ומה יקרה כשהבקר ייגמר?

"נגמר הדג (אבל גם הבקר טעים)" הוא הספר השלישי בסדרה של זיו כהן, המתארת את חייהם של דיילי אוויר. קדמו לו "נגמר העוף (אבל גם הקוסקוס טעים) ו"נגמר הקוסקוס (אבל גם הדג טעים)".

הפעם גיבור הספר הוא מתן להב, זמר מצליח, אליל בנות ודמות קבועה ברשימות הרווקים המבוקשים, שנאלץ להסתיר את נטיותיו המיניות

מתן להב, בכובע צמר אופנתי, צעיף חום שעטף את צווארו ומשקפי שמש גדולים, כאילו מדובר היה בשעת צהריים באמצע יולי במרכז תל אביב ולא בשעת ערב מאוחרת בשדה תעופה מחומם בבירת בריסל, היה האחרון מבין נוסעי הטיסה לתל אביב, שעלה לבואינג 757 של חברת אופק. חיוך מבויש בצבץ מבין שפתיו, כשהגיש לדייל את כרטיס העלייה למטוס, והוא הנהן בראשו לאות תודה, כשדור אמר בקול את מספר השורה והמושב.

זיו כהן. חלק שלישי ואחרון בסדרה (צילום: ריאן)

"תודה על אתמול", הוא אמר בהיסוס כשדור הגיש לו מיץ תפוזים ותפריט עם האפשרויות לארוחת הערב. "לא ממש ידעתי איך להתמודד עם הסיטואציה, כי מעולם לא קרה לי לפני כן שמישהו זיהה אותי במקום כזה". "זה בסדר", דור ניסה להתיר את המבוכה. המפגש המקרי בחדר החושך בקומה השנייה של מועדון הזימה באנטוורפן, הפתיע גם אותו. "זה מלכתחילה לא היה עניין שלנו וחן גם לא היה צריך להציק לך".

"עם זה אני בהחלט יכול להסכים איתך". בהיחבא, הוא לטש בדור עיניים בטיסה לבריסל, אולם לא הרגיש נוח לעשות עם זה דבר. למרות הסטיגמה שיצאה לעוסקים במקצוע, מתן ידע שלא ניתן לעשות הכללה גורפת לגבי כל דיילי האוויר ופחד לטעות. העובדה שהיו במחלקה נוסעים נוספים, הקלה על החלטתו להימנע מצעד פזיז. "והדייל שהיה איתך?", הוא שאל בשקט. "הוא קנה את הסיפור שראיתם מישהו שרק דומה לי?".

"חן לא חכם במיוחד", דור ציין. "בטח לא אחרי ארבע בירות".

"חשבתי שהמיונים לאופק קשים יותר מאשר לקורס טיס", החיוך המפורסם שלו חשף שיניים לבנות – תוצאה של הלבנת לייזר על בסיס דו שנתי. "זה בכל מקרה מה שקראתי בספרים האלו על העוף והקוסקוס, שדייל מאצלכם כתב".

"כבר כמה שנים שהוא לא מדייל אצלנו", דור מיהר להבהיר למתן שבאופק אתה יכול לעשות הרבה דברים, אבל לא להבריח חיות אקזוטיות מהמזרח הרחוק ובטח לא להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה ולחשוב שעדיין תהיה לך עבודה. "ובקשר לחן, אבא טייס שיושב בוועד העובדים סולל את הדרך לאופק גם עבור מי שבטוח שאיסטנבול היא בירת טורקיה. תרצה עיתון?". "כן".

דור חזר לגאלי, הוציא מאחת העגלות את ארבעת עיתוני סוף השבוע, הגיש אותם למתן, ביקש ממנו לחגור את חגורת הבטיחות וליישר את גב המושב להמראה. נוסע יחיד במחלקת העסקים, במיוחד בטיסות לילה, היה חלומו של כל דייל. אלה נהגו, בדרך כלל, ללכת לישון עוד לפני שגלגלי המטוס התנתקו מהקרקע, התעוררו סמוך לנחיתה והמקסימום שביקשו היה קפה. מתן לא היה אחד מהם. ברגע שהמטוס הגיע לגובה שיוט והשלט המורה להדק חגורות הוסר, הוא זינק ממושבו ונכנס לגאלי.

