האהבה מנצחת: הוא פליט, היא חרדית לשעבר

השלט "כאן שורה האהבה" מברך את הבאים לביתם של גוז'ף מצ'וק (26) ורבקה פריי (39), אמם של נטלי בת השנתיים ומישל בת ה-9. הוא מצא מקלט בישראל והיא הדרימה לערד, שם היא מתנדבת בקהילת הפליטים הסודנית בעיר. כעת הם מצפים ללידת ילדם המשותף.

ייתכן שאלמלא חוסר האמפטיה לפליטים לא היו מוצאים השניים זה את זו ומתאהבים. רבקה לא אהבה את היחס בעיר הדרומית לפליטים ולכן החליטה לעשות מעשה ולפעול. לפני כשנה, לקראת הבחירות בעיר, היתה תסיסה בנוגע לפליטים שהגיעו לערד. יותר מ-1,000 מהם הגיעו לשם ואיימו, לדברי המתנגדים להגעתם, על מארג החיים העדין במקום. אלו טענו שהפליטים ישתלטו על העיר ויפגעו ביוקרתה.

משפחת פריי-מצ'וק, מצפים לילד (צילום: הרצל יוסף)

"בהתחלה היו כתבות במקומונים שנראו לי מאוד מוטות", תיארה פריי את אותה תקופה. "זה המשיך כשחילקו עלונים הקוראים לגירוש הפליטים מהעיר. הם הגיעו לפה והשתקעו, אבל אני הייתי שקועה בתינוקת שלי, בנטלי. פתאום הרמתי את הראש

 ואמרתי שאני לא אשב בשקט ואתן שזה יקרה בעיר שלי. הכנתי פליירים בעצמי, וניסיתי להסביר לאנשים שמדובר בפליטים, ושכשמדברים על גירוש צריך לפתור את הבעיה בדרכים אחרות".

את גוז'ף הכירה במהלך מאבק נגד סגירת משפחתון לילדי הסודנים ולאט לאט החלה להיטמע בקרב האוכלוסייה, שהגיעה לארץ מאפריקה. "הייתי עוזרת לרשום את הילדים לבית הספר, לדאוג לאנשים לטיפול רפואי ולסייע להם בשכירת דירות", היא נזכרת, "הטיפול בפליטים היה לי כמו משרה מלאה". בשעות הפנאי היא תרגמה מסמכים מאנגלית לעברית לפרנסתה. 

"הילדים שלה הם כמו הילדים שלי"

מצ'וק נבחר לראש הקהילה של הפליטים בערד ומשתדל לדאוג לכל מחסורם. "עבדנו צמוד ביחד והיה יום אחד שקרה לי משהו לא נעים והייתי נסערת. הוא עזר לי באותו יום ותמך בי, הבנתי אז שאני לגמרי אוהבת אותו. לא משהו פיזי, אלא פשוט אהבה טהורה. התחלנו להתקרב יותר ויותר וזה פשוט התאים".

חייה של רבקה לא תמיד חייכו אליה. הקשר עם משפחתה כיום הוא רופף, כיוון שהם דתיים. היא גדלה בבני ברק כחרדית, אבל החליטה להתנתק מאותו עולם ולטייל. בחו"ל פגשה את אביה של מישל, אשר מת בתאונה. לאחר מכן חזרה ארצה ועברה להתגורר בערד כדי לגדל את בתה במקום שקט. מערכת היחסים האחרונה שלה, ממנה נולדה נטלי, לא צלחה והיא לא רצתה למצוא בן זוג חדש. "אני פשוט הולכת לפי מה שנכון לי, בלי דעות קדומות. אני לא מפחדת ללכת נגד הזרם".

מהמעצר בקציעות ועד ערד

גוז'ף חצה את הגבול ממצרים בדצמבר 2006, בסיועם של בדואים. "מג"ב עצרו אותי לשלושה ימים, הייתי במחנה בקציעות שבעה ימים, הייתי בכלא שלושה חודשים ואחרי זה הייתי חודשיים במעשיהו", הוא תיאר את החודשים הראשונים שלו בארץ. "משם עברתי למלון באילת, שם עבדתי עם 31 סודנים. הייתי במלון אחר תשעה חודשים ואז עזבתי לירושלים. לערד הגעתי במאי 2008. בנובמבר 2009 הכרתי את רבקה. אנחנו מצליחים לגשר על כל הבדלי התרבות".

ומה אומרים בסביבתה של רבקה לקשר עם גוז'ף? "החברים הטובים שלי לא מתרגשים. היו כאלה ששללו, לא שווה אפילו לחזור על מה שאמרו לי, אבל הם כבר לא חברים שלי" היא אמרה. "מי שיודע שאנחנו ביחד - לא אומר מילה רעה. אבל אנחנו הולכים יד ביד, למה לא. אנשים שמתבטאים נגד הפליטים לא רואים את האדם שמולם, אלא איזה יצור נוראי שמישהו אחר