חוקי אבל מתעתע: האריזות שמבלבלות אותנו
אנחנו נתקלים בהם בכל מקום: מוצרים שמבטיחים דבר אחד בגדול, ומקיימים אותו בחלקו בכיתוב הקטן. החוק מתיר להכריז: 100% כותנה" כל עוד יש כוכבית; הוא מתיר לקרוא למוצר "לחם מלא" למרות שיש בו רק 50% קמח מלא, ולא לקח בחשבון "נקניקיית עגל" שיש בה גם בשר עוף והודו
"אל תסתכל בקנקן" אומר הפתגם - והמציאות אומרת ההיפך. היום, צריך להסתכל על אריזות מוצרים פעמיים או 200 פעם, וגם אז לא בטוח שהכל יתגלה לעינינו. האריזות הפכו למפורטות מאוד במרוץ השנים, אך ככל שרב המידע - כך גבר הבלבול.
רבות עשה החוק כדי שהן לא יטעו אותנו. אבל אם תהלכו במשעולי סוּפר, או רשת פארם, תמצאו שם לא מעט מוצרים עם כיתובים שעשויים להיות מתעתעים, מבלבלים או לא מובנים. הם לא שקריים. הם מסיחים. ולפעמים הם גורמים לנו לקנות פריטים שלא היינו קונים, לו הכיתוב היה הולך בדרך הישר ולא מזגזג בדרך המעקף השיווקי.
"שלא נקנה משהו שאנחנו לא צריכים" היא מחשבה צרכנית מוכרת, שלא מתממשת ברוב המקרים, גם כי לפעמים נעים לנו לקנות בדיוק מה שלא צריכים. אבל גם כשאנו ניגשים לערוך רכישה כירורגית בדייקנותה, דיוק לא יהיה שם, כי כולנו יודעים שלרוב, החלטותינו מבוססות על סברות כרס באשמת מכבסת המילים השיווקית.
הרי מה שמשווק כ"קרם שמסייע בהצערת העור ונלחם בקמטים", אינו "קרם נגד קמטים" כפי שאנו מכנים אותו, אולי כי היצרנים יודעים שבכל היקום יש רק קרם אחד שאכן איכשהו מתקן קמטים: זה שהמנתח הפלסטי מרח על עצמו, בבוקר ההליך.
"אל תאמרו לנו שקרמים נגד קמטים לא עובדים", אמרה לנו צרכנית אחת, "כולנו יודעות את זה. כולנו יודעות שהם רק משווים לפנים מראה בוהק, ולעור מגע רך יותר ושהקמטים ישארו שם ואף יעמיקו. אנחנו לא רוצות לשמוע".
קוטקס: 100% כותנה?
אבל צרכנים רבים אחרים רוצים לדעת. למשל צרכנית שביקרה ברשת פארם. ואריזת תחתוניות היגייניות של קוטקס, זרחה מולה בכיתוב גדול: "כותנה 100% טבעית" ו-"100% כותנה", באנגלית. רק בבית היא גילתה אותה - ענווה וביישנית - את הכוכבית. בצד האריזה, בלי כוכבית נוספת, נאמר בקטנה שמדובר רק בשכבה העליונה.
אז נכון שהאריזה לא לקתה בחסר, אבל מישהי בכל זאת קנתה את המוצר, בחושבה שמדובר בפרודוקט שכולו כותנה. למזלה, היא לא הייתה אלרגית. ונכון שרק החלק העליון בא במגע עם הגוף, אבל כל אישה שאי פעם השתמשה בתחתוניות האלה יודעת שזה לא מדויק. כמו כל המקרים שנפרט בהמשך - אין כאן עבירה על החוק, רק נוהג מעצבן מאוד.
"כשהם כותבים 100% כותנה טבעית ובכוכבית נאמר: רק בשכבה העליונה, זה עומד בדרישות החוק", מאשרת עו"ד תמר פינקוס, ראש הרשות לסחר הוגן ולהגנת הצרכן במשרד התמ"ת. בדיקת הכיתובים על האריזות נחלקת בין התמ"ת, משרד הבריאות ומכון התקנים. "100% כותנה טבעית זה צמר גפן. ולפי תקן משרד הבריאות - אין בכך הטעיה, כי כל המידע מדויק ונמסר לקונה. לגבי האותיות הקטנות: כבר אושרו תקנות שיכריחו שהן יוגדלו כך שלא יהיה צריך לשלוף משקפיים".
גם לכתוב 9.99 זה חוקי ואף נוהג עסקי נפוץ. אבל את לא יכולה לומר שזה לא מבלבל.
"זו הטעיה גדולה לדעתי, ואני עוד אשנה את זה בחוק".
למה יש בשר הודו בנקניקיות עגל ועוף?
