ווב ואמנות כתיבת השירים

ווב. מתבונן בחיים של אחרים דרך עיניהם (עטיפת האלבום החדש) 

הכתיבה של ווב משתרעת מהרהורים אודות מלאכת החיים שבחר ושדבק והצטיין בה, ועד לירידה דקדקנית לפרטים ולגישות שונות של הלחנה, בניית תמלילים, עריכות מבנים של שירים, פרישת הרמוניות ועצות בנוגע למשמעת, לפיתוח רעיונות ולפיתרון משברים. ווב מעיד, בין היתר, ש"ככותבים, אנחנו צריכים להתנסות במגוון רחב ככל הניתן של צורות חיים אפשריות. ואנחנו צריכים גם ללמוד ולהתבונן בחיים הללו כפי שהם נראים מתוך עיניהם של אחרים". הציטוט הנ"ל הולם גם את מה שווב מיישם בספרו: הוא מאיר ומבאר את אמנות כתיבת שירי הפופ של גדולי היוצרים, תוך שהוא מותיר כאן מורשת מעשית וערכית משלו שתהדהד אחריו לא פחות מאשר שיריו הגדולים.

הספר "Tunesmith". התשובה הפופית לרילקה 

ג'ימי ווב, בנו של כומר בפטיסטי, ניגן מילדות בכנסיה, והראשונות להקליט שיר שלו באופן מקצועי היו בנות הסופרימז, ב-1965. שנתיים אחר כך כבר היו לו שני להיטים ענקיים: להקת "הממד החמישי" ביצעה שיר שכתב, אחד מקטעי האיזי-ליסנינג היותר משומשים בפרסומות ומוכרים עד היום,"Up, Up And Away", וכמעט במקביל הצעיד גלן קמפבל את הבלדה המצמררת "By The Time I Get To Phoenix".

השיר הראשון מדגים את גדולת ווב כמלחין, ואת יכולתו לחבר מנגינות קליטות מאוד על רקע של קצבים מתחלפים ולא שגרתי, שינויים הרמוניים מרתקים ומבנים מקוריים של שירים. השיר השני מייצג את יכולתו, כתמלילן, להיכנס עמוק מתחת לעורן של דמויות ולצייר תמונות עזות של דרמות נפשיות, תוך דיוק בפרטים העדינים ביותר. על הנשגבות של "פניקס" אפשר ללמוד מכך ששני מוזיקאים ענקיים וכה שונים זה מזה כמו אייזק הייז וניק קייב בחרו לבצע אותו, והפכו אותו לשלהם. ב-1968 ווב שיגר עוד להיט קלאסי: השחקן ריצ'ארד האריס הקליט אלבום שלם משיריו, ובו אחת היצירות הכי מוזרות שנשמעו במצעדים, "מקארת'ור פארק", שיזכה עשור אחר כך לגירסה מצוינת של דונה סאמר.

טקסט מוזר, לחן לא פחות - דונה סאמר עם "מק'ארת'ור פארק"

בשנות השבעים ווב החל להקליט אלבומי סולו כמבצע, הוציא תריסר כאלה והרבה אוספים, ומאות זמרים הקליטו משיריו. הוא אמנם פחות ייחודי, בולט ומוצלח כזמר מבצע מאשר ככותב, אבל נותר בין מחברי השירים הכי מוערכים באמריקה, וגם העמיד ממשיכים: שלושה מששת בניו הקימו הרכב בשם "האחים ווב" ואף הקליטו עם אביהם אלבום משותף בשנה שעברה.

ווב עסק לאורך השנים גם בכתיבת מחזות זמר, פסקולים וג'ינגלים. מאז שנות השבעים המוקדמות אמנם לא כתב להיטים, אבל שיריו הישנים המשיכו לקבל חיים מחודשים, ומעניין שאת הרוח הכה דרומית ברבים משירי הקאנטרי שלו היטיבה לעדכן אר.אי.אם.

האלבום החדש של ווב, "Just Across The River", כולל כמה משיריו הגדולים ביותר, בדואטים עם עמיתים כמו ווילי נלסון, בילי ג'ואל, מרק נופלר וג'קסון בראון. שתי הרצועות הכי מרגשות הן אלו בהן מתארחות לוסינדה וויליאמס ולינדה רונסטאט. זה לא אלבום גדול, אבל גם כך קשה לפספס את היותו של ווב כותב מצוין, אפילו

מבעד לרוח האפרורית ברוב האלבום. ולהבדיל מכל מחברי מדריכי כתיבת השירים האחרים, שמבטיחים ללמד אותך לכתוב את להיט מיליון הדולר ומשום מה לא טרחו לכתוב אותו בעצמם, ווב כתב את מורשתו מניסיון, ומעולם פנימי עשיר ומעשיר.

Tunesmith שלו הוא מהאוצרות הכי יקרים על מדף ספרות הפופ. ולמי שמתעניין בנושא, הנה המלצות על כמה ספרים נוספים שאמנם אינם מיועדים ללימוד כתיבת שירים, אבל כוללים שיחות עומק עתירות השראה ויופי עם כותבים גדולים שמדברים על עבודותיהם, מלאכתם ונפשם:

Paul Zollo - Songwriters On Songwriting (מרואיינים בולטים: בוב דילן, ניל יאנג, בריאן ווילסון, מדונה,אר.אי.אם)

Bill Flanagan - Written In My Soul (מרואיינים: מיק ג'אגר, פול סיימון, בונו, טום וויטס, ג'וני מיטשל)

Bill Demain - Behind The Muse (מרואיינים: ברט בכרך, בארי גיב, סמוקי רובינסון, ניל טננט, אנטוניו קרלוס ז'ובים)

Dimitri Ehrlich - Inside The Music (מרואיינים: ג'ף באקלי, איגי פופ, מייקל פראנטי, לאונרד כהן, בילי בראג)

Jeffrey Pepper Rodgers - Rock Troubadours (מרואיינים: אני דיפרנקו, ג'רי גרסיה, פול סיימון, ג'וני מיטשל, ג'יימס טיילור)