בלוז לילדי הכוכבים
מלקום פורד, בנו של הריסון פורד וג'ק ביירן, בנו של גבריאל ביירן, הם "The Dough Rollers", הרכב קאנטרי ובלוז טרי. באחד מהראיונות הראשונים שלהם, הם מצטנעים ("אין בנו שום דבר אמנותי") ולא מכוונים גבוה: "מי שקורא לעצמו אמן - מלא בחרא"
כשני בני נוער מתבגרים, מלקום פורד וג'ק ביירן נצפו רוב הזמן פחות או יותר באותה כנופיה חברתית. הנערים, שחיו על הקו לוס-אנג'לס - ניו-יורק, ידעו אחד על קיימו של השני, אך אף פעם לא החליפו מחשבות פנים אל מול פנים. עד ללילה אחד, בערך לפני חמש שנים, עם חברים נוספים, השניים נפגשו והבינו כי עלו על משהו.
The Dough Rollers (ביירן ופורד מימין) מנגנים בביתו של פורד
ביירן, שלקח לראשונה את הגיטרה לידיו כשהיה בערך בן 12, הפך במהרה למורה לגיטרה של פורד. כמה חודשים אחר כך, נדהם מקול השירה של פורד. הוא מעולם לא שמע אף אחד שר כך. קצת יותר משנה אל תוך שיעורי הגיטרה, והשניים הקימו להקה.
את השם "The Dough Rollers" (מגלגלי הבצק) אולי עוד לא שמעתם, אבל תסמכו עלינו - לא הרבה זמן יחלוף עד שהלהקה של ביירן ופורד תהפוך לאחד השמות החמים בעולם המוזיקה האלטרנטיבי.
טעם של פעם
אם טרם הצלחתם לחבר את הנקודות, אז הנה: מלקום פורד בן ה-23 הוא בנו של השחקן הריסון פורד וג'ק ביירן בן ה-20 הוא בנם של השחקנים גבריאל ביירן ואלן ברקין. אמנם בחייהם גדלו סביב הזוהר ההוליוודי והמפואר של הוריהם, אבל בבגרותם, השניים החליטו לפנות לאחד מצדדי התרבות הנידחים ביותר והקימו להקת קאנטרי ובלוז שורשית, להקה שמביאה איתה צלילים של שנות ה-40 וה-50 באמריקה הישנה.
ביירן (מימין) ופורד. לא הולכים בדרכי ההורים (צילומים: Jack Hirschorn)
זהו אחד הראיונות הראשונים שהשניים מעניקים לתקשורת בעולם. ביירן ופורד, שגרים בניו-יורק במרחק של בלוק אחד מהשני, מעבירים בימים אלה את רוב הזמן בחזרות, הופעות ובתכנונים לעתיד, למרות שאף אחד מהם לא תכנן חיים שכאלה. "בכלל לא ידעתי שאני הולך להיות מוזיקאי", אמר ביירן ל-ynet. "עד לפני שנה עוד הייתי בבית הספר. תמיד ניגנתי גיטרה לבד. הלהקה נוצרה פתאום, ואני מאוד מקווה שהיא תמשיך לעבוד כמה שיותר".
אף פעם לא חשבת לפנות למשחק, כמו ההורים שלך?
"ממש לא".
ומה ההורים שלך חושבים?
"אני באמת לא יודע. אני חושב שאבא שלי אוהב את המוזיקה שלנו, זה לא משהו שאנחנו ממש מדברים עליו. אבא של מלקום הגיע להופעה אחת או שתיים. סבתא שלי מנסה לבוא ולראות את ההופעות כבר הרבה זמן, אבל זה בשעה מאוחרת ואנשים זקנים לא באמת רוצים להיות בהופעות שכאלה".
"פעם אחת אמא שלי באה לראות הופעה שלנו, וזה היה מאוד מלחיץ", מוסיף פורד ומספר על אמו, אשתו לשעבר של הריסון פורד, התסריטאית ההוליוודית מליסה מתיסון, מי שבין היתר כתבה את התסריט לסרט קטנטן בשם "אי.טי".
פורד. שנות ה-40 וה-50 כבר כאן
"לשיר ולנגן במועדון מול המשפחה שלי או אמא שלי זה כמו, נניח, שהייתי עובד במועדון חשפנות והיא היתה באה לראות אותי רוקד. אני רוצה שהיא תראה אותי מנגן, אבל זה פשוט לא נוח, אני לא יודע למה. כשאני על במה ואני מנגן אני משתחרר כמה שאפשר ומשתדל להיות פתוח ככל האפשר.
"אז עבור אנשים שמכירים אותי מאוד טוב, כמו אמא שלי, זה הופך לסיטואציה מוזרה. אני רוצה שאמא שלי תאהב את המוזיקה שלי יותר מכל דבר אחר והיא באמת אוהבת, אז אפשר להגיד שהמשימה הושלמה בעניין הזה. אבל אני נלחץ כשזה מגיע להופעות. אני אוהב לשתות לפני הופעה ואני לא רוצה להתנהג כמו שלוך מול אמא שלי".
