"לתחושה שהצלת חיים אין מחיר"

ביום שישי השני ביולי, בזמן שהעולם צפה במשחק הכדורגל בין ברזיל להולנד, התהפכה מיכלית המובילה דלק בעיירה סנגה שבמזרח קונגו. המשאית נותרה הפוכה על צידה ודלק לא דלף ממנה - כמו שחשבנו בתחילה. עם רדת החשיכה יצאו מספר מתושבי המקום לעוט על השלל. אנשי או״ם מקומיים שניסו להרחיק את המקומיים נכשלו במשימתם - עששית ששימשה את המקומיים גרמה לפיצוץ אדיר.

בפיצוץ נהרגו 250 ילדים נשים וגברים ועשרות רבות נפגעו מכוויות קשות. מרבית הנספים היו צופי משחק הכדורגל שהוקרן בשתי טלוויזיות, המהוות את מרכז הבידור והתקשורת של העיירה בה אין כנראה מכשירי טלוויזיה נוספים. בנסיבות אלו מצאנו את עצמנו אנוכי, שלושה רופאים נוספים ואחות מיחידת הכוויות של בית החולים שיבא

בעיירה אוובירה שבמזרח קונגו. אנחנו ה״שיבאים״ כבר מכירים את התרגולת. מרגע שהוחלט להוציא משלחת סיוע לנפגעים החלנו במלאכה. חצי טון ציוד כירורגי, תרופות, חומרי חבישה ועוד, מוכנסים אל כבודת המזוודות האישיות, לא לפני שהם נרשמו, נאספו, נבדקו ונארזו יחדיו עם אנשי המנהלה, המחסן, בית המרקחת והתחבורה. בתוך יממה, בה הקדשנו את זמננו לתכניות והכנות, נחתנו בקונגו.

טיפלנו בעשרות פצועים וביצענו ניתוחי הטריית כוויות והשתלת עור באחרים. הצוות שאיתי, הרופאים שמואל קלצקין, אריאל טיסונה, גיל נרדיני ואחות יחידת הכוויות נועה אושקובה, להם זו הנסיעה הראשונה, עובדים במסירות ובמיומנות אין קץ.

הצוות הישראלי בפעולה. צילום אייל וינקלר

הרגעים הראשונים בהם הרגשנו מעט חשדנות סביב הצוות מישראל - התחלפו בעבודת צוות

מושלמת עם אנשי ארגון "רופאים ללא גבולות" ובעיקר עם עמיתינו הרופאים שהובאו לכאן בצו ממשלתם מקישסה הבירה. אין ספק שיחד עם הציוד המתקדם, חומרי החבישה והתרופות הבאנו עימנו רוח ישראלית של התגייסות וחמימות בכל תנאי ובכל מצב. בקצב הנוכחי נוכל לשוב הביתה בימים הקרובים, עם חברים מכל העולם המסתכלים עלינו בהערכה מקצועית ואנושית רבה.

בזיכרוננו יצרבו לנצח התמונות והמראות לצד תחושת השליחות והידיעה, שלכל אחד מאיתנו יהיו כמה נפשות שאת חייהן הצלנו. להרגשה זו האמינו לי - אין מחיר. אלה הם הרגעים בהם מתחוור לי מדוע בחרתי ברפואה כדרך חיי.

הכותב הוא סגן מנהל מחלקת כירורגיה פלסטית בבית חולים שיבא, תל השומר.

• לכתבות נוספות במדור "הישראלי היפה" לחצו כאן.