פאלמר בכף ידכם
כמה תשלמו כדי שהזמרת אמנדה פאלמר תשיר לכם בטלפון? יש מי שישלם על זה אלף דולר. אתם יכולים להסתפק גם ב-84 סנט באלבום החידושים שלה לרדיוהד. וגם, הקליפ המיליטנטי של הרוטס ועמימות היא שם המשחק של Memoryhouse
קליפ השבוע
הקליפ החדש של The Roots לשיר "The Fire", שמארח את קולו של ג'ון לג'נד, הוא לא קליפ קל לצפייה, וכולל דם והרג. אבל הוא שווה לצפייה ולו בשל ההפקה הקולנועית המרשימה, הצילום המצוין ובעיקר השיר האדיר, אחד הבולטים באלבום המעולה החדש שלהם.
השיר עצמו מדבר על ניצחון הרוח והשאיפה, על כוח הרצון והעמידה כנגד משברים וקשיים. הקליפ לוקח את הנושאים האלה למקום אפל וקשה, ועוקב אחרי קבוצה של חיילים המובילה קבוצה של שבויים אזרחיים. קשה לקבוע אם מדובר ברפרנס למלחמת העולם השנייה או למלחמה אחרת. כך או כך, המסר עובר.
הרוטס עם ג'ון לג'נד - The Fire
ארוחת החינם של השבוע
טוב, אתם צודקים, 84 סנט (שהם בערך 3.20 שקל) הם לא לגמרי חינם. אבל בתור מחיר לאלבום שלם של חידושים לשירי רדיוהד בידי אמנדה פאלמר והיוקליילי שלה, אתם מוכרחים להודות שמדובר במחיר הכי קרוב לחינמי שאפשר.
אמנדה פאלמר. רוצים שתשיר לכם בטלפון? (צילום: Gettyimages)
למעשה, אם זה היה תלוי בפאלמר, סולנית "Dresden Dolls" וטיפוס צבעוני, חובב עירום וקברט בפני עצמו, הייתם מקבלים את האלבום כולו בחינם. המחיר המינימלי (אפשר לשלם יותר אם רוצים) נקבע כדי לאפשר לה לשלם ל-EMI, חברת התקליטים לשעבר של רדיוהד, עבור השימוש בשירי הלהקה.
פאלמר יודעת להשתמש היטב ב"חינם". לצד האלבום הזה, שניתן להאזנה בחינם ולרכישה, כאמור, בפרוטות, היא הציעה מהדורות מוגבלות של ויניל, חולצות, יוקליילי צבועות ביד ועוד מארזים – כולם אזלו תוך דקות-עד-שעות ספורות, ופאלמר עשתה סכום נאה ממכירה ישירה למאזינים האדוקים שלה (אי אפשר להאשים אותם, היא מצוינת).
אם אתם עדיין רוצים לתת לה את כספכם, תוכלו לקבל טלפון אישי מפאלמר, שתשיר לכם את השיר החביב עליכם מהאלבום, פלוס אייפון דור שלישי, פלוס הקלטה של פאלמר שרה שיר קצר שחיברתם בעצמכם, פלוס כל החולצות והתקליטים והבלגן. אל תתקמצנו, זה רק אלף דולר.
אמן השבוע
במייספייס יש את האופציה המיושנת לקטלג את הלהקה שלך תחת שלושה ז'אנרים. הבעיה היא שהז'אנרים האלה כבר לא אומרים כמעט כלום, ואם קיטלגת את עצמך כ"רוק/פופ/אינדי", זה מעיד על המוזיקה שאתה מנגן בערך כמו "גיטרה/ בס/תופים".
לכן כיף לראות להקות שמשתעשעות עם ההגדרות האלו, ובעמוד המייספייס שלהן תוכלו למצוא "ראפ/פולקה/ אינדסטריאל נוצרי" למרות שהן עצמן מנגנות משהו אקוסטי ושקט. אהובות עליי במיוחד להקות שמשתמשות בהגדרה המוזיקלית המשונה "Visual". הרי אין דבר חזותי פחות ממוזיקה לשמיעה בלבד. ובכל זאת, לפעמים זה נכון.
Memoryhouse, למשל, צמד קנדי צעיר, מקליט מוזיקה נורא יפה. יש בה מהפולק, יש בה מהשוּגייז והפולק והלו-פיי ועוד שמות שלא באמת מתחייבים לצליל מסויים. זה פשוט חלומי ויפה ומלא בדמיון צלילי וברוֹך. לכן לא מפתיע לגלות שההגדרה הז'אנרית שהצמידו לעצמם היא "חזותי/ חזותי/ חזותי", ושהקרדיטים שרשמו הם "דניס - קולות; אוון - כלים, הפקה". עמימות היא שם המשחק.
לפנייה לכתב/ת 
