רק "חולה נפש" רוצח את ילדיו?

בעקבות הרצח המזעזע של שלושת הילדים עומר, רוני ואור בידי אביהם איתי בן דרור, שוב עולה כמנטרה חוזרת הזיהוי בין רוצחים לחולי נפש. כמה פעמים כבר שמענו את המשפט: "רק משוגע יכול לרצוח את הילדים שלו", אך האמת היא שאין כלל קשר בין מוגבלות נפשית, החל מדיכאון וחרדה וכלה בסכיזופרניה - להריגה או רצח.

רובם של האנשים הלוקים במוגבלות נפשית אינם אלימים ובטח שאינם רוצחים, ואילו רוב הרוצחים כלל לא סובלים ממוגבלות נפשית. הם דווקא הבינו היטב את תוצאות מעשיהם. לפסיכיאטרים מגיעות בקשות רבות של חשודים בפלילים שטוענים לאי שפיות, אך כמעט כולן נדחות.

בשמונה השנים האחרונות ארעו בישראל תשעה מקרים בהם הרגו הורים את ילדיהם, ורק במקרה אחד נקבע כי ההורה לא כשיר לעמוד לדין מסיבות נפשיות.

רובנו ככולנו מזדעזעים מאוד לשמוע על הורים שהרגו את ילדיהם ומיד נוח לחשוב שמי שעושה זאת, "משהו לא בסדר איתו". אבל מדובר באנשים שהשיפוט המוסרי שלהם לקוי מאוד, ולפיכך עשו מעשה נפשע ואיום. אלו לא בעלי מוגבלות נפשית בדרך כלל.

בישראל חיים כ-150 אלף בעלי מוגבלות נפשית קשה. כ-10 אחוזים מכלל האוכלוסייה סובלים בכל נקודת זמן ממחלות נפש, וכרבע יהיו זקוקים במהלך חייהם לשירותי בריאות הנפש. אך לא כל אדם שהתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי בעבר, לוקה במחלת נפש. כל אחד מאיתנו יכול לחוות משבר נפשי שלעיתים דורש אישפוז בבית חולים פסיכיאטרי, אך לא כל מאושפז חולה נפש. לאחר האשפוז יש לדאוג לאדם לשיקום ראוי בקהילה וכך ייטב לאדם ולחברה בכללותה.

הזהות שנוצרה בציבור הרחב בין רוצחים לאנשים עם מחלה נפשית, יוצרת מעגל קסמים של אפליה, חשדנות ושנאה כלפי אנשים אלה ונסיונותיהם להשתלב בחברה.

אחד הקשיים המרכזיים עמו מתמודדים הלוקים במחלה נפשית ובני משפחותיהם, הוא הסטיגמה הנוראית שהתקבעה לגביהם. היא מוזנת בעזרת התרבות הפופולרית (סרטים, ספרים וכדומה) ועל ידי התקשורת, ומנציחה את האפליה שממנה הם סובלים גם כך, כמו גם את חוסר המוכנות לקבלם - בעבודה, במגורים, כחברים וכבני משפחה.  

בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות שנחקק ב-1998, הכירה החברה הישראלית בכך שאנשים עם מוגבלות שווים לכל אדם אחר שנברא בצלם, ובמחויבותה לאפשר השתתפות פעילה ושוויונית של אנשים עם מוגבלות פיזית, נפשית ושכלית בחברה.

חובה על כולנו לבער את הבורות בתחום ולאפשר לאנשים עם מוגבלות נפשית לחיות חיים מלאים ומכובדים בכל תחומי החיים בלי להטיל עליהם אות קין, שמלווה אותם כצל כבד.

אחיה קמארה, נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים