צעירים חסרי תרבות

אתגר קרת, רונה קינן ויהלי סובול היו אמורים להביא את החילונים; ג'קי לוי, הרב מיכי יוספי ויוצרי "סרוגים" את הדתיים - אבל צעירים מכל הסוגים לא הגיעו לפסטיבל "לא בשמיים" בסוף השבוע בכפר בלום. ולא שלא הגיעו אחרים. קהל רב מכל רחבי הארץ הגיע במשך שלושה ימים לעשרות סיורים, אירועים, שיעורים, הרצאות והופעות בפסטיבל, אבל רובו המוחלט היה מורכב מפנסיונרים צעירים. 

יהדות בגליל‏ (אביהו שפירא)

1

2

3

4

5

6

7

פסטיבל "לא בשמיים", שחגג השנה יום הולדת 12, מביא בכל שנה לגליל העליון במה מגוונת ומרתקת של מרצים ואמנים. רבנים כמו יעקב אריאל ויובל שרלו, שורת מרצים מהאקדמיה, אמנים ואנשי תקשורת עוזבים לרגע את הלחות של גוש דן והופכים את בית העם והכיתות בקיבוץ לחגיגה יהודית-ישראלית. חבורה גדולה של בני 60 פלוס, רובם חובשי כיפות סרוגות, אכן נענתה להזמנה והגיעה לכפר בלום ויחד עם צרכני תרבות חילונים מאזור הצפון, הפכה את האירוע לדוגמה יפה של שיח דתי-חילוני בחברה השסועה שלנו. 

המשתתפים מילאו עד אפס מקום את האולמות בהרצאות ודיונים שעסקו בציונות, מה בין חיי נישואים לאהבה, שאלות של קביעת רגע המוות, תורה ומודרנה ומשנת רבי נחמן וש"י עגנון.

אך משהו היה חסר שם על מדשאות כפר בלום. צעירים וצעירות. ולא שחסרו תוכן, אירועים מתאימים או אפילו סלבס. אחד ההסברים לכך הוא המחיר. שני לילות בצימר/ אכסניה באזור יחד עם עלות הנסיעה לצפון וכניסה לאירועים הם הרבה מעבר לתקציב משפחה ישראלית צעירה. לא תמיד פשוט גם לזוג צעיר להפקיד את הילדים אצל הסבא-סבתא בדרך צפונה. וזה אולי אתגר למארגני הפסטיבל למצוא דרך להפחית עלויות. אבל זו לא הכתובת היחידה להיעדרם של הצעירים.

מבט חטוף בפסטיבלי "לימוד" בעולם היהודי מגלה קהל גדול, הכולל גם צעירים רבים, שמגיעים בהמוניהם ללמוד ולדון על היהדות שלהם. אז למה אצלנו, בארץ הקודש, נרשמת הסתערות על כל הופעה של אמן בינלאומי מזדקן, כשהתרבות "הגבוהה" של כינוסים אינטלקטואליים מעט כבדים יותר נדחקת הצידה? איך זה שאפילו הסטודנט למדעי הרוח לומד באוניברסיטה יהדות ומוסר, לא מגיע

לכנס שעוסק באותו נושא בזמנו הפנוי?

התחושה העצובה היא שהצעיר הישראלי מחפש לסיים את התואר ולקבל את התעודה, אבל קצת העמקה והפרייה עם מגזרים נוספים ממש לא באה מבחינתו בחשבון, לפחות לא בזמנו הפנוי.

אז איך מביאים בכל זאת צעירים לאירועים דומים? טרנדים תרבותיים קשה לשנות בקלות, אבל מי שיכול לתת מענה חלקי להיעדרם של הצעירים מפסטיבלים כאלה הם ראשי המכינות הקדם צבאיות והמדרשות - שתלמידיהם יכלו בודאי להשתתף ולהנות מהפסטיבל הגלילי, שעשה לא מעט כדי שיגיעו.