"חבל שביקשתי", הוא קיפל את אחד העיתונים ועיניו חיפשו את פח האשפה.

"מה קרה?".

"תשמע משהו", הוא פתח את מוסף השבת של עיתון חדשות ישראל והקריא מתוך מדור הרכילות. "יום ראשון השבוע, קולנוע לב באבן יהודה. כמה דקות אחרי שליאונרדו דיקפריו עולה על המסך, מתגנב פנימה הזמר מתן להב, חמוש בצעיר מסוקס ועמוס שרירים בעל השם הבלתי אפשרי אבינוף ליפמנוביקוב. השניים בעיקר הפריעו לשאר הצופים וגם לא המתינו עד לכתוביות הסיום, כדי לחמוק החוצה ולהמשיך את ענייניהם במקום אחר. יובל חורב, הפה של מתן, מסר, כהרגלו, שהוא אינו מגיב לעניינים הקשורים בחייו האישיים של הזמר".

"נו אז?", דור לא הבין על מה יצא קצפו של מתן. "סרט גרוע, השתעממת ועזבת לפני שנגמר. לא כזה ביג דיל".

"אתה לא באמת חושב שזו הייתה כוונת הרכילאי", הוא אמר. "כל שבוע הטינופת הזה כותב עליי משהו אחר, ותמיד זה כולל רמיזות שקשורות לגברים".

"מחר עוטפים עם זה דגים", דור השתמש בקלישאה הכי נפוצה בנוגע לשימוש בעיתונים אחרי שקוראים בהם.

"אני רק מקווה שמה שראית אתמול במועדון לא ימצא את דרכו למדור הזה בשבוע הבא", הוא הרגיש צורך להבהיר שוב את חשיבות העניין. "באופן אישי, אני אשמח אם תשמור את זה לעצמך".

"שזה לא ידאיג אותך", דור הבין לליבו של הזמר המפורסם, שחשב שאם נטייתו המינית תיוודע ברבים, תיהרס

הקריירה שלו וגדודי המעריצות, שהיו ברובן בנות טיפש עשרה שחלמו בסתר ליבן שיעשה להן ילד, ינטשו אותו לטובת נסיך פפראצי חדש שבדיוק יופיע בתוכנית ריאליטי. "סודך שמור עמי".

"אתה בטח שואל את עצמך למה", מתן נשען על דלת המטוס, יד אחת בכיס מכנסיו. "או שכמו כולם, גם אתה מעריך שאני עושה את זה משיקולי קריירה".

"אני מתאר לעצמי שזה שיקול, למרות שזו זכותך המלאה", הוא לא הבין מה פתאום מתן החליט להוציא מהארון את הסוד הכי שמור בתעשיית הבידור בישראל, אבל שיתף פעולה. "אלו החיים שלך וזה מעניינו של אף אחד מה אתה עושה כשאתה לא על הבמה".

"ספר את זה לכל העלוקות למיניהן, שלא מפסיקות לכתוב עליי, כאילו אין לי זכות לחיים פרטיים", צליל של תסכול נשמע בקולו. "אין לי שום צורך להכניס את עם ישראל לחדר המיטות שלי ואני בטח לא מתכוון לעשות קריירה מהזהות המינית שלי".

"נראה לי שהמשבצת הזו נתפסה על ידי מספיק חסרי כישרון, שאור הזרקורים סינוור אותם כל כך חזק, עד שהם החליטו לעשות קריירה רק מלהיות הומואים". היו לדור מספיק שמות בקנה, אבל הוא נמנע מלומר אותם. "שיבושם להם", מתן הוריד מראשו את הכובע, ושם אותו בכיס האחורי של הג'ינס. "אני לא שומר את היציאה שלי מהארון כדי לקבל כתבת שער כשייצא הדיסק החדש שלי. זה כל כך לא אני".