החוק לא מקיף את כל סוגי הבלבול הצרכני, זה ברור. אם אתה לא יודע להבין את הנקרא, שום חוק לא יעזור לך. אבל כדי לקרוא "100% כותנה*" צריך הבנת הנקרא מהסוג הערמומי. כך גם במקרה בו שם המוצר לא חופף בהכרח לרכיביו. למשל במקרה של נקניקיות.
צרכנית שבן זוגה מתעב בשר הודו, ביקשה לקנות נקניקיות עגל, ובדקה היטב את הרכב הרכיבים. זה התחיל יפה: "עגל 30%", והמשיך: "בשר ושומן עוף והודו...". למה נקניקיה שיש בה רק 30% עגל, נקראית "נקניקיית עגל" ולא "נקניקיית עגל, עוף והודו"?
כשבחנה את שאר הנקניקיות בסביבה, גילתה שרובן מכילות בשר הודו, כרכיב משני, למרות ששמן כלל לא מעיד על כך. ב"נקניקיות עוף" של זוגלובק הגדילו עשות: הרכיב הראשון הוא בכלל הודו: "בשר ושומן הודו ועוף". ואם הרכיב הראשון הוא הודו, אז למה קוראים להן נקניקיות עוף? ונכון שהודו זה עוף, אבל גם תוכי זה עוף. ועובדה שאין דבר כזה: "נקניקיית תרנגול".
"בתקן, נאמר שמותר להשתמש בביטוי 'עוף' או 'פטם' רק ל'תרנגול הבית' ו'הודו' רק לתרנגול הודו", מאשר נפתלי פולק, ממכון התקנים. "אבל התקן לנקניקים, נקניקיות ומוצרי בשר מעובדים אינו רשמי, ולכן הוא לא מחייב מבחינה חוקית. תקן שכן מחייב, הוא התקן למוצרי מזון ארוזים. ישנו סעיף בתקן הזה, שאומר ש'כל סימון יהיה נכון, לא מטעה וניתן להוכחה'. הוא לא מפרט כיצד לבצע זאת.
"לו התקן לנקניקים היה רשמי, הייתה כאן לכאורה חריגה מהדרישה. לקרוא לנקניקיה עוף, כשהרכיב הראשון הוא הודו זה לא מדויק. אותו דבר לגבי נקניקיית עגל שיש בה גם בשרים אחרים. יתכן שזה אף חורג לכאורה מהדרישה הכללית שכל סימון יהיה נכון, לא מטעה וניתן להוכחה. ההדיוט יחשוב שהנקניקיה כולה עשויה בשר עגל, והיצרן לכאורה גם כותב את זה על מנת לטעת בו את המחשבה הזאת, ולהערכתי זה לא מדויק מספיק. אבל התמ"ת ולא מכון התקנים, צריך להסדיר את התקינה".
הקמח המלא לא מלא, הלחם המלא עוד פחות מלא
לפעמים הטעות היא אצלנו בכלל. הידעתם ששוקולד השחר העולה הוא כלל לא שוקולד, אלא ממרח קקאו? האריזה שלו מאוד ברורה: "קרם מובחר למריחה" וברכיבים: קקאו, בין היתר. אבל השם הזה השתרש. "כשהייתי בסופר לאחרונה, ראיתי מבצע על 'ממרח שוקולד', שהתייחס ופניתי למנהל: 'אתה מטעה את הקונים', אומר פולק. "ליצרנים ולמשווקים קל מאוד להתלבש על משהו מוכר, וצריך להישמר מפני זה".
כיתוב חוקי לגמרי, שמאוד מבלבל הוא הכיתוב: לחם או קמח 100% מלא. במדינת ישראל, קמח או לחם שמסומנים 100% מלא אינם בהכרח מלאים. למכון התקנים יש תקנים נפרדים לקמח וללחם. ושניהם לוקים בחסר, לדעת אופים וצרכנים.
דוד פרידמן, מומחה לקמחים ומנהל מחקר ופיתוח בחברת שטיבל מסביר: "במדינת ישראל מותר לקרוא לקמח לבן שהוסיפו לו מעט סובין, קמח מלא. קמח מלא מוגדר כמכיל 90% מרכיבי הגרעין. זו הגדרה שיפה גם לקמח שהוא למעשה 75% לבן ו-15% סובין. בעולם, קמח מלא הוא זה שנטחן מגרעין החיטה בשלמותו".
"המצב בלחם מלא רע יותר: לחם מלא מוגדר כמוצר שמכיל רק 50% קמח מלא, ואם בארץ קמח מלא אינו באמת מלא, והוא יכול להיות 75% לבן, אז המצב הוא שלחם שמוגדר מלא הוא עוד פחות מלא מקמח שמוגדר מלא. גם זה חוקי פה ולא מקובל בעולם, ויש מי שמוכר לחם שהוסיפו לו צבע.
