אופטימוס פריים מחלקי חילוף

אם הייתם פה באייטיז, אולי אתם זוכרים את סדרת הטלוויזיה "הרובוטריקים" ששודרה בערוץ 1, הרבה לפני שמייקל ביי הגיע אלינו עם סרטיו המבוססים עליה. בגירסה המקורית והמצוירת היו אלה השקרניקים בהנהגת מגאטרון שהגיעו לכדור הארץ כדי לשדוד את אוצרותיו הטבעיים ולרוקן אותו מאנרגיה. הרובוטריקים המנומסים יותר התייצבו לצד בני האנוש בניסיון למנוע מאויביהם להחריב גם את עולמנו.  

אופטימוס פריים טיים בבייג'ינג (צילום: AP)

ובכן, בסין החליטו לנצל את דמותו של אופטימוס פריים לטובת הפצת מסרים ירוקים בפארק המחזור בבייג'ינג, ולהפוך אותו ממנהיגם המיתולוגי של הרובוטריקים למנהיג אקולוגי של התושבים. פסל המתכת העצום הורכב מחלקי חילוף למיניהם והוא שוקל שישה טון ומתנשא לגובה של 12 מטרים. עזבו אתכם מ"Autobots ,Tranform!", המסר החדש של אופטימוס פריים הוא: "Humans ,Recycle!".

הסוס של סוסנו במרכז בייג'ינג (רויטרס)

בינתיים, תושבי חלק אחר של המטרופולין הסיני העצום יכלו להתרשם מעצם קצת פחות גרנדיוזי ועדיין מרשים ומרענן בנוף האפרורי של עירם; האמן הצרפתי, סאשה סוסנו, הציג את האינסטליישן שלו "Sprinting Towards a Quiet Dawn" ברובע המסחרי המרכזי של העיר כדי להשרות עליו מעט רוח אמנותית.

הים אותו ים, והערבים מציירים אותו

אם חיפשתם משהו חיובי שייצא מהפיאסקו של המשט, שהדיו עדיין מהדהדים באזורינו ובעולם כולו, אולי תוכלו למצוא אותו פה ממש קרוב - בעזה. תושבי הרצועה לא זכו לראות את ספינות האירופים, הטורקים והלובים, אז הם מדמיינים אותן שטות להן בים התיכון בדרכן אל חופי עזה. וכשיש דמיון, בוקעת לפעמים יצירה וזו מובעת לעיתים ברחובות העיר.

הצונאמי של צה"ל עוצר את המשט (צילום: AFP)

כל כך קרוב, כל כך רחוק. ספינות המשט (AFP)

כמו בכל העולם, אמנים עזתים משתמשים בקירות כדי להביע את מחאתם. אולם הפעם במקום לצייר קלצ'ניקובים ודיוקנאות של שאהידים, הם משקיעים בציורי נוף מלאי צבע של הים התיכון הכחול, ולידו גם כמה אוניות ומסוקים ודגלי ישראל. מההקשר הפוליטי הרי אי אפשר להתנתק. למעשה, הוא זה הממריץ אותם לעשייה.  

אמני רחוב עזתים עושים את החיים לקצת יותר צבעוניים (צילום: AFP)

האימרה הידועה "כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות" אינה מחויבת המציאות. עובדה: במוזיאון החוקה האמריקנית בפילדלפיה מתארחת בימים אלו תערוכה בשם "Art of the American Soldier" ובה מוצגים לא פחות מ-300 ציורים וצילומים של חיילי הצבא האמריקני לאורך השנים, ממלחמת העולם הראשונה בתחילת המאה הקודמת למלחמה באפגניסטן הממשיכה בימים אלה.  

"War and Peace" של פיטר הרד ממלחה"ע ה-2, 1942 (צילום: רויטרס) 

"בוב הופ מבקר חיילים" של פלויד דייויס ממלחה"ע ה-2, 1943  (רויטרס) 

"That 2,000 Yard Stare" של טום ליאה ממלחה"ע ה-2, 1944 (רויטרס) 

בתערוכה ניתן להתרשם מנקודת המבט המיוחדת שפיתחו החיילים/אמנים במהלך הלחימה וההבעה האסתטית שלהם, שמתחדדת דווקא על רקע זירת הקרבות - כלי הנשק, החפירות, המדים, הפנים הצבועות והעיניים הכלות. אך גם כשהעיניים מפנות מבט קדימה, ספק אם הן רואות עתיד טוב יותר.

"Landing Zone" של ג'ון וורלי מווייטנם, 1966 (רויטרס) 

Big Country" של הת'ר אנגלהארט מעיראק, 2004 (רויטרס)

האח הגדול צופה בכם

ואם כבר דיברנו על עיניים, מה דעתכם על זו הענקית של טוני טאסט בשיקגו? האמן האמריקני הציב פסל עגול וגדול עשוי פיברגלס בכיכר "פריצקר פארק" בעיר. יש לכם תחושה שמישהו עוקב אחריכם? זו כנראה "העין" של טאסט, האח הגדול שלכם. 

מבקרים מצלמים. רק לא לסנוור עם הפלאש (צילום: AP) 

מישהו צופה בכם. העין ב"פריצקר פארק" (צילום: AP)

ובינתיים, במקום אחר, רובוטריק אחר

אחרי שהתחלנו עם "הרובוטריקים", נסיים עם עוד אחד כזה, אבל אנושי. ווליס סימפסון הקים לפני כשלושים מעין קרוסלה עצומה ורבת מרכיבים בעיר לוקמה שבצפון קרולינה ומאז היא הפכה לאטרקציה המרכזית של האיזור. אולם הרובוטריק בן ה-91 הזה חלוד, וגם גם הקרוסלה המתכתית שלו. הוא אינו מסוגל לטפס על המתקן שגובהו 15 מטרים ולתחזק אותו כבעבר. אי לכך, הפרויקט כולו בסכנה.

קרוסלת הענק בלוקמה. לא לילדים (צילום: AP)

"אני לא מסוגל לטפל בה כיום", הודה סימפסון, "אני לא יכול לטפס. אם הייתי יכול, לא הייתי מוותר עליה". אולם לקרוסלה בת 29 האיברים יש עוד תקווה. פרנסי העיר הסמוכה ווילסון ולהקת אמנים מקומית עוסקים בגיוס מימון להצלתה. אם היוזמה תצליח, הם ירכשו את המתקן, ישפצו אותו ויעבירו אותו לפארק רחב ידיים בסמוך לעיר.

15 מטרים של מתכת נעה (AP)

הקרוסלה של סימפסון על רקע שמי, צפון קרולינה (צילום: AP)

בינתיים התגייסו למאמצי ההצלה גם מוזיאונים מאלבוקרקי שבניו מכסיקו, בולטימור שבמרילנד וניו יורק, ורכשו כמה מהחלקים משלד המתקן כולו - במסגרת היוזמה יתועדו כל מאות הפריטים שבו ויקוטלגו. "סימפסון הוא אחד האמנים היצירתיים במדינה כולה", הסביר מנהל המוזיאון בבולטימור, רבקה הופברגר. לשם כך התאגדה עם שותפיה לשימור מורשתו כדי שזו תישאר הרבה אחרי מותו.