חומוס ביפו - וגעגועים לבלקן

בשבת אחת, משהו כמו 9 בבוקר, מה שאומר שהמעלות כבר הגיעו ל-40, קבעתי עם הגברת על הספסל מאחורי מלון הילטון. בתוכנית: הליכה מזורזת של שעה, מקלחת וארוחת בוקר. בניגוד להרגלנו, התחלנו ללכת הפעם דרומה. למרות החום, הרוח מהים הייתה די נעימה. כך בלי להרגיש הגענו לפאתי יפו. כבר יכולתי להריח את הבורקסים, אלה עם הקשקבל המגורד למעלה, או את הפול המהביל על החומוס. החלטנו להמשיך. מקסימום, אמרנו, נאכל. לא יהיה - נחזור במונית. כך הגענו לסניף של עלי קרוואן, זה שליד יהודה הימית, זה שפתוח בשבת. לא סתם, חברים, קראו לו שנים "המלך". אז הנסיכים החליטו לפתוח מקום שפתוח בשבת, לטובת אלה שלא יכולים להגיע באמצע השבוע.

עצרנו מיוזעים בפנים מול לוח המחירים, שכן הרגשנו פתאום במעין הישרדות. כמות הכסף שהייתה בבגדי הספורט הייתה מוגבלת. אז ישבנו וחישבנו: חומוס פול - 15 שקלים, פלאפלים (מהטובים שאכלנו) - 8 כדורים ב-5 שקלים וכו'. היה טעים פחד. אין ספק שלא סתם קראו לו המלך. רק הערה אחת יש לי: מאחר ובדקתי את המחירים ומאחר וטעו לי בחשבון, שעושים אותו בשיטת המצליח (לפעמים מצליח לפעמים לא), ומאחר וחזרתי גם למחרת, הפעם עם יותר כסף, וגם הפעם טעו לי בשיטת המצליח, וכאשר הסבתי את תשומת ליבו של המלצר המקצוען, הוא חישב מחדש, הודה בטעות, אבל סינן מתחת לשפתיו: "והשירות לא היה טוב?". אז חברים, חומוסייה מעולה, מחירים מצחיקים, יש לכם את כל הנוף בדרך ליפו בחינם, אבל חשבון כמו שאומרים, הוא חשבון. והתשר הוא טיפ.

ביום השלישי חזרנו לרחוב הזה, שכן מסתבר שיהודה הימית הוא מעין מרכז קולינרי שלא הכרתי. אכלנו ב"מונקה" - מסעדה בולגרית. מרק שעועית מעולה, פשטידת תרד טובה, קבב בינוני, צ'יפס ספוג שמן וקציצות פראסה לא רעות. והמוסקה הייתה מוסקה. אלוהים, איך אני מתגעגע למסעדות הבלקן של לפני 15 ו-20 שנה: זאת שהייתה של יחיאל בשד' ירושלים, אולימופס או יונתן. ואילו היום, בפינה - "פיס אוף קייק". שטרודל תפוחי עץ מצוין, ואקליירים טובים אבל גדולים מדי. אתה לא יכול לקנות שלושה ולטעום מכל הציפויים.

מוסקה (צילום: צביקה טישלר)

מוסקה של בקר, טלה וכבד עוף

המוסקה מתחילה מהחצילים. בוחרים חצילים ממין נקבה, אלה שהם קלים יותר. פורסים כ-3-4 חצילים לאורך לפרוסות דקות. המהדרין אף יורידו את הקליפה. ממליחים, משאירים לשעה, שוטפים ומייבשים. מטגנים אותם מספר דקות על כל צד ומניחים על נייר סופג.

המרכיבים:

כ-700 גרם בשר בקר ו-200 גרם בשר טלה, טחונים פעם אחת ומעורבבים

מלח, פלפל שחור

200 גרם כבדי עוף, מופרדים לאונות ושלמים

אגוז מוסקט

מעט מאוד קינמון

2 כפות רסק עגבניות או 3-4 כפות עגבניות מרוסקות

2 בצלים, חתוכים לקוביות

2 ביצים טרופות ועוד 2 ביצים בנפרד

3 כפות פירורי לחם

1/2 כוס בירה לבנה

שמן זית

1. מזהיבים את הבצל במעט שמן, מוסיפים את הכבדים, מטגנים מספר דקות על כל צד, מוציאים ומניחים על צלחת.
2. מוסיפים את הבשר ואת כל התבלינים היבשים ומטגנים תוך ערבוב 6-7 דקות. מוסיפים את העגבניות ומבשלים כ-3-4 דקות נוספות. מניחים על השיש להצטנן.
3. חותכים את הכבדים לקוביות קטנות ומוסיפים לתערובת הבשר, מוסיפים 2 ביצים טרופות וכף מפירורי הלחם ומערבבים.
4. בתבנית רגילה, מפזרים את 2 כפות פירורי הלחם בתחתית (אין צורך לשמן, החצילים יהיו משומנים מספיק). זה ימנע מהחצילים להידבק ויקל על הפריסה.
5. מעליהם מניחים שכבה של החצילים, שופכים את התערובת, משטחים מעט ומכסים בעוד שכבת חצילים.
6. טורפים את 2 הביצים הנוספות יחד עם הבירה, מעט מלח ופלפל ושופכים את מעין החביתה הזאת על החצילים מלמעלה. אפשר לקשט במספר פרוסות של עגבנייה פרוסה, אפשר להוסיף מספר פלפלים חריפים חתוכים לאורך, למעלה, ומי שיכול - שיגרד מעט פרמזן.
7. מכניסים לתנור ב-170 מעלות למשהו כמו 20-25 דקות, עד שהתערובת מתגבשת. מוציאים, מצננים מעט ואוכלים.