קריאה נגד גזענות

"אל תיגע בזמיר" של נל הרפר לי ראה אור לראשונה לפני חמישים שנה, זיכה את המחברת בפרס פוליצר, עובד לסרט ב-1962, מכר מיליוני עותקים ותורגם ליותר משלושים שפות. הוצאת "עם עובד" פרסמה את הספר ב-1964 בתרגומו של צבי ארד ובהמשך אף הוציאה אותו בפורמט מחודש במסגרת סדרת הקלאסיקה של ספרייה לעם.

הרפר לי. אבן דרך במאבק לשיוויון

הרומן עוסק בבעיה הגזעית בדרום ארצות-הברית ומתרחש ב-1935 במחוז "מיקום" שבאלבמה. העלילה מתמקדת בהתבגרותם של שני אחים: ג'ין לואיז (המכונה סקאוט) וג'ם, ילדיו של עורך-הדין אטיקוס פינץ', המייצג גבר שחור בשם תום רובינסון הנאשם ללא עוול בכפו באונס צעירה לבנה. על רקע המשפט, אשר חושף את הגזענות והדעות הקדומות של החברה כלפי שחורים, חווים הילדים על בשרם את המחיר הקשה שמשלמים המתנגדים לאפליה. באמצעות כתיבה רגישה וכנה הטיחה הרפר לי בפני תושבי ארצות-הברית את חוליי החברה ובמרוצת השנים הפך הספר לאבן דרך במאבק לשוויון וזכויות-אדם.

חגיגות היובל של "אל תיגע בזמיר" מתפרשות על פני כל ארצות-הברית; באתר אינטרנט מיוחד שהוקם לכבוד המאורע ניתן לעקוב אחר לוח האירועים העמוס, להצטרף לקבוצה בפייסבוק ולרכוש מהדורות מיוחדות של הרומן, שהוכתר על ידי רבים כאחד מהספרים הטובים ביותר של המאה ה-20. ואם לא די במעמד הקנוני שאליו הגיע הרומן, ישנו גם המסתורין האופף את הסופרת נל הרפר לי, אשר מזה חמישים שנה מסתגרת בביתה, מסרבת להתראיין ולא פרסמה דבר נוסף.

לא מטיפה, אלא מספרת סיפור

ספרה החדש של ורטה-זהבי, "מרטין" (הוצאת עם עובד), הוא ביוגרפיה עלילתית של מרטין לותר קינג לבני-נוער. כמי שכותבת על נושאים חברתיים, היא רואה קשר בין ראייתה את הספרות לבין הרומן המפורסם: "בכתיבתי, ממש כמו הרפר לי בזמנה, אני מנסה לגרום לקוראיי לבחון את המציאות הפוליטית/חברתית באזורינו. אני רואה בדפי הספר מרחב מוגן המאפשר לקוראים הצעירים לבחון מחדש דעות ועמדות כלפי האחר.

היסטוריה אמריקנית חדשה שנכתבה. מרטין לותר קינג (צילום: AP)

"בכל פעם שאני משוחחת על ספריי עם תיכוניסטים עולה השאלה: 'מה יש לך מערבים? מה הם כל-כך מעניינים אותך? מצידי שימותו...' ואני תמיד שמחה על התגובה הבוטה הזאת. היא מראה לי שהצלחתי לגרום לטלטלה פנימית מסוימת. לא נוח לנער המורגל לראות בערבי אויב לקרוא על נער ערבי בן גילו ולהזדהות איתו. החוויה הספרותית המאפשרת לראות את המציאות דרך נקודת מבטו של האחר משנה, ולו לזמן קצר, את העמדות כלפיו".

החוויה הספרותית כמראה למציאות עומדת גם במרכז הזיכרון של מירן את המפגש עם הרומן. "קראתי אותו ב-1965 והוא עזר לי להבין לעומק חוויה אישית שחוויתי בצבא שנתיים קודם לכן. שירתתי אז כנהג משאית ביחידת תובלה ובאחת הנסיעות הארוכות לדרום הרחוק התלווה אלי אזרח עובד צה"ל. הובלנו כביסה נקייה של בגדי א' ליחידת מיעוטים שהייתה מוצבת בסוף העולם על גבול מצרים. בדרך ראיתי שהאזרח עובד צה"ל גונב חבילת מדים וביקשתי ממנו להחזיר אותה. תשובתו הייתה: 'מה איכפת לך, הם דרוזים, ערבים'.

"כשעצרתי את המשאית באמצע המדבר ואמרתי לו שאני לא ממשיך עד שהוא לא מחזיר את הגניבה, הוא נענה לבקשתי תוך שהוא נועץ בי מבט וממלמל: 'עם מרוקאים סכינאים אני לא מתווכח...' כשקראתי את 'אל תיגע בזמיר' התחדדה לי הרגישות ונפל לי האסימון: דעות קדומות וסטריאוטיפים שוקלים יותר ממי שאתה ומה שאתה ומה שעשית או לא עשית. והכי חשוב אולי: פגיעה בחלש ובחף מפשע הורגת את תמצית היופי והחסד של החיים".

נכתב בעיתוי מושלם

תחושת ההזדהות החזקה שיוצר הרומן משפיעה עמוקות על הקוראים אותו, ולעיתים אף עוזרת לגבש תפיסות עולם; ורטה-זהבי טוענת כי הספר תרם רבות לעיצוב השקפת עולמה ההומניסטית והאקטיביסטית, בעוד מירן מזהה את השפעתו של הספר בכך שהוא מתעקש להוציא לאור ב"נהר ספרים" כותרים בעלי אופי חברתי, כמו למשל "עבד אמריקאי" מאת פרדריק דאגלס.

"הרומן מתרחש אמנם בשנות ה-30 של המאה ה-20, אבל הוא ראה אור בשנים הסוערות ביותר של מאבק האפרו-אמריקנים לשוויון זכויות אזרחי ולהכרה בכבודם כבני אדם. זאת התקופה שמלקולם אקס, מרטין לותר קינג ואחרים, כולל לוחמי חופש לבנים, כתבו בהם את ההיסטוריה החדשה של ארצות-הברית. מבחינה זאת לא היה עיתוי מתאים יותר לכתיבתו ולהופעתו, והוא חיזק את המחנה האנטי-גזעני על מרכיביו השחורים והלבנים".

מאז פרסומו, "אל תיגע בזמיר" נחשב לקריאת חובה בבתי-ספר רבים בארץ ובעולם. כתיבתה הפשוטה והחדה כאחד של הרפר לי עדיין

מצליחה לגעת בבני-נוער ומהווה קרקע לדיון עבור מחנכים. ורטה-זהבי: "אני בהחלט מאמינה שספרים כאלה תורמים לשינוי המציאות. הרי אף אחד מהקוראים הצעירים אינו רוצה למצוא קווי דמיון בינו לבין הגזענים השפלים בעיירה הדרומית מיקום".

את הרלוונטיות של הספר היא מזהה באקטואליה המקומית: "בואו נחשוב על אותו ערבי שכינה עצמו בשם דודו ולכן נאשם באונס בחורה יהודיה. ממש כמו בספרה של הרפר לי, הבחורה היהודייה חפצה ויזמה את יחסי המין ביניהם, אך כשהתברר לה שחשקה בערבי והיא הרי אינה סובלת ערבים, תבעה אותו למשפט וראה זה פלא – השופט קיבל את עמדתה הגזענית. מתברר כי ישראל ומיקום אינן כה שונות זו מזו".