ביקורת מסעדה: גפילטע בתחנת דלק

הנה שאלה רצינית: מה עושה גבר הנתקף פתאום, באמצע הלילה, בדחף בל יסורב לאכול גפילטע-פיש?

אם הוא גר בתל-אביב, הוא חומק ודאי לאחת ממאורות הבירה במורד רחוב העלייה שבדרום העיר, ובא על סיפוקו. בכלל, המטבח המזרח אירופאי, המכונה גם "יהודי" מבוסס תמיד על גחמות של רגע. הכול מתנהל כרגיל – ואז לפתע אתה מרגיש שאתה חייב חתיכת דג מלוח, או מוכרח כבד קצוץ.

מחוץ לערים הגדולות מסעדות מזן זה אינן נפוצות במיוחד. לכן מיקומה של מסעדת "רוטשילדס", בתחנת דלק על כביש עוקף יקנעם, מפתיע במקצת. אולם בהגיענו אליה בצהרי שבת מהבילה, מצאנו את המקום מלא כמעט לגמרי.

עוד לפני ההזמנה הוגשו לשולחן שלושה סלטים חביבים: פרוסות סלק דקיקות בחמצמצות נעימה, מלפפונים עם שמיר ובצל, וכרוב. כבר בשלב הזה נרשמו שתי אכזבות: הלחם שהוגש היה חלה פרוסה, מהסוג שקונים בסופר. המלפפונים החמוצים היו בנאליים, ועוררו חשד שנשלפו מקופסה. בכל מסעדה אחרת אפשר היה להגיב במשיכת כתף, אולם במטבח מסוג זה מדובר בשני פריטים מהותיים.

המשכנו בכבד קצוץ, שהיה בסיסי למדי, אפילו בלי עיטור של שביבי בצל טרי או מטוגן. אחריו הגיעה צלוחית של קרפלך במילוי בשר: לוהטים ועטויים ברוטב עגבניות סמיך.

בשלב העיקריות לקחנו נשימה עמוקה ובחרנו בזנב שור – מנה שלא נועדה לרכי הלבב. חתך רוחב של זנב השור יגלה שהוא מורכב ממעטה שומן, תחתיו שריר סיבי ארוך, ועצם במרכז. טעמו וצורתו משתנים ככל שהחוליות שאתה מקבל מתרחקות מגוף הבהמה. לפני שנים היה במסעדת "שטייטל" טבח צרפתי בשם פיליפ שהיה מכין זנב שור שאנשים היו מגיעים בשבילו באוטובוס מערים אחרות, רחוקות.

אנחנו קיבלנו נתח מרשים של שלוש או ארבע חוליות שבושל ואז הוכנסה לתנור. הבשר לא היה רב, ומהשומן יש להישמר ממילא. ליוותה אותו תוספת של בצקניות שהיו מועטות וקטנות מדי והרוטב שלהן הזכיר משום מה את זה של הקרפלך.

זנב שור (צילום: דורון גולן) 

אחרי הפוגת-מה, קיבלנו בלינצ'ס במילוי בשר. הבצק היה טוב, והמילוי היה מעניין ורך מאוד, עם יובש האופייני לחלקים פנימיים, כנראה כבד. רק הרוטב שכיסה את המנה הרגיש בדיוק כמו אותו רוטב עגבניות שכבר פגשנו פעמיים. כך קרה גם בכרוב הממולא, שהוגש עם בקר טחון מעורבב באורז לבן. ושוב - עם אותו רוטב. כשרצינו להדליק קצת את המצב, ביקשנו וקיבלנו צלוחית של חזרת, שלא הייתה חריפה כלל.

אם לא הייתה לנו הנסיעה חזרה למרכז על הראש, בטח היינו מתפנקים פה עם כמה בירות מהחבית, ושאלוהים יסלח לנו - אולי גם עם איזו כוסית וודקה קפואה, המבעירה את החושים - מה שהיה משפר מאוד את התמונה. בשולחן לידינו שתתה גברת מבוגרת ואצילית למראה בורשט, חמיצה - קוקטייל מזרח-אירופאי איכרי של מיץ סלק ושמנת חמוצה. ויתרנו גם על זה.

סך הכול נהנינו ב"רוטשילדס‭."‬ אבל במבט לאחור המעט שדגמנו היה אחיד ופושר מדי מכדי להלהיב באמת. על כל זה שילמנו 310 שקלים, כולל שירות.

• "רוטשילדס‭,"‬ תחנת סונול, כביש עוקף יקנעם‭.04-9591251 ‬