"אתה לא צריך לשכנע את המשוכנעים", דור הבין בדיוק על מה מתן מדבר. בשנים האחרונות השתרשה תופעה בה זמר או שחקן רצו לקדם דיסק או פרויקט שהם נוטלים בו חלק, והרגישו שזה הזמן הנכון מבחינתם לצאת מהארון. בעסקה הזו היו משולבים תמונת שער וראיון חושפני על הרגע בו הם הבינו שהם שונים, על ההתמודדות מול החברים הקרובים ומול המשפחה, ועד לרגע בו השלימו עם העניין.

בפעם הראשונה שזה קרה היה ניתן למצוא בכך עניין מסוים, אבל ככל שגבר זרם המפורסמים שהשלימו עם נטייתם המינית בדיוק ברגע בו הם נזקקו לראיון מסיבות יח"צניות, העניין הפך למגוחך. ברוב המקרים הם יצאו מהארון רשמית – לא שהעניין הפתיע מישהו. שמועות ורמיזות על נטייתם המינית התגלגלו הרבה קודם – אבל הפרויקט שלהם נשאר עמוק בתוכו, כי הוא בקושי הוזכר בכתבה.

"רק חבל שהמשוכנעים לא מצליחים לעצור את מועצת חכמי הקהילה, שחושבים שיציאה מתוקשרת מהארון של מישהו מפורסם תורמת לילד בן 16 מדימונה, שמבולבל בקשר לזהות המינית שלו", מתן פרק תסכול, שכנראה ליווה אותו מהיום בו התפרסם.

"באופן אישי, אני לא מאמין בשטות הזאת. אם מישהו חושש לספר להורים שלו שהוא הומו, או מרגיש לא בנוח עם הנטייה המינית שלו, הוא לא ייצא במחולות ויתלה את דגל הגאווה בחדר שלו, רק כי מתן להב גם כזה. זו התיאוריה הכי מופרכת ששמעתי, ולא רק בגלל שההתמודדות של אנשים מפורסמים עם העניין הרבה יותר קלה, כי יאהבו אותם בכל מקרה".

מועצת חכמי הקהילה הורכבה ממספר הומואים מפורסמים, שהרגישו שבזה שהם מתראיינים בנושאים הקשורים לגייז, הם למעשה פועלים למען הקהילה ומייצגים אותה. הם ניהלו במשך תקופה לא מבוטלת מלחמת חורמה בזמרים, שחקנים ובדרנים, שסירבו לשתף את העולם בהעדפותיהם המיניות, תוך שתילת רמזים עבים, שלא הותירו מקום לספק במי מדובר.

"אני אמור להגיש לך עכשיו את ארוחת הערב", דור אמר. היה לו עוד הרבה מה לשאול את מתן ולמרות שזכה לשיתוף פעולה מפתיע, הוא חש כמי שעובר את הגבול. "מה תרצה, עוף עם אורז, קציצות בקר עם קוסקוס או דג על מצע בטטה?".

"תאכל איתי?", מתן היה צמא לחברה ובעיקר רצה להמשיך לדבר. השיחה הרגישה לו מאוד בנוח, כיוון שמיעט לדבר על הנושא עם אנשים.

"זה לא מקובל", דור ענה. "אסור לנו לשבת לאכול עם הנוסעים".

"ולשתות איתם בעמידה מותר לכם?".

"רק בגאלי".

"אז נשתה משהו", מתן אמר. "גם ככה אני לא חסיד של אוכל מטוסים".

"אני אצטרך לבקש ממך להמתין כמה דקות", דור אמר, והסביר שהוא צריך להכניס ארוחת ערב לתא הטייסים.

"יש לי את שלוש השעות הקרובות", הוא צחק והתיישב על הג'אמפ סיט במטבח. דור נמנע מלומר לו שהכיסא הזה מיועד רק לאנשי הצוות, ונכנס לקוקפיט.

