מומחה: חולה נפש אובדני מסוכן יותר לסביבתו

חילופי ההאשמות בין בני משפחתה של לילך בן-דרור לבין שירותי הרווחה בכפר יונה על האחריות לכשלים שאפשרו לגרושהּ, איתי בן-דרור, לרצוח בדקירות את שלושת ילדיו - מעוררים חשש לטעות מהותית בהערכת מידת מסוכנותו של האב. בשיחה עם ynet, התקשו מומחים לנושא להבין כיצד נמסרו הילדים לחזקת האב, למרות עברו הפסיכיאטרי החמור.

רצח הילדים בנתניה - כותרות אחרונות ב-ynet:

• האב שרצח בביה"ח: עכשיו הילדים זכו בשלווה
• דודתם של הילדים: האב רוצח, שלא ישחק לא שפוי
  

• הלם בקיבוץ שבו שגדל הרוצח: "אי אפשר לחזות"
• האב שרצח ניסה להתאבד גם מול המאהבת ובעלה
  

"כמחצית מחולי הנפש או מהאנשים שסובלים מבעיות נפשיות עלולים להיות תוקפניים או אלימים. מדובר באלימות מילולית או פיזית, שלא בהכרח מסתיימת ברצח", אמר ד"ר אנטולי קריינין, מנהל מחלקה במרכז לבריאות הנפש בטירת כרמל. "בקרב חולים שיש בעברם עדות לאלימות ותוקפנות, כמו ניסיון אובדני, הסיכוי שיהיו מסוכנים לסובבים אותם גבוה עוד יותר".

בן-דרור וילדיו שרצח. חולים אובדניים מסוכנים יותר (צילום: עידו ארז) 

ד"ר קריינין הסביר כי בסוגיות השונות שסביב נושא הגירושין, מתעוררים לעיתים סימנים רבים שיש ביכולתם להעיד על סכנה גדולה ממשמשת ובאה. "בתחום הזה, יש אנשים שסובלים ממחשבות ומהתעסקות יתר בכל מה שקשור בנאמנות. כשזה עובר לשלב של מעבר למחשבות, כמו למשל כשהם מתחילים לחפש הוכחות לחשדות שלהם בלבנים של האשה, זה סימן מסוכן מאוד שמצביע על חשש ממשי לתקיפה", אמר.

בין היתר, נמנים על הסימנים הבולטים שאמורים להתריע מפני סכנה מתקרבת אי שקט, הפרעות בשינה, שינויים בהתנהגות - כמו הסתגרות בחדרים או בדירות,

תוקפנות מילולית ופיזית, גם כלפי חפצים, וחשדנות יתר. "לפעמים אפשר ממש להרגיש באוויר מתח חריג מאוד מצד אותו אדם".

יכולתה של הסביבה למנוע אסון דומה, לדברי קריינין, מתבטאת גם בצורך להקפיד כי אדם שאובחן כחולה אכן נוטל את תרופותיו וממלא אחר הוראות הטיפול שהותאם לו. "אחת הבעיות הבולטות של מחלות פסיכיאטריות היא ההיענות הנמוכה לטיפול תרופתי ולמעקב. רוב המטופלים שלנו לא מודעים לכך שהם חולים, ולכן הם גם לא לוקחים את הטיפול. התוצאה היא שהמחלה רק הולכת ומחמירה".

קריינין העיד כי בתקופה האחרונה, הוא נתקל בחולים שלא רק שלא נטלו את הטיפול הדרוש, אלא אף צרכו סמים שהגבירו את פוטנציאל האלימות שלהם. "זה נקרא 'תחלואה כפולה'. אדם שסובל ממחלת נפש ומשתמש בסמים, נחשב למי שהסיכון שלו לתוקפנות ולאלימות עולה מאוד".

אין "סגירה הרמטית" לסכנה

בעיה קשה שמתעוררת היא כאשר מטופל מועמד להשתחרר מהמוסד שבו אושפז כדי לשוב למסלול חייו הרגיל. "ללא הערכת המסוכנות אנו לא מאשפזים ולא משחררים. לעיתים, יכול אדם להסתיר את הכוונות שלו. עם זאת, השחרור עצמו נעשה לרוב בהדרגה: מכינים אדם לשחרור וליציאה לחופש ומקבלים גם פידבק מהבית. בודקים את התפקוד שלו", אמר קריינין. "אנחנו משחררים ומאשפזים אלפי אנשים בשנה, והמערכה עדיין עומדת כולה על המשמר. הלוואי שהיינו יכולים למנוע כל מקרה מסוג זה, אבל לצערנו לא ניתן לבצע 'סגירה הרמטית'". יצוין כי אנשי הרווחה טענו כי הסדרי ראיית הילדים במשפחת בן דרור גובשו בין היתר על סמך חוות דעת פסיכיאטרית מבית החולים שבו אושפז האב.

במקרים שבהם שוחרר מטופל למעצר בית, כפי שהיה במקרה של איתי בן-דרור, דורש ההליך גם הצמדה של קציני מבחן שיעריכו בעצמם את מסוכנות האדם. "אנשים שחווים פרידה יכולים לבצע מעשים קיצוניים מאוד, כמו שראינו במקרה זה", אמרה ל-ynet הקרימינולוגית לילך אדרת, לשעבר קצינת מבחן וכיום מנהלת התחום המשפטי במרכז הפסיכיאטרי הפרטי 'ד"ר טל'". "אלא שגם אנשים שפויים לחלוטין מסוגלים לכך, בהיבט של 'תמות נפשי עם פלישתים' - שאין מה להפסיד. תהליך הפרידה מקצין את מעשי האדם עד כדי מעשי טירוף".

באשר להליך קביעת המסוכנות, אמרה אדרת כי "למעשה, צריך 'לנבא' התנהגות

של אדם תוך כדי איסוף חומר מגורמים רבים. שירות המבחן עובד בתנאי לחץ איומים, ולעיתים אין דרך להצליח לקבל את כל המידע. כדי להעריך מסוכנות של אדם כלפי אשתו או ילדיו באופן מושלם, דרוש שילוב של חוות דעת של מומחים מתחומים שונים של בריאות הנפש. כשאותן מערכות לא עובדות יחד, קשה מאוד לקבל הערכה נכונה".