"יש לזה בעברית הגדרה יפה: 'נבל ברשות התורה'. המצב הזה קיים שנים עוד מהימים שכל הכוח היה בידי היצרנים, אבל בשנים האחרונות, בעיקר בגלל מעורבות התקשורת, היצרנים המובילים מתנהגים יותר בהגינות. לצרכנים אני ממליץ לשים לב לניסוח: קמח שמסומן: 'נטחן מגרעין החיטה בשלמותו', הוא קמח מלא אמיתי".
גלידה: הרכיבים טבעיים, אבל איך הפיקו אותם?
ומה לגבי "100% רכיבים טבעיים"? צרכנית שמה לב לכיתוב הזה על אריזת גלידה ג'ויה של נסטלה. "התחושה היא שהם מקבלים את החומרים הישר מהפרה, ואת סירופ המייפל מטפטפים מעץ בקנדה.", היא אומרת, "אבל ברכיבים אפשר למצוא גם לציטין סויה, סירופ גלוקוזה וסירופ תירס. מקורם טבעי, אבל הליך הפקתם דורש תהליכים תעשייתיים".
מהנדס מזון אמר לנו: "החברות הגדולות לא יעשו דבר מה שלא מתאים לתקן. הן כן ימצאו בו פרצה, אם יש כזאת. אין לדעת באלו תהליכים כימיים השתמשו כאן, אבל לציטין מפרידים בתהליך פיזיקלי, וסירופ עמילן זה לקחת עמילן ולבקע אותו. פעמים רבות ההליך הכימי הוא לא כזה נורא. לתמצית וניל אפשר להגיע מווניל טבעי ובאופן כימי. זו אותה מולקולה, ואני גם חושב שסינתזה כימית תמיד יותר בטוחה".
אף אחד לא אמר שהשמפו מונע התקרחות. רק רמז
גם במוצרי קוסמטיקה וניקיון, רבות הן ההגזמות. אף שמפו לא באמת מותיר את השיער שלנו חלק כמו משי, ואף שמפו לא מונע התקרחות. אבל השמפו של הד אנד שולדרס לעמידות השיער לגברים (כוכבית), גרם ליותר מגבר אחד לסובב אחריו את הראש. ואז להבין שלא מדובר בשמפו פלאים, אלא בכזה שמונע קשקשת מסוימת שגורמת לשבירת שיער."למי אכפת משיער שבור"? אמר לנו גבר מתוסכל ששיערו דל. "מצידי שכל השיער שלי יהיה שבור. אכפת לי משיער שנושר ולא חוזר והשמפו הזה, במבט ראשון, גורם לך לחשוב שהנה, יש עוד ישועה חוץ מפרופסיה".
בנוזלי ניקוי לכלים, בלטה הבטחה על קרם לניקוי כלים של פיירי: "נבדק דרמטולוגית". מה זה אומר? אוקיי, אז נבדק. אבל מה היו התוצאות?
מסתבר ש"נבדק דרמטולוגית", שפיירי משתמשת כאמצעי פרסום, ולמעשה זוהי חובה שהוטלה עליהם מתוקף תקנים, ונאכפת על-ידי משרד התמ"ת.
" הם כנראה מפרסמים את זה, כי מבחינה שיווקית זה טוב להם, אבל זו בדיקה מחייבת", אומרת קרן זיסמן, כימאית ממכון התקנים: "בנוזלי כלים, תקן 139 אומר שברמת ph מעל 8.5, יש לספק תעודת בדיקה ממכון לחקר העור לפיה המוצר נבדק ונמצא מתאים לשימוש".
אז נבדק דרמטולוגית זה בעצם: "נבדק על בעלי חיים"?
"לפי הדירקטיבות האירופאיות, זה נבדק על בע"ח. בודקים את הפגיעה ברקמות העור. תוך כמה זמן יש תגובה. אם בפרק זמן קצר זה גורם כוויות אם בפרק זמן ממושך: זה חומר מגרה. שום פגיעה: החומר תקין".
כיתוב שהתקן לא בודק הוא: "אנטי בקטריאלי", שמתנוסס על כמה מוצרים, ביניהם נוזל הכלים של שופרסל. "בעבר היה יצרן שהמלצנו לו להוריד את ההצהרה, אם כי אנחנו לא אמורים לבדוק את זה", אמרו לנו גורמים במכון התקנים. האם נוזלים לניקוי כלים באמת טובחים בחיידקים? ואם כן, באלו חיידקים בדיוק? סלמונלה? קולי? שהרי עולמנו מלא בלא מעט סוגי בקטריות. אבל אמירות כלליות ולא מפורשות הן הרי גן המשחקים של המשווק.
לפנייה לכתב/ת 