"נהנית אתמול?", הוא שאל כשדור חזר מתא הטייסים, ומצא שמישהו כיבה את האור במחלקת העסקים.

"האמת שהגענו לשם במקרה", דור התקשה להחליט אם הוא מתנצל יותר בפני מתן על שראה אותו במקום כמו KINKY'S, או בפני עצמו על שבכלל נכנס למקום הזה. "לחן היה יום הולדת, ולא רציתי לאכזב אותו. בהתחלה בכלל לא ידעתי מה מתרחש שם".

"המקום הכי טוב לאנשים כמוני", הוא הרגיש מאוד בנוח במטבח של דור, קם מהג'אמפ סיט, מזג לעצמו מים חמים ובחר תיון של קמומיל עם נענע. "מאה אחוזי הצלחה, אפס סיכון".

"אלא אם מגיעים במפתיע שני ישראלים", דור הזכיר לו.

"החושך עושה בדרך כלל את העבודה", הוא אמר.

"אני שם לב שאתה אוהב חושך", העובדה שמתן כיבה את האורות במחלקה והותיר אור קלוש בגאלי קצת הפריעה לו. הוא היה מספיק נבון כדי להבין מה עומד מאחורי גילוי הלב של הזמר ומה הוא מקווה להשיג בזמן שנותר עד הנחיתה, אבל לא הייתה לו שום כוונה לשתף עם זה פעולה. הוא אמנם נהנה מחברתו, השיחה בהחלט ריתקה אותו, אבל הוא לא יכול היה לשכוח שתדהר מחכה לו בבית.

"החושך מספק הגנה", הם עמדו קרובים זה לזה, יותר מדי קרובים לטעמו של דור, אז הוא התרחק ממנו מעט. "במקרים בהם אני נתקל בישראלי שחושב שהוא מזהה אותי, אני נעזר בכך שאני שולט במספיק שפות, כדי לעורר בו ספקות".

"אז למה סיפרת דווקא לי?", דור ידע את התשובה, אבל העדיף לשמוע אותה ממתן ובעקבותיה להחליט איך יבהיר שהרעיון מאוד מחמיא לו, אבל שיש לו בן זוג.

"כי אתה נראה לי מספיק דיסקרטי לשמור לעצמך את השיחה הזאת, וגם כי לפעמים חשוב לדבר מאשר לשמור דברים בבטן", הוא נמנע מלהגיד לדור את כל האמת, ובמיוחד שהוא ממש מוצא חן בעיניו. זה לא היה האופי שלו.

"להוציא דברים החוצה זה בהחלט חשוב", הוא הרים את עוצמת האור במטבח בדרגה אחת. "אתה נוסע לחו"ל הרבה?".

"לא נסעתי במיוחד בשביל המועדון הזה", הוא הבהיר. "הוזמנתי להופעה באנטוורפן, אז ניצלתי את השהות בעיר כדי לרוקן מצברים".

"פתרון לא רע כשאתה לא יכול לעשות שום דבר בארץ", דור ציין. "יכול וגם עושה לפעמים, אבל זה לא פשוט, כי הומואים נוטים לפטפטנות יתר. למזלי, אני מופיע הרבה בחו"ל, אז גם יוצא לבלות ומשלים חוסרים. בוא נאמר, שאם אי פעם אני אייצג את ישראל באירוויזיון, הרבה מחובבי התחרות יקפצו מול מקלט הטלוויזיה כשאני אעלה לבמה, יהיו מוכנים להישבע ביקר להם שהם היו איתי בעבר, ויצביעו לישראל".

"אם ככה שווה לשלוח אותך לתחרות בשנה הבאה", דור חייך. "נראה לי שזו הדרך היחידה להחזיר את האירוויזיון לירושלים".

"נגמר הדג (אבל גם הבקר טעים)" מאת זיו כהן, הוצאת סלע ספרים