הארכיבישוף דזמונד טוטו פורש מהחיים הציבוריים

חתן פרס נובל לשלום, דזמונד טוטו, הודיע בצהריים (יום ה') כי בכוונתו לפרוש מהחיים הציבוריים ביום הולדתו ה-79 שיצויין בהמשך השנה. "הגיע הזמן להאט את הקצב ולבלות יותר זמן עם משפחתי", אמר הארכיבישוף לשעבר והוסיף כי החל מ-7 באוקטובר יצמצם את הגעתו למשרדיו לפעם בשבוע, ובפברואר 2011 יפרוש סופית. 

"במקום להזדקן בכבוד בביתי, עם משפחתי, בקריאה, כתיבה, תפילה וחשיבה - אני מכלה יותר מדי זמן בנמלי תעופה ובמלונות", מסר טוטו בהודעה שפרסם. "הגיע הזמן להאט את הקצב, ללגום תה עם רעייתי האהובה בשעות אחר הצהריים, לצפות בקריקט, לטייל עם ילדיי ונכדיי. אני מעדיף זאת על-פני כנסים, ועידות ואירועים אקדמיים".

טוטו, שהודעתו דומה מאוד לזו שפרסם נלסון מנדלה ב-2004, ציין כי עם פרישתו ייעלם מהתקשורת ולא יקיים פגישות ציבוריות מכל סוג שהוא. עם זאת, הוא ציין כי ימשיך להיות מעורב בפעילות "מכון טוטו לשלום", הפועל בקייפטאון.

בשבועות האחרונים השתתף הארכיבישוף בכמה אירועים בשולי גביע העולם בכדורגל. הוא נאם בפני אלפים בטקס הפתיחה של המשחקים, ורקד לצד מוזמנים אחרים במהלך האירוע. טוטו נודע כמי שהמציא עבור דרום-אפריקה את הכינוי "ארץ קשת האלוהים", כמחווה למגוון האתני שחי בה.

מבקר האפרטהייד, ביקורתי כלפי ישראל

ב-1984 זכה טוטו בפרס נובל לשלום ומאז השתמש במעמדו כדי לקדם קמפיין בינלאומי נגד האפרטהייד. הוא הוביל את הקריאה להטיל סנקציות על דרום-אפריקה הלבנה, ונותר אחד הקולות המובילים בארצו בזמן שפעילים אחרים נגד אפרטהייד נכלאו או גלו.

עם סיום משטר האפרטהייד, היה טוטו אחד הגורמים החשובים בהעברה המסודרת של השלטון לידי השחורים. הוא עמד בראש ועדת "האמת והפיוס", שהאזינה במשך כשנתיים לעדויות אזרחים שעברו עינויים והיו עדים למעשי זוועה אחרים בתקופת האפרטהייד.

טוטו ידוע בקו ביקורתי מאוד כלפי ישראל, במסגרתו השווה פעמים רבות את מדיניותה למשטר האפרטהייד בדרום-אפריקה. על-אף שציין את תמיכת היהודים במאבק נגד האפרטהייד, קרא טוטו שלא לפחד מהלובי היהודי בארה"ב, ולתמוך בקריאה לחרם בינלאומי על ישראל.

בנובמבר 2006 מונה טוטו על-ידי מועצת זכויות האדם של האו"ם לעמוד בראש ועדת חקירה לירי הפגזים בבית חאנון, בו נהרגו 18 פלסטינים. בדו"ח שפרסם, קבע טוטו כי "ייתכן שישראל ביצעה פשעי מלחמה בהפגזה, אך הפלסטינים אשמים גם הם, משום שהם יורים רקטות על אזרחים ישראלים". ישראל התייחסה לוועדת החקירה כוועדה פוליטית ומנעה במשך 18 חודשים את כניסתו לרצועת עזה, עד שלבסוף נכנס צוות הבדיקה דרך מצרים.