הרשעת הערבי באונס מחייבת רענון חוקתי

הפרקליטות העמידה לדין את סבאר קאשור על שחדר מינית לגופה של ישראלית יהודיה, לאחר שהציג עצמו בפניה כרווק ישראלי יהודי המעוניין בקשר רומנטי עמה, כשלמעשה מדובר בישראלי ערבי, נשוי, שאינו מעוניין בקשר אינטימי עם המתלוננת.

הצדדים הגיעו להסכם טיעון שעל פיו הנאשם ביצע עבירת אונס, כשאת ההסכמה למעשה השיג "במרמה לגבי מיהות העושה". בית המשפט קיבל את ההסכם, הרשיע את קאשור באונס וגזר עליו 18 חודשי מאסר. התגובה הציבורית הסוערת מכילה הרבה הרמת גבות, תמיהה, תהייה ובלבול. האמנם זה אונס?

מה באמת התרחש בין המתלוננת וקאשור לא ניתן לדעת. כל שיש לנו היא הגירסה שעליה הסכימו הצדדים בעסקת הטיעון, ועל פיה הם שוחחו ביניהם מספר דקות, במהלכן הציג הגבר את עצמו כרווק יהודי המעוניין בקשר רומנטי, למרות שהוא אינו כזה. הוא הציע לה לעלות לבניין סמוך וכבר במעלית החל להתחכך בה ולהסיר את בגדיה. בהגיעם לגג הבניין הוא הפשיט אותה, חדר אליה ועזב את המקום.

האם זהו אונס? האם ראוי שהתנהגות כזו תחשב כאונס? מישור אחד שראוי לתת עליו את הדעת הוא זה הערכי: האם מעשהו של קאשור מבטא הערכה לכבוד האדם? דומה שהתשובה שלילית. קאשור רצה להשיג סיפוק מיני, והוא השתמש במתלוננת כאובייקט בלא לתת את הדעת עליה, על רצונותיה ורגשותיה. ואולם התנהגות בלתי מכבדת, ואף פסולה ודוחה, אינה עבירה פלילית. התנהגות הופכת לעבירה פלילית רק אם יש סעיף חוק שאוסר אותה במפורש.

לכן המישור השני שמן ההכרח להתייחס אליו הוא לשון החוק: השאלה היא האם השיג קאשור את הסכמתה של האשה "במירמה לגבי מיהות העושה"? משמעות המילה "מיהות" היא "כלל התכונות הקובעות מיהו פלוני". מכיוון שקאשור הציג את עצמו כרווק יהודי המעוניין בקשר רומנטי, ניתן לומר כי הוא אכן רימה את האשה והשיג הסכמתה למגע מיני על סמך תרמית זו. מבחינת לשון החוק אם כן, ניתן לקבוע כי קאשור ביצע אינוס.

ואולם לא בכל מקום בו לשון החוק מאפשרת להעמיד לדין ולהרשיע – אכן יש לעשות כן. כשאדם דוחף את זולתו בתור לאוטובוס אפשר להעמידו לדין פלילי על עבירת תקיפה. ואולם אין זה סביר לעשות כן. לכן, השאלה הבאה היא הפרשנות הסבירה של איסור האינוס בתרמית במקרה הנדון.

גבר ואשה נפגשו ברחוב במקרה. לאחר מספר דקות של שיחה הם היו בדרכם לקיים יחסי מין מלאים. היא הסכימה שהוא יפשיטה במעלית ויחדור לגופה על גג הבניין. זהו מהלך עניינים חוקי, תקין ולגיטימי מבחינה משפטית ונורמטיבית כאחד. ואולם, האם הוא מעיד על כך שהאשה אכן ביקשה לכונן קשר רומנטי שיוביל אולי לנישואין? האם הוא מעיד על כך שהיה זה תנאי בל יעבור עבורה כי הוא יהיה רווק ויהודי?

מתי מדובר באונס?

בישראל של 2010 דומני שהתשובה לשאלות אלה שלילית. מהלך העניינים המתואר מעיד על כך שהאשה ביקשה לקיים מגע מיני עם גבר זר שפגשה ברחוב. לצורך הסכמה זו, תכונותיו הרלבנטיות של הזר הן היותו גבר המעוניין ומסוגל לקיים עמה מגע מיני, בלא לפגוע בה או לגרום לה נזק. קאשור לא הונה את האשה לגבי תכונות אלה: הוא אכן רצה והצליח לקיים אתה מגע מיני, ולא הכה אותה או גנב ממנה את כספה.  

אילו רצתה האשה להתנות את המגע המיני עם הגבר הזר בכינונה של מערכת יחסים רומנטית עם רווק יהודי דווקא, ההתרחשות העובדתית היתה שונה בתכלית. היא היתה משוחחת עם קאשור יותר ממספר דקות ברחוב, מבקשת להכיר את חבריו ו/או את בני משפחתו; מתוודעת לאישיותו, לחייו, לעברו, לתחביביו ולעיסוקיו. אילו אלה היו עובדות המקרה, וקאשור היה בונה מערכת מסועפת של תרמית, מטעה את האשה לחשוב שהוא רווק יהודי המעוניין בקשר מתמשך איתה ומקיים אתה קשר מיני על סמך ההטעיה – או אז היה זה סביר לפרש שהוא אנס אותה על ידי השגת הסכמתה בתרמית.

בנסיבות המקרה, אין זה סביר להעמיד אדם לדין פלילי עם אינוס, אין זה סביר להרשיעו באינוס, ואין זה סביר להשית עליו 18 חודשי מאסר. את התהייה הציבורית יש להפנות לפרקליטות שבחרה להעמידו לדין, ולבית המשפט שאישר את הסכם הטיעון.

אך מעל לכל יש לפנות לבית המחוקקים. פרק עבירות המין בחוק העונשין הישראלי מיושן וארכאי. מזמן הגיעה העת להמירו בפרק חדש, שינסח עבירות ההולמות את החיים בישראל של שנת 2010. לאור פרשת קאשור, ברור שעבירות המין החדשות צריכות להבהיר כי התנהגותו פסולה מבחינה ערכית, ראויה לכל גינוי, אך היא אינה אינוס.

ד"ר אורית קמיר, מחברת הספר "זה מטריד אותי: לחיות עם החוק למניעת הטרדה מינית", הוצאות כרמל והקיבוץ המאוחד