קרוב-רחוק: דייט עם סטאלין בחצי האי קרים

מצוקיו המרשימים של חצי האי קרים משתרעים לאורך עשרות קילומטרים לבנים, ומצדם השני משמיע הים השחור מנגינות מיוחדות כשגליו נסוגים מהחוף. בתווך בינהם רצועת חוף ארוכה, מיוערת וירוקה בשילוב עצים מאזורים אקלים שונים. ההרים מסוככים על עצי הזית, התאנה והארז מפני הקרה והחורף האוקראיני, ולמרגלותיהם כרמים רחבים מהם מפיקים יינות מתוקים ומבושמים.

עבור יוצאי חבר המדינות, קרים מזוהה בעיקר עם חופשה ברמה גבוהה, בתי מרפא ומרחצאות דה-לוקס. אל חצי האי, ששטחו כ-26 אלף קמ"ר, המשתייך כיום לאוקראינה, היו מגיעים מנהיגי המפלגה ומקורביהם. בקרים נמצאות הדאצ'ות (הוילות) הפרטיות שאירחו בעבר את פושקין, צ'כוב וחרושצ'וב, ולא לחינם הגדירה אותו הקיסרית יקטרינה הגדולה "פנינה בכתר הרוסי".

מנגינה מיוחדת. הים השחור לחופי קרים (צילומים: יגאל צור)

רק 12 שעות נהיגה ממוסקבה, אודסה וקייב נמצאות ממש מעבר לפינה. זה מחזה נפוץ לראות את מעבורות הענק שנוחתות מאיסטנבול ועליהן תיירים גרמניים ויפניים, יחד עם קבוצות חובבי טיולי הרים ואופניים, מטפסי מצוקים ווחולי זחילה במערות, שכן האזור הקרסטי מרובה בכאלה, שרובן טרם נחקרו.

כבד אווז עם סטאלין וצ'רציל

כולם עברו כאן וכולם השאירו דבר-מה כשעזבו. קרים הייתה צומת דרכים חשוב בעולם העתיק ובימי הביניים, מדרום לצפון וממזרח למערב. נוסף לעוברים בדרך המשי חצו את קרים יוונים, גותים, הונים ורומאים, כוזרים וקראים, ביזנטים, עות'מאנים, טאטרים וכמובן רוסים, נוסף לסוחרים איטלקים וחיילים אנגלים וצרפתים. חלק מהאירועים עדיין חקוקים היטב בזכרון העולמי, ודי לציין את מלחמת קרים או את הועידה ביאלטה, עיר הנופש, בין צ'רצ'יל, רוזוולט וסטאלין.

צילום המתעד את "שלושת הגדולים" בארמון יאלטה

אך למרות כל זאת, קרים דומה למי שנתקעה מאחור, למרות המהפכה הכתומה של 2004. מכוניות המרצדס החדשות והנוצצות עם חלונותיהן הכהים דוהרות בכבישים כמעט כמו בכבישי אוסטריה, אך שוטר חששן בשדה התעופה הורה לי לא לשרוק - "כי זה מביא מזל רע". כולם כאן מעשנים בשרשרת, אך החלונות נעולים מאימת הרוח, ועל מיזוג מודרני אין מה לדבר. במרכז יאלטה אפשר לאכול ארוחת ערב בדולר וחצי, או לזרוק 60 דולר על כבד אווז באותה מידה. הכל תלוי באיזה מפתח מכונית אתה מסובב על היד ובשמות המכרים שאתה מציין בגאון.

בחורות עם חוש עסקי 

חוץ מלהחתים את הוויזה בשדה התעופה בסימפרופול, אין מה לעשות בעיר הגדולה והאפרורית הזאת, ולכן כדאי להדרים במהרה ליאלטה. שעת הנסיעה הקצרה היא אחת הנסיעות הנעימות והיפות ביותר בחצי האי, ומהווה דרך מצויינת להבין את היופי וההדר הפראי של הטבע שלו. ההרפתקנים יותר מבינינו יכולים לעשות את הדרך בטראם החשמלי, הנחשב לארוך בעולם, בנסיעה של שלוש שעות. כך או כך, יתגלה לעיניים הים השחור במלוא הדרו, שונה ממראהו בגיאורגיה, תורכיה, רומניה או בבולגריה, בקרים הוא נראה אחרת, פראי, עתיק יותר.

יאלטה הקטנה שוכנת על כמה גבעות מיוערות לאורך החוף, וקשה להבין בתחילה איך מכונית ישנה כמו "לאדה" ומרצדס מצליחות לחלוף יחד בסמטאות הקטנות שלה מבלי לשרוט זו את זו. אחרי זמן מה בעיר וסיבוב בין המסעדות ובתי הקפה, אפשר כבר לזהות בקלות את הבחורות שמרוויחות בערב אחד מה שמרוויח עובד מדינה בחצי שנה. 

