האימונים עברו מטורקיה לרומניה

אימון הרחק מהבית אינו יוצא דופן עבור אנשי חיל האוויר, וטייסות ה"יסעור" בפרט. אחרי טיסה ארוכה של כ-1,800 ק"מ הם התמקמו בבסיס בובוק, בית ספר לטיסה ולמערך הנ"מ של חיל האוויר הרומני, כך על-פי התקשורת הרומנית. הבסיס נמצא במישור עצום הגובל ממזרח בחופי הים השחור. ממערב לבסיס מתנשאים הרי הקרפטים הגבוהים, שבהם נערך האימון שבו אירעה התאונה הקשה.

לאימון יצאו שני מסוקים. במסוק שהתרסק היו שני צוותים מלאים - שני קברניטים, שני טייסי משנה ושני מכונאים. עמם היה גם קצין של חיל האוויר הרומני, כנראה מטעמי בטיחות וביטחון. מזג האוויר היה גרוע, ערפל סמיך כיסה את פסגות ההרים והגביל את שדה הראייה. טייסי שני המסוקים לא ראו אלה את אלה חלק מהזמן.

למסוק היסעור יש מכשור ניווט המאפשר לו לטוס בביטחון יחסי בגובה נמוך ובחשכה. הטייסים מצויידים גם במכשור לראיית לילה. אבל המכשור הזה אינו יעיל בתנאי ערפל. לפתע, הבחין טייס אחד המסוקים שאיבד קשר עם המסוק השני. הוא קרא לו ולא קיבל תשובה. פרטי האירוע עדיין אינם ידועים, אבל נראה שטייסי המסוק שאבד לא התריעו שמשהו השתבש. זה קרה בעת שהם טסו מעל אזור הררי גבוה שבו נקיקים גדולים.

אובדן קשר בלי התרעה מעיד בדרך כלל על אחד משניים: תקלה חמורה במכשיר הקשר או במערכת החשמל - או שהמסוק, בגלל תנאי הראות הגרועים ואולי גם תקלה במכשור, התנגש בפתאומיות בצלע הר. אבל אם הייתה רק תקלה במערכת הקשר והחשמל של המסוק, סביר שהטייסים היו מצליחים איכשהו לנחות נחיתת אונס, ויוצרים קשר באמצעות מכשירי הקשר האישיים שבציוד החילוץ שעל גופם. הם לא עשו זאת, וגם לאור הדיווחים על מציאת ארבע גופות, נראה שהגרוע מכל קרה.

מחפשים שטחים קשים ולא מוכרים

למה הם בעצם היו שם? האיומים על ישראל, הצורך ליירט הברחות נשק ממדינות השוכנות לחופי הים האדום ומבצעים מיוחדים אחרים, מחייבים את חיל האוויר לשמור על כשירות לפעולה בטווחים ארוכים. הפעולות מתבצעות - ועוד יתבצעו

כנראה - לעתים בהתרעה קצרה, במרחק של מאות ואלפי קילומטרים משטח ישראל; לרוב באזור שאינו מוכר לטייסים, קשה לניווט, שאין לגביו מודיעין רב והוא רווי איומים - החל במזג אוויר וכלה בסוללות נ"מ ומטוסי קרב עוינים.

לאור זאת, כמעט בכל מבצע כזה לוקחים חלק לא רק מטוסי הקרב של חיל האוויר אלא גם מטוסי תדלוק, מטוסי מודיעין, שליטה ובקרה, וכמובן מסוקים. במבצעים אוויריים ארוכי טווח נודעת למסוקי הסער של חיל האוויר (מדגמי "יסעור" ו"ינשוף") חשיבות מיוחדת. משימותיהם כוללות חילוץ והצלה של טייסים שיאלצו לנטוש, תובלת כוחות פשיטה מיוחדים ליעדם וגם תדלוק ואיסוף מודיעין.

לשם כך צריכים טייסי המסוקים לרכוש מיומנות בטיסה לטווחים ארוכים תוך ביצוע תדלוק באוויר, בניווט בשטחים הרריים קשים ובתנאי מזג אוויר גבוליים ובשיתוף פעולה עם חילות אוויר ידידותיים. זו הסיבה שחיל האוויר שולח מפעם לפעם, מאז שנות ה-80, את טייסות המסוקים שלו לפרוס ולהתאמן במדינות מרוחקות שעמן יש הסכמי שיתוף פעולה.

עד לפני כשנה התבצעו רוב האימונים האלה בטורקיה. השטח ההררי במדינה דומה מאוד טופוגרפית ותכסיתית לאזורים  שחיל האוויר אמור לפעול בהם. טייסות מטוסי הקרב והמסוקים היו פורסות בבסיסי חיל האוויר הטורקי, מתקמות בהם, ומתאמנות משם בכל סוגי המשימות האפשריות - בעיקר ניווטים, טיסה נמוכה ובמזג אוויר גבולי.

ה"יסעור" עבר השבחה

במקביל, פיתח חיל האוויר קשרים עם מדינות רחוקות יותר באירופה. בניגוד לטיסה הקצרה יחסית לטורקיה מחייבת הטיסה למדינות אחרות תדלוקים באוויר, ניווט ארוך טווח ושיתוף פעולה עם גורמי אוויר זרים. לפי פרסומים זרים קיימה ישראל בשנתיים שעברו מספר תרגילים כאלה באזור יוון ואיטליה שבהם תורגלה תקיפת מטרות בטווחים העולים על אלף ק"מ ויותר.

התפנית השלילית ביחסים עם טורקיה הגבירה עוד יותר את הזדקקות חיל האוויר לאימונים במדינות אירופיות ידידותיות, ביניהן רומניה. אנשי חילות האוויר של מדינות אלה ששים לשתף פעולה ובאותה הזדמנות גם ללמוד מהנסיון שצבר חיל האוויר הישראלי ומשיטות הפעולה שלו.

 הפריסה של טייסת מסוקי היסעור לרומניה הפעם לא הייתה, אפוא, אירוע חריג. היו כבר כמה פריסות מסוג זה בשנים האחרונות.

ומה עם המסוק עצמו? ה"יסעור" נמצא בשימוש צה"ל כבר עשרות שנים, מאז 1969, ולא נמצא לו תחליף עד עתה בגלל כושר הנשיאה שלו והתאמתו לפעילות בשטחים קשים. לפיכך, רכש צה"ל מספר מטוסים משומשים מסוג זה במדינות אירופיות - למשל אוסטריה - והשביח אותם. כמו כן, עברו רוב מסוקי מערך היסעור של צה"ל תהליך השבחה במסגרת תכנית "יסעור 2000", שבה הוחלפו רוב מערכות המסוק וחוזק מבנהו. אף על פי כן, היו בשנים האחרונות מספר תקלות.