גאה ברבנים
לכולנו יש דוד שלא שומר שבת, חבר שאוכל חזיר וחברה שלא הולכת עם כיסוי ראש. אז למה כ"כ קשה לדתי עם ההומואים? חן ארצי-סרור על המראה שמציב לציבור מסמך הרבנים
מאז עברו אי אלו שנים, התרחקנו והתקרבנו ושוב התרחקנו והכיפה ירדה לכיס ומשם נעלמה. הבחור, שהיה דווקא מאד מוצלח בגמרא ואהב שיעורי מחשבת ישראל היום כבר לא אוכל כשר, ולא שומר שבת. הוא חי חיים חילונים למרות שהוא בקיא בכל המצוות והדינים ואפילו מחבב מאד את חלקם. גם אני גדלתי והשתנתי, ואיכשהו מרבית הנשמות הכי קרובות אלי - הם חברים חד מיניים.
רבים מאיתנו לא כל כך יודעים איך להתמודד עם התופעה הזו. אולי כי בעיננו היא קודם תופעה, ואחר כך שם ופנים וזהות. אולי כי הרבה יותר קשה להתמודד עם איסור כל כך מפורש בתורה שאמורה להיות תורת חיים, ולכן אנחנו מעדיפים להדחיק את המציאות. אולי כי קל יותר להאמין שהאנשים האלו חולים, או יכולים להשתנות אם הם רוצים, או הכי גרוע - לא קיימים.
המסמך האמריקני
מסמך ההבנות שפרסמו הרבנים האורתודוקסים בארה"ב (ועליו גם חתומים רבנים חשובים מישראל) הוא לא פחות ממהפכה בעיני. המסמך מדגיש כי האיסור בתורה הוא על המעשה בלבד ולא על הנטיה, וקורא בקול לציבור היהודי לא להחרים הומוסקסואלים, לקבלם לקהילה ולתת להם את הזכות לקחת חלק ביהדות ובמצוותיה. המסמך בעצם אומר בקול את מה שרובנו אומרים בשקט: ההתמודדות עם האיסור כל כך קשה ממילא למי שעומד בניסיון, שאין שום סיבה להוסיף איסורים וחרמות ולהקשות עליו עוד יותר.
יש כאלה שחוטאים כי קשה להם, ויש שחוטאים כי הם לא מבינים, ויש שחוטאים כי הם מבינים אחרת - אבל בסופו של יום אין צדיק בארץ אשר לא יחטא.
לכולנו יש דוד שלא שומר שבת, חבר מהצבא שאוכל חזיר עם גבינה צהובה וחברה מהאולפנה שלא הולכת עם כיסוי ראש כי זה קשה לה נורא. כל אחד מהאנשים האלו היה מתקבל בביתנו בסבר פנים יפות, אנחנו אפילו היינו טורחים להזמין אותו לשבת, שיספוג אווירה, וגם היינו מתגאים - אנחנו לא חרדים.
לא יצרנו לעצמנו בועה. המסמך החשוב הזה מציב מולנו מראה. הוא דורש מאיתנו לענות על שאלות קשות וחשובות: למה כל כך קשה לנו לקבל רבים מאחינו ואחיותנו שנקרעים בין רצון לחיות חיים תורניים לבין אהבה אמיתית, שחלק מההגשמה שלה - הוא חטא?! למה במקום לחבק אותם, להקשיב להם ולהכיל אותם אנחנו מעדיפים לעצום עיניים כל כך חזק שזה כואב? הרי רבים מחברינו וילדנו יצאו בשאלה סתם, בלי שום קשר לנטיה מינית - אז למה אותם אין לנו שום בעיה להכיל ולכבד אבל מי שמעוניין לקחת חלק בעול תורה ומצוות ינודה אך ורק כי ההתמודדות שלו אחרת?
"כל ישראל ערבים זה לזה" נאמר, והכלל הזה חל גם על קיום המצוות. חובה על החברה לשמור על הפרטים בתוכה, למנוע מהם לזרוק הכל בגלל קושי אחד. והפרטים הללו, בנסיון הספציפי הזה, סובלים סבל נוראי. רבים מהם יתחתנו ויתגרשו ובכך יאמללו אדם נוסף ואולי ילדים, אחרים ילכו עם הסוד לקבר ויחיו חיים של הסתרה ויאוש, וחלקם אפילו חוטאים בחטא חמור יותר- ומתאבדים.
לחכמים ניתנה היכולת להתיר, ואולי המקום הכי נכון להשתמש בכח הזה הוא במקרים כאלו שהם דיני נפשות של ממש. ואם לא
להתיר, לפחות לא להחמיר. ואנחנו, הקטנים, רק צריכים לדמיין לרגע אחד בלבד חיים בלי אהבה, חיים של הסתרה, חיים של עצב וחוסר ובדידות, ואולי אז נצליח לכוון לדעת גדולים. לדעת אדירים שתיקנו את התקנות החשובות הללו.
היום יותר מתמיד אני גאה בהנהגה הרבנית שלנו. זה לא פשוט בכלל לקיים דיון אינטנסיבי, שקוף והלכתי על נושא כה סבוך. זה לא פשוט למצא פתרונות לאנשים שנמצאים בקונפליקט פיזי ונפשי יום יום, וזה בעיקר מאד אמיץ לבוא ולהצהיר בקול רם על הבנות מהסוג הזה, למרות שרבים ירימו גבה או יעקמו את הפרצוף. ההבנות הללו, שלחלקנו נראות היום מהפכניות, הן יהודיות מאין כמותן. הן מתמודדות עם השאלות הקשות פנים אל פנים, הן לא מחפפות ולא מעקמות את ההלכה, והן בעיקר עמוסות בהבנה אמיתי של הנפש האנושית.
מוקדש לכל חבריי, דתיים וחילונים - לא משנה את מי אתם אוהבים.
לפנייה לכתב/ת 