לכבס את חוש הטעם ולתלות הפוך לייבוש

לאורך החוף יש טיילת יפה עם חנויות חמודות, אך בעיקר יש בה מסעדות גדולות - וריקות. כנראה שזה בגלל האוכל שמוגש בהן. הבשר והדגים נראים כאילו יצאו מסבב רצחני של כביסה וסחיטה וטובעים

ברוטב שנועד להסוות זאת. האם זה משנה? לא כל כך,  כי עם כמות היינות המתוקים שדוחפים לך לגרון ממילא חוש הטעם מוכרז כנעדר. אחרי זמן מה כבר ניתן, איכשהו, לזהות את היינות לפי צבעם יותר מאשר לפי טעמם.

סמוך ליאלטה יש כמה פינות חביבות. זה מתחיל בארמון ליוואדיה, שנבנה על ידי הרומאנובים, ובו נערך מפגש המנהיגים הידוע, המתועדים בצילומים הקירות ובגיליון ישן של "פרוודה". ארמון אחר, נחבא יותר, הוא ארמון מאסאנדרה, דקות ספורות מיאלטה, בתוך חורש טבעי עבות ומרשים.

מעט מערבה משם נשקפת מעל מצוק כנסיית פארוס, "הכנסייה שעל הסלע". בצדה המזרחי של העיר נמצאים הגנים הבוטניים, כנראה המקום היפה ביותר בעיר. כדאי להקדיש למקום לפחות שעתיים-שלוש, ולטייל בטיול מעץ לעץ, סיור שיצבוט לא מעט לבבות בקנאה.

"מזרקות של אהבה"

בחלק הדרומי-מערבי של חצי האי נמצאת סבסטופול, העיר שקשורה יותר מכל מקום אחר לדפים ההירואיים של מלחמת קרים, שהתרחשה באמצע המאה ה-19, ובמיוחד לקרב הידוע של באלקלאווה. כיום הבסיס הימי בתוך לשון הים הארוכה משרת את הצי הימי של אוקראינה ושל רוסיה. שם אכלתי שיבורק, בצק טאטארי מטוגן וממולא בבשר או בגבינה.

מלחים המשרתים בנמל סבסטופול

אך מה לטאטארים ולקרים? עד ימי סטאלין חיו בקרים כרבע מיליון מהם, ואז הוא גירש את כולם לאוזבקיסטן וקזחסטן באשמת בגידה במולדת. בשנים האחרונות הם שבו לחצי האי, ואת השכונות שלהם קל לזהות, שכן הן מרוכזות בשולי כל עיר גדולה. כדי להכיר ולו משהו קטן מההיסטוריה המפוארת שלהם חובה לבקר בבאחצ'סאראי, שם נמצא ארמון טאטארי יפהפה. על המזרקה נוטפת המים כתב פושקין: "מזרקה של אהבה, מזרקה של חיים".

לא רחוק מבאחצ'אסאראי נמצא אוספנסקי, הבנוי מאוסף מערות נזירים חצובות בדופן של קניון, שם מתגוררים עדיין 14 נזירים.

מי שימשיך במעלה הקניון יגיע שעת הליכה לאתר המרשים ביותר בקרים: עיר המערות שופוט קאלה, שהייתה מזוהה יותר מכל עם הקראים, קהילה שהולכת ונעלמת במזרח אירופה.

כתובות בעברית ובתי כנסת על מצוקים

הכינוי "קראים", מהשורש העברי "ק.ר.א", מצביע על זיקתם של הקראים למקרא. הם מכירים רק בתורה שבכתב ואינם מקבלים את התורה שבעל פה. לפי ההנחה הרווחת, מוצאם בכת יהודית מהמאה השמינית שנוסדה בבגדד. אחד הסממנים הבודדים כיום למוצאם הוא של הקראית במזרח-אירופה בשפתם, שמקורה בקבוצת השפות "קיפצ'אק-טורקית", בניגוד לקראים במזרח התיכון ששפתם ערבית.

ייתכן שכבר בימי הביניים התערבבו הקראים עם כמה שבטים טורקיים, הם קראים חיו בקרים במשך מאות שנים, ואחד האחרונים בהם היה הרופא פירקוביץ', שכתב רבות על בני קהילתו, וביתו עדיין מתנוסס בראש המצוק לצד שני מבני "כנסה", בתי הכנסת הקראיים. כתובות בעברית החקוקות שם יפתיעו כל מבקר ישראלי.

כיתוב עברי בבתי ה"כנסה" של הקראים. הפתעה לישראלים

כדאי מאוד לטייל לאורך החוף, לעבר הצד הדרומי-מזרחי של קרים. זו אחת הדרכים היפות ביותר בחצי האי, שלא הייתה מביישת כל ריביירה. זאת, כמובן, אלמלא הייתה ריקה מאדם - ומתיירים.

סודאק היא מצודה איטלקית מרשימה שבנו בני גנואה, וקוקטבל היא עיר נופש שכוחת-אל עם חוף מדהים. פאודוסיה היא עיר שהזמן עצר בה מלכת, עם טיילת, מסילת ברזל, ובתים מרשימים מהמאה ה-18. הגעתי אליה רק בשביל לראות את ציורי הים המדהימים של האמן איבסובסקי, אך כמובן, בקרים כמו בקרים: התאורה במוזיאון הקטן הייתה עלובה ולא עשתה חסד לצייר שעשה הכל למען עירו. אבל בכל זאת. רק שעתיים טיסה מכאן. כדאי.