מה אתם בודקים בסימון התזונתי על מוצרי מאכל?
עוד ועוד רכיבים מסומנים על-פי חוק על אריזות המזון - אבל לכמה מאיתנו באמת אכפת? סקר מגלה: בעוד שרובנו בודקים תאריכי תפוגה וקלוריות, רק 27% בודקים את כמות שומן הטרנס, 30% את השומן הרווי, ורק 26% - את כמות צבעי המאכל
עד כמה בודק הצרכן הישראלי את המידע המופיע על אריזת המזון? סקר צרכנים שערכה האגודה לבריאות הציבור בנושא צרכנות נבונה, מעלה כי למרות שרובם המכריע של הישראלים שמים דגש על תאריך תפוגה ואחוז גבוה שמים לב לקלוריות במוצר, רק 38% בודקים את אחוזי השומן במוצר, וקצת יותר מרבע (27%) בודקים את אחוזי שומן הטרנס במוצר.
הסקר בדק מהם הרגלי הקנייה של צרכנים ומהם הדברים החשובים ביותר מבחינתם במהלך קניות מוצרי מזון. השתתפו בו 300 איש בגילאי 20-70, מתוכם 55% נשים ו- 45% גברים. 66% ממשתתפי הסקר היו בעלי השכלה אקדמאית.
שומן טרנס? פחות מעניין אותנו
הדבר שעניין את הנסקרים יותר מכל היה התאריך האחרון לשימוש: 94% חושבים כי "חשוב" ו"חשוב מאוד" לבדוק תאריך אחרון לשימוש. 63% חושבים שסימון
הרכיבים הקשורים בהתפתחות מחלות לב וכלי הדם מעניינים פחות את הציבור שנסקר: 73% לא בודקים כלל או בודקים בתדירות נמוכה את כמות שומן הטרנס במוצר. "הוספת שומן טרנס למזון מאריכה את חיי המדף של המוצרים ואת יציבות חומרי התיבול שלהם", מסבירה דורית וורמן, דיאטנית באגודה לבריאות הציבור, "אלא ששומן טרנס, כמו שומן רווי במזון, משפיע לרעה על רמת הכולסטרול בדם וגורם לעלייה בסיכון לחלות במחלת לב. מומלץ כיום להגביל את צריכת שומן הטרנס היומית לפחות מ-1% מסך הצריכה הקלורית היומית".
עוד עולה מהסקר כי 70% מהישראלים לא בודקים או בודקים לעיתים רחוקות את השומן הרווי. לפי וורמן, שומן זה מצוי בעיקר במזון מהחי: בבשרים עשירים בשומן (איברים פנימיים, נקניקים, סטייקים), מוצרי חלב בעלי אחוז שומן גבוה (חמאה, שמנת, גבינות שמנת) ובביצים (בחלמון בלבד). ישנם גם מוצרים מהצומח המכילים שומן רווי והם שמן קוקוס ושמן דקלים שנפוץ בשימוש תעשייתי ומופיע על אריזות המזון כ"שומן צמחי" או "שומן מוקשה". "רצוי לצמצם את צריכת השומן הרווי בתפריט היומי ולהעדיף מוצרים בעלי אחוזי שומן נמוכים יותר", מסבירה ורמן, "מומלץ להגביל את צריכת השומן הרווי היומית לכ-10% מסך הצריכה הקלורית היומית".
לא מקפידים לבדוק את כמות המלח
פחות ממחצית מהנשאלים (48%) בודקים את כמות הנתרן לעיתים קרובות ו-30% אינם בודקים כלל את כמות הנתרן במוצר, מתוכם 60% גברים. לדברי ורמן, כמות הנתרן המקסימלית המומלצת למבוגר ליום היא 2.4 גר' נתרן (כפית מלח אחת).
26% מהמשיבים בודקים את נוכחות צבעי המאכל במוצר בתדירות גבוהה, 54% מתוכם הם הורים לילדים מתחת לגיל 18. כמחצית מהנשאלים בודקים
זאת "לפעמים". ורמן מסבירה: "צבעי המאכל מתחלקים לשלוש קבוצות: צבעי זפת הפחם, צבעי אזו וצבעים טבעיים, שמופקים מרקמות של צמחים, בעלי חיים ומינרלים. אנשים רבים אינם יודעים כי צבעי המאכל עלולים לגרום לתופעות לוואי שונות וכי הסיכון גבוה יותר בקרב ילדים מאחר ושטח גופם קטן משלנו, הבוגרים, והם חשופים הרבה יותר למוצרים שמכילים צבעי מאכל בכמויות גדולות. בשנים האחרונות המודעות לכך עולה ולכן לעיתים קרובות היצרן משתמש בעובדה שבמוצריו אין צבעי מאכל ומדגיש זאת על האריזה על מנת למשוך קונים. הכתובת הססגונית והמודגשת מאפשרת לייצרן למסך לעיתים על העובדה שהמזון מכיל כמויות גדולות של סוכר, נתרן או שומן - רכיבים שאינם מומלצים לצריכה מופרזת, במיוחד לא לילדינו".
לפנייה לכתב/ת 
