככל הידוע לי, מעולם לא נחשפו בכירי ארגוני פשע כלשהם באופן כזה ובאיכות שכזו. לגנטלב מגיעות תשואות רמות על אומץ הלב, ההתמדה, העיקשות - והכישרון העצום שהביא אמש אל המסך. ו"רשת" מתבקשת בכך לתקן את המעוות ולשדר את הסרט שוב, והפעם בכבוד הראוי לו, לא כ"פקק" מזדמן בלוח.