מה שלא תרצו לדעת על סדרת שבי

פרשת החייל מסיירת מטכ"ל שנעלם לפני סדרת שבי מעוררת הדים. בעיתוני סוף השבוע תיארו ותיקי יחידות-עילית של צה"ל מה עבר עליהם בסדרה כזו: "נתנו לי מכות חשמל עד שהלב שלי ירד לתחתונים, כיסו לי את הפנים בברדס, הצליפו בי במקלות, לא נתנו לי לישון, הרעיבו אותי כמה ימים, הפשיטו אותי, השפילו אותי וקיללו אותי באופן מיני... הכניסו ראשים מכוסים בשק לדלי מים. ראיתי חבר שלי מהקורס מרוח על הרצפה, שחוט, בוכה, גמור". המומחים שהתראיינו הסכימו שיש מיעוט שדחק נפשי כה קיצוני עלול להביא אותו להתפרצות של הפרעה נפשית שתרדוף אותו לאורך זמן.

כיום מוחזקים כ-11 אלף פלסטינים במעצר או במאסר. כמה פלסטינים עברו במתקני חקירות, מעצר או מאסר אלו מאז 1967? רבבות ואולי מאות אלפים. חלק לא מבוטל מהם, אולי רובם, עברו טיפול דומה לזה של "סדרת השבי".

דוחו"ת "בצלם" ו"הוועד נגד עינויים" תיארו בפרוטרוט את העינויים וההשפלה, הן באופן בלתי רשמי בידי חיילי צה"ל מרגע המעצר ועד החקירה, והן באופן ממוסד יותר בימים הקשים במהלך החקירות הרשמיות. תיאורים אלו דומים מאד לתיאור "סדרת השבי", אבל חמורים הרבה יותר: לחקירות אלו אין מועד סיום ידוע מראש והנחקר יודע שזאת איננה סימולציה אלא "על אמת".

רבים מהנחקרים אינם חיילים מאומנים כי אם קטינים או צעירים מאוד. רבים מהם חפים מפשע כפי שמתברר מן הפער שבין כמות המעצרים לכמות כתבי האישום. מתוכם הוחזקו רבים חודשים ושנים במעצר מינהלי בלא משפט. איש מהם לא זכה במהלך חקירתם לליווי של אנשי בריאות הנפש או של הסנגוריה הציבורית.

מכיוון שרבים מהם הורשעו על פי הודאותיהם שלהם, ומכיוון שנדרשו למערכת המשפט שנים רבות לגלות שהודאות אלו נגבו בעינויים ולכן אינן תקפות, מידת הצדק שזכו לה הייתה מפוקפקת למדי.

נחי אלון, פסיכולוג קליני, מלמד על מאבקים בלתי אלימים.