מבחני התאמה - גם לשופטים

הפעם היחידה שבה עברתי מבחני התאמה (שנקראו אז אחרת), לאחר מבחנים שקבעו את התאמתי לגן ולבתי ספר יוקרתיים ולשכר לימוד מוזל, היתה לקראת ולאחר גיוסי לצה"ל. היו אלה מבחני קצונה ומבדקים לקראת קורס טיס. לאחר מכן התוודעתי למבחנים כאלה בשבתי על כס השיפוט, כשנוכחתי עד כמה עושים בהם שימוש בחברות גדולות ובמפעלים בינוניים. כשחיפשתי עוזרת משפטית התברר לי שעורכי דין החושקים במשרה זו, חייבים לעבור מבחנים מתישים, כשהתוצאה המגיעה לידי המזמין מרשימה באבחון נקודתי וחד.

נזכרתי במבחנים אלה נוכח שורת אירועים חדשים וישנים, שעלו לכותרות.

למשל, התייצבותם של המפכ"ל ושל השר לביטחון הפנים (קצין משטרה בכיר בעברו) מאחורי השוטר שחר מזרחי, שהורשע בהריגת גנב רכב כששום סכנה אינה נשקפת לחייו, והתרסתם הפומבית נגד מערכת בתי המשפט על שתי ערכאותיה הגבוהות שהטילו עונש פעוט על מי שירה בראשו של אדם מטווח אפס.

אינני מדבר על תרבות השלטון בארצנו, המאפשרת לשני קודקודים במערכת אכיפת החוק התוקפים ענף חשוב הימנה להמשיך ולכהן בתפקידיהם מבלי שיתפטרו או יפוטרו. אני מתייחס למעשה עצמו ולהסברים שנשמעו מפיהם, ותוהה: האם אין מבחני התאמה לשוטרים, כדי לגלות נטיות בלתי צפויות לפעול במצבי לחץ; שימוש בכוח השררה; נטיה לשקר; סף התפרצות נמוך?

אני יודע מהן משכורות השוטרים ועד כמה עבודתם קשה. פגשתי במאות שוטרים שעושים עבודה מצוינת וכפוית טובה. אני גם מבחין בין שוטר סיור לקצין אקדמאי. אבל בעוד מזכירים אבות שרצחו את ילדיהם, וביניהם גם את מייקל פישר, עולה שוב השאלה אם גם הוא עבר מבחני התאמה לתפקידם. פישר, קצין אינטליגנטי ומצטיין מהוד השרון, רצח את אשתו, גם היא קצינת משטרה ואת ילדיהם והתאבד בשל סיבה שלא נתבררה (חקירת המשטרה הסתיימה באופן חריג ותמוה לאחר 48 שעות, ללא מסקנות), אך ודאי שלא הצדיקה התנהגות פסיכופטית ומפלצתית כזו.

גם מי שאמור להיות נאמן, שקול, קר רוח וחכם בתפקידו כמאבטח הרמטכ"ל, התגלה כחיית טרף בלתי צפויה וכשקרן עלוב, דוגמת סרן ארז אפרתי. האם עברו כל אלה מבחני התאמה לתפקידיהם?

גם המועמדים לשיפוט אינם עוברים מבחני התאמה לתפקידם (לפחות עד לאחרונה. אינני מעודכן), ועל התוצאה הצביעה זה מכבר (כפי שפורסם אתמול) כבוד השופטת שטרסברג-כהן, הנציבה הראשונה לתלונות כנגד שופטים, באומרה: "יש שופטים המתנהגים כאילו הם שליחי אלוהים, והם אינם בודדים". היא כיוונה דבריה לאופן התנהגותם המתנשא של שופטים באולם המשפטים, ליחסם אל עורכי הדין והצדדים, לאיחורים גדולים בכניסה לאולם, בלי להתנצל על כך, ולתרבות הדיון שלהם.

אני מרשה לעצמי להתייחס לאמירה זאת, משום שמכל הטענות האפשריות – מעולם לא יוחסה לי התנהגות כזו במשך 27 שנות כהונתי כשופט. דורות של סטודנטים ושומעים חופשיים יוכלו להעיד כי אני חוזר ומסביר ששופט איננו אל ואיננו מלאך, אלא בשר ודם המכהן בקודש. כל הגינונים והכבוד אליו מיועדים להקנות מעמד מיוחד לבעל התפקיד החורץ גורלות, ולמקדש בו הוא משרת את הציבור והמדינה.

אדם הנבחר לכל ימי חייו לתפקיד הדורש התנהגות נאותה ואתית, סבלנות עצומה, עירנות, יכולת הקשבה, יכולת ריכוז וניפוי הטפל מהעיקר, יכולת ורבלית, יחס של כבוד לזולת, מטען תרבותי ואינטליגנציה, ולא רק ידע משפטי מבריק ככל שיהיה – חייב לעבור מבחני התאמה על ידי בעלי מקצוע. כאלה שאפילו עוזרו של השופט לתקופה מוגבלת, הנמצא מאחורי הקלעים וקל לפטר אותו אם התגלה בו מום מחויב לעבור.

צר לי לגלות בעיתוי הפחות מתאים, בשל השתלחותו של הציבור במערכת המשפט, פרט חסוי זה שהציבור איננו מודע לו: שופטים מחויבים לעבור בדיקה רפואית פיזיולוגית, אך לא מבחני התאמה מקצועיים או אפילו חשיפת תיקם הרפואי בתחומים אחרים.

חומר למחשבה.

שלי טימן, שופט בדימוס