ברור לכם שהייחוס המשפחתי שלכם יילך לפניכם במקרים רבים.
"בוודאי, וזה מצב מאוד מסובך", אומר פורד. "אנחנו לא רוצים להשתמש בשמות של ההורים או בשמות המשפחה שלנו בשום צורה בשביל לקבל הכרה. מצד שני, אנחנו מבינים שזה משהו שיעניין אנשים. במקביל, אנחנו אוהבים את ההורים שלנו, מכבדים וגאים בהם והדבר האחרון שאנחנו רוצים לעשות זה להפחית מהם את הקרדיט. אז אנחנו תמיד מנסים לשמור על כל המערך הזה הכי פשוט שאפשר, להגיד לאנשים לנסות ולהתמקד יותר במוזיקה.
"אתה מי שאתה ובאת מהמקום שממנו באת ואנחנו מכבדים גם את זה. אז אנחנו ממשיכים לנסות לספק את החוויה הטהורה ביותר במוזיקה שלנו, מבלי שום משקעים אחרים. הרבה אנשים שומעים על 'הבן של הריסון פורד והבן של אלן ברקין' לפני שהם שומעים את שם הלהקה. ברגע ששמעת את העובדה הזו, אז כבר תהיה לך דעה מסוימת עלינו. אז אנחנו לא מסתירים את זה, אבל אנחנו מעדיפים שיגלו את זה אחרי שיקשיבו למוזיקה שלנו".
חליפה, חולצה מכופתרת ושביל בצד
פורד ג'וניור רציני. אמנם הוא הבן של אבא שלו, אך המוזיקה שהוא יוצר עם ביירן ג'וניור היא באמת טובה. אין ספק כי לא מדובר בכוס התה של כל אחד, בעצם זו אינה כוס התה של רובנו, וגם פורד מרגיש כך: "החברים שלי לא סובלים את המוזיקה הזו", הוא אומר.
אך הכישרון של השניים, אפילו מצפייה בסרטונים קטנים ב-youtube, הוא גלוי, משמח ויכול לעורר צחוק מתגלגל. ביירן ופורד, לבושים במכנסי חליפה מזן ישן, חולצה מכופתרת ושיער עמוס בג'ל ומסורק היטב הצידה, מצליחים לייצר מוזיקה שורשית אמריקנית עם כל המטען ההיסטורי שלה, אך עם זאת, בצורה מרעננת וטרייה.
ביירן. "ככה נשמעים שירים אמיתיים"
"אני באמת לא יודע למה אני אוהב את המוזיקה הזו", אומר ביירן, "אולי בגלל שאני מרגיש שיש בה משהו נכון, שמדובר בשירים פשוטים. אפשר לשמוע כל מה שקורה בשירים. הם פשוטים אבל עם זאת נותנים לך המון. בהשוואה לרבים מהדברים ששומעים היום, ככה נשמעים שירים אמיתיים ועל זה אי אפשר להתווכח".
"זו מוזיקה מאוד נוחה", מוסיף פורד, "באותן שנים, המושג 'חופש' היה מאוד חשוב למבצעים שלה. הם ישבו שם בחוות, ניגנו להם ללא ציפיות, ללא הגדרות כמו 'נוצץ מדי', או 'מהר מדי'. יש הרבה מאוד אלמנטים שהמוזיקה המודרנית לא מכילה, וחבל שכך. כל מה שהמוזיקאים האלה עשו זה התנסו, ואנחנו מנסים ליצור את הדבר הקרוב ביותר לכך. אנחנו לא קרובים לשם וכנראה אף פעם לא נהיה, אבל נמשיך לנסות".
בלי הרבה פילוסופיות אמנותיות.
"אין שום דבר אמנותי במה שאנחנו עושים", מכריז פורד, "זה בסך הכל עיסוק, מיומנות. אתה לומד איך לנגן בגיטרה ואחר כך מחליט מה לעשות עם זה בחיים שלך. גם אף אחד לא יכול לקרוא לעצמו אמן. אמן זה שם תואר שמישהו מעניק לך. כל מי שקורא לעצמו אמן הוא מלא בחרא. אנחנו פשוט אוהבים לנגן מוזיקה ואנחנו שמחים עוד יותר אם מישהו גם רוצה לשמוע אותה".
וחוץ מהמוזיקה, החלטתם גם לאמץ לבוש ואופנה בהתאם.
"אני לא יודע איך זה קרה, אבל כנראה שמתישהו אנשים אמרו לעצמם שהם רוצים להיראות מרושלים רוב הזמן", מסביר ביירן, "אני לא חושב שאנחנו מתלבשים בצורה מיושנת, אלא פשוט מכניסים את החולצות למכנסיים ומסתרקים וזה ממש לא קשור למוזיקה שאנחנו מנגנים. שנינו פשוט מרגישים יותר בנוח להיראות מסודרים ונקיים מאשר ללבוש מכנסי 'באגי'. אני מבין איך אנשים יכולים לחשוב שזה קשור לתדמית, אבל אני באמת מרגיש נוח יותר עם החולצה שלי בתוך המכנסיים מאשר בחוץ".
