כשהגיטרה מברכת את הלילה

אחת השאלות שמלווה את הפריחה של ז'אנר המוזיקה היהודית היא האם מדובר בתופעת קבע, או שמא בטרנד חולף. פסטיבל "חדא כנישתא", או בשמו העממי - "הוודסטוק היהודי", הוכיח אתמול (יום ב') שהמוזיקה היהודית לא רק כאן כדי להישאר, אלא גם שיש לה קהל. הרבה קהל.

5,000 איש הגיעו לאמפיתיאטרון בתל-חדיד להפנינג כשר למהדרין, שהראה שגם בז'אנר הזה יש מי שיודע להפיק פסטיבל כמו שפסטיבל אמור להיות. בראש ובראשונה הייתה זו שורת האמנים המרשימה שעלתה לבמה: ברי סחרוף ורע מוכיח במופע משירי אבן גבירול, שולי רנד שאירח את קובי אוז ומאיר בנאי שאירח את שי גבסו. וזה עוד מבלי להזכיר להקות וזמרים שהופיעו במהלך היום ובשעות הערב המוקדמות.

הקהל בפסטיבל היה מגוון, אך רק אם בוחנים זאת לפי סוגי הכיפות והשביסים שהסתובבו שם. לא מספיק חילונים הגיעו לפסטיבל, וזה חבל מאוד מאחר שכל שוחר מוזיקה היה צריך לקפוץ על ההזדמנות ליהנות מסדרת הופעות

כזו, במחיר נמוך שלא מגיעים אליו גם עם הנחת כוכבים בפסטיבל קיצי טיפוסי.

היה בהחלט כיף לראות שבניגוד להפקה המוקפדת של הבמה, באזור הדוכנים שררה אווירה עממית משהו. בעולם ממוסחר וממותג זה בהחלט נדיר לראות אוסף של יוצרים פרטיים אחד לצד השני, ללא עוד עשרות דוכנים של חברות מסחריות שמאחוריהם נציגי מכירות במדי עבודה. גם לצד הבמה לא התנוסס לו שום שלט ענק של חברת מזון או טלפונים סלולרים - ואין ספק שזה תרם לתחושה הנעימה שאפפה את כולם.

בניגוד לשילוש הקדוש של עולם הרוק - סקס, סמים ורוקנרול - חדא כנישתא הציגה אמש את האלטרנטיבה: אל שמים ברוקנרול.