דוד אפרימי - האיש שחי ונושם אתלטיקה
הביקורים ב-23 תחרויות על הגלובוס, הטיפ לאיסינבייבה, הדגל של אברבוך והבושה שנמנעה בצפון אירלנד. תכירו את חובב הענף מספר 1 בארץ הקודש, עכשיו הוא בברצלונה
"זה התחיל בסוף 1949", נזכר אפרימי בן ה-74, שהגיע, איך לא, גם לאליפות הנוכחית בספרד. "כשהייתי בגיל 14 היתה תחרות 'אות הספורט' בגיאורגיה, שכללה כמה מקצועות ואני השתתפתי בריצת ל-400 מטר. ניגשו אלי מאמנים והציעו לי להצטרף לחוג של אתלטיקה קלה. משם כבר הגעתי לאליפות המדינה לגילאי 15-16 ורצתי שם 400 ו- 800 מ'. אפילו הגעתי למקום השלישי בתחרות".
נכון להיום, ברזומה של אפרימי ישנם ביקורים בחמש אולימפיאדות (מונטריאול 76, לוס אנג'לס 84, ברצלונה 92, אטלנטה 96 ואתונה 04). כמו כן, הוא היחידי בארץ שטס ל- 12 אליפות עולם באתלטיקה (החל מ-82 בהלסינקי) ושמונה אליפות אירופה (מאתונה 82).
האירוע המשמעותי מבחינתו התרחש באליפות עולם לאולמות בבודפשט ב-2004, כאשר הוא נפגש עם קופצת המוט הבכירה בעולם, ילנה איסינבייבה, שהיתה אז בתחילת דרכה. אפרימי נתן לקופצת הרוסייה טיפ קטן. "אמרתי לה שצריך לשפר את שיא העולם אך ורק בסנטימטר", נזכר. "הפוטנציאל שלה היה בזמנו שיפור של 15 סנטימטר מהשיא. היא אמרה שאני צודק, מאז הכל כבר היסטוריה".
חוץ מלצבור שעות אתלטיקה, לאפרימי יש תחביב נוסף: איסוף סיכות ומדליות מהתחרויות. כיום מונה האוסף מעל 16 אלף פריטים. "המדליות והסיכות הם חלק מדרכי להכיר את אנשי המשלחת והספורטאים מהמדינות הרבות שמגיעות לתחרויות", הסביר. "זה כיף להביט כל פעם באוסף ולהיזכר בסיפורים הרבים שהיו שם. מי הם אותם אנשים ומהיכן הגיעו".
כיום, חוץ מאימון אתלטיקה במכבי תל אביב, לאפרימי יש קשר אדוק לענף הלבן, ולא רק מצפייה. הוא משמש כמזניק בתחרויות ולאחרונה עשה זאת באליפות אירופה בקרב רב שנערכה באצטדיון בהדר יוסף.
אפרימי אף שימש כעוזר מזניק בתחרות חמש האומות שנערכה בצפון אירלנד, משם נזכר בסיפור מיוחד. "הצלתי את התחרות מבושה גדולה. השופט הראשי הכין את הרצים למקצה השליחים של 4*100 מ' וכבר סימן להם את פקודת ה'היכון'. אני הבחנתי שלכל חמש הקבוצות אין מקלות ביד. שרקתי וביטלתי את הזינוק".
את חלומו לראות אתלט כחול-לבן עומד על הפודיום, כשברקע מתנגן ההמנון הלאומי, זכה לממש במינכן. אלכס אברבוך עשה זאת בקפיצה במוט והעניק ממש בסיום את הדגל בו התעטף לאפרימי. חוץ מזה, אפרימי מקווה שהמדינה תמשיך לגדל אתלטים ברמה של אברבוך ואולי בעוד כמה שנים לשמוע את התקווה מתנגנת באליפות אירופה בישראל, מי יודע?
לפנייה לכתב/ת 
