הזמנה לתה עם השב"כ
בישראל לא מזמינים לתה, אבל משתמשים בכסות אחרת למערך מתוכנן היטב של שיחות איום שמהותן הגבלה בלתי חוקית של חופש המחשבה והפעילות הפוליטית
יש כוסות תה שחייבים ללגום גם אם אינך צמא: "הם לא רוצים להודות בכך שהם חוקרים אותך; הם אומרים שהם רק רוצים לשוחח בטון ידידותי. אבל לדעתי אם מדובר באמת בידידות, אז אני יכול להחליט אם לקבל את ההזמנה לשתות איתם תה או לא".
זה אינו תיאור של אזרח ישראלי שזומן ל"שיחה ידידותית" בשב"כ. בישראל לא מזמינים לתה. הציטוט הוא מדבריו של פעיל זכויות אדם בסין, כפי שסוקרו לאחרונה ברדיו הלאומי בארה"ב. ישראל, להבדיל מסין, מכריזה על היותה דמוקרטיה. לכן אצלנו המשטרה החשאית לא מזמינה לתה. במקום זה, מתקשרת "רונה" מהשב"כ או שמגיעים אליך שוטרים עם זימון לחקירה. בהמשך מתברר שבעצם לא מדובר בחקירה אלא ב"שיחה". שאינך חשוד בדבר אבל גם שאסור לך לתעד את ה"שיחה". ש"אנחנו רק מדברים ורוצים בעצם לעזור לך".
ועל מה משוחחים שם, עם כוס תה או בלעדיה? לצד הניסיון המגושם משהו לאסוף מידע, מהות השיחות בשב"כ כך מתברר, היא ניסיון מכמיר לב ממש לסייע לאזרחים שומרי חוק לבל יסטו בשגגה מדרך הישר. השב"כ מזהה באמצעיו החשאיים כי אזרח ישראלי מתקרב אולי בתמימותו מבלי דעת אל סף הפרת החוק, ומבקש לסייע לו לבל ייכשל, בטרם ימעד.
ג'ורג' אורוול עצמו לא היה מנסח זאת טוב יותר. מומחי השיחדש של מינסטריון האמת לא היו מיטיבים יותר מ"רונה" וחבריה במתן כסות נינוחה לכאורה למה שהוא למעשה מערך מתוכנן היטב של שיחות איום על-ידי סוכני שירות הביטחון הכללי, שיחות שמהותן אחת ויחידה: הגבלה בלתי חוקית של חופש המחשבה והפעילות הפוליטית.
ברור שאף אחד, גם לא פעילים פוליטיים, לא צריך להיות מעל החוק. אלא שכלל לא ברור מכוח איזו סמכות בדין פועל השב"כ ביוזמו "שיחות" אלו; מפוקפקת אף יותר מעורבותה של המשטרה במתן כסות לכך.
מה שברור לחלוטין הוא שמדובר בפעילים פוליטיים שמקבלים מהשלטונות מסר ברור, לפיו פעילות מחאה לגיטימית שבה הם מעורבים, הופכת אותם ל"מסומנים". את המשמעות החמורה של קיומן של "שיחות" בנסיבות אלו כבר הזכירו ליועץ המשפטי לממשלה: במדינה דמוקרטית אדם אינו מוזמן ל"שיחות" עם שירותי הביטחון בקשר להפגנות בהן השתתף ואינו נדרש לתת דין וחשבון על דעותיו הפוליטיות או להסבירן לאיש המשטרה החשאית. ניסיונות חמורים אלו להגבלת ביטוי פוליטי חופשי מסכנים באופן ממשי את אושיותיה הנותרות של הדמוקרטיה הישראלית.
סין לא לבד. הנה ברוסיה, עוד מעצמה דמוקרטית, אישר לאחרונה הבית התחתון של הפרלמנט הצעת חוק שתאפשר למשטרה החשאית שם "להזהיר באופן רשמי אזרחים שפעילותם עלולה להוביל להפרה עתידית של החוק" (ניו יורק טיימס, 16 ביולי). פעילי זכויות אדם ברוסיה העירו שמדובר בפרקטיקה הזכורה לרע מימי הקג"ב, ושהופעלה פעמים רבות נגד מתנגדי המשטר באותן שנים.
ישראל איננה סין או רוסיה. כדי שלא נדמה להן, הגיע הזמן לזמן את השב"כ לשיחה על כוס תה. לא הפעילים הנוהגים כחוק זקוקים לשיחה כזו, אלא שירות הביטחון שמפר אותו: לא בתמימות מתקרב השב"כ להפרה של נורמות דמוקרטיות ולא מפני מעידה נאיבית יש להזהירו.
להבדיל משיחות האזהרה של השב"כ שאותן מנסים להסתיר מהציבור, את השיחה הזו, על הנורמות הראויות בדמוקרטיה, ראוי שננהל בגלוי ובאופן הציבורי ביותר, כראוי במשטר דמוקרטי. כל עוד אזרחי המדינה ישמרו שהשב"כ לא ירמוס ברגל גסה את חופש הביטוי וחירות המחשבה שלנו, נוכל להוסיף ולקיים שיח דמוקרטי קריטי זה. בישראל של 2010 זה לא מובן מאליו.
חגי אלעד, מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח
לפנייה לכתב/ת 
