בלי לומר מילה: סודן הכואב של מוסלמיות בריטניה
תחקיר של ה"אובזרבר" הבריטי חושף את מימדיה המבהילים של מילת הנשים, מנהג שנדמה היה ששייך לעולם השלישי בלבד, בתחומי הממלכה. כך תיראה חופשת הקיץ הקרובה של מאות ילדות שם: תופת של כמה דקות, החלמה בת כמה שבועות - ופצע נפשי שלא יגליד לעולם. צפו בתיעוד הנדיר
"שכבתי, הסתכלתי על התקרה ובהיתי במאוורר. האישה שמַלה אותי, היא הייתה זקנה מאוד, ולפני שזה התחיל היא ואמא שלי עוד היו במשא ומתן על הכסף. אמא שלי הייתה צריכה לשלם לה יותר כדי שהיא תשתמש בסכין חדשה. אני זוכרת דם בכל מקום, ואחת העוזרות ראתה את האישה מרימה את העור שחתכו, וניגבו את הדם כי היה דם בכל מקום".
כך, בקול רועד, תיארה ג'מיליה, כיום בת 20, את הטקס שלא תשכח לעולם - זה שבו מלו אותה לפני כשמונה שנים, עת הייתה בת 12. מי שחושב שהאירוע התרחש באזור שבטי באפריקה או בחלקת ארץ נחשלת בתוככי המזרח התיכון, טועה. ג'מיליה מתגוררת במזרח לונדון, והיא לגמרי לא היחידה שסובלת מכך. העיתון הבריטי "אובזרבר" הקדיש בראשית השבוע כתבה מיוחדת לנושא.
החיתוך, הצרחות, הצלקת הנפשית. צפו בתחקיר:
מתברר כי שבועות אלה ממש, שבהם נהנים הילדים ובני הנוער מחופשת הקיץ של בתי הספר, הם גם עונת השיא של ניתוחי המילה לנשים בקרב קהילות המיעוטים בממלכה המאוחדת. לפי הערכת העיתון, בין 500 ל-2,000 ילדות ונערות המתגוררות כיום בבריטניה יעברו את ניתוח המילה, ויש הסבורים כי המספר האמיתי גבוה אף יותר. חלקן יטוסו יחד עם משפחתן לטקס מילה אצל הקרובים באפריקה או במזרח התיכון, אחרות יעברו אותו בביתן. בהליך הזה נכרת חלק מאיבר המין, כדי למנוע מהנשים הנאה במהלך קיום יחסי מין.
אין זה מקרי שרוב ניתוחי המילה מתבצעים בחופשת הקיץ. ג'קי מאת'רס, אחות המתמחה בנושא, מסבירה כי בין ארבעה לשישה שבועות נדרשים להתאוששות מהניתוח הטראומטי. לעיתים רגליה של הנערה נקשרות כדי שהפצע לא ייפתח אם תלך. "כשמבצעים את המילה קושרים את הרגליים יחדיו כדי שלא תצעדי בצעדים גדולים, כי אז התפר נפרם. צריך גם ללכת לבית שימוש, וזה היה סיוט", מספרת לעיתון מרים בת ה-32, אף היא תושבת הממלכה, שזוכרת היטב כיצד מלו אותה ואת אחותה בסומליה כשהייתה בת שבע.
חובה דתית או נוהג שהיכה שורש?
”צרחתי מכאב למרות היד ההדוקה שאטמה את פי, משום שהכאב לא היה סתם כאב, הוא היה כלהבה חורכת שפילחה את כל גופי. לאחר כמה דקות ראיתי שלולית דם אדומה על ירכי... לא ידעתי מה חתכו מגופי, ולא ניסיתי לגלות. רק בכיתי, וקראתי לאמי לעזרה. אבל הזעזוע הקשה מכל היה כשהסתכלתי סביבי ומצאתי אותה עומדת לצדי. כן זו הייתה היא, לא יכולתי לטעות, אמי בשר ודם, בקרב כל הזרים האלה, מדברת אליהם ומחייכת אליהם, כאילו לא נטלו זה עתה חלק בטבח בִּתהּ" (נוואל סעדאווי, "מאחורי הרעלה: נשים בעולם הערבי", תרגום לעברית - שפי פז)
על אף שאין מרבים לדבר על כך בפומבי, המילה היא תופעה רחבה מאוד. לפי הנתונים של ארגון הבריאות העולמי, המנסה
להיאבק במנהג העתיק, מספר הנשים שנימולו עומד על 100-140 מיליון. לפי אותם הנתונים, כ-2 מיליון נערות מצטרפות למעגל הזה מידי שנה בכל רחבי העולם, וכ-8,000 מדי יום. על פי ההערכות, התופעה פופולרית במיוחד בצפון-מזרח אפריקה, שם מימדי התפשטותה מגיעים עד לכ-95% מכלל הנשים.
טקס המילה אינו מנת חלקם של אזורים שבטיים בלבד. נתונים שפורסמו לאחרונה מעידים כי באוטונומיה הכורדית בצפון עיראק, למשל, כ-70-80% מהנשים נימולות - נתון מדהים שגרם לפני כשלושה שבועות לחכמי ההלכה באזור לפרסם פסק הלכה שלפיו אין מדובר בחובה דתית. לפי עדויות אחרות, 60% מנשות עיראק נימולו, וסיפורים על קיומה של התופעה קיימים גם לגבי תימן, מאוריטניה, ג'יבוטי, ירדן, הרשות הפלסטינית ואפילו ישראל.
וזאת, אולי, הנקודה החשובה ביותר. אין מדובר בחובה על פי דת האיסלאם, אלא בנוהג שהשתרש, יש הטוענים עוד מימי טרום האיסלאם. במצרים, שם מדובר בתופעה רחבה במיוחד, ניסה משטרו של חוסני מובארק להיאבק במילה, כשפרסם נגדה תקנות עוד בשנת 1996. במקביל, גם המופתי של מצרים שהלך לעולמו לא מכבר, מוחמד סייד טנטאווי, ביקר את התופעה, ואמר כי אין לה אחיזה בקוראן - דברים שזכו לתקיפה נגדית. גם אוניברסיטת אל-אזהר בקהיר, שבראשה עמד המופתי, מתחה ביקורת חריפה על המנהג וכינתה אותו "עבירה פלילית".
לפני כשלוש שנים, לאחר שילדה בת 12, בדור שאכר, מתה בעקבות סיבוכי הניתוח, נרתמה לנושא גם סוזאן מובארק, הגברת הראשונה של מצרים. בכלל, השכנה מדרום הייתה אולי המדינה הראשונה שבה קם קול צעקה נגד הנושא, תודות לתיאור המצמרר המופיע מעלה, פרי עטה של הסופרת המצרית הנודעת ד"ר נוואל סעדאווי, בספרה "מאחורי הרעלה" שראה אור ב-1988. בספרה כתבה סעדאווי כיצד היא ואחותה הקטנה עברו טקס דומה בביתן, בשעה שהאב, שהתנגד למעשה, נעדר מהבית.
אחרי התפר - חיים בסתר
"באופן מוזר הרגשתי הרבה יותר מבוגרת", סיפרה ג'מיליה בדמעות על תחושותיה לאחר ששבה מחופשת הקיץ שבה נימולה. "זה מוזר, כיוון שאף אחד לא אומר לך 'זה סוד, אל תדברי על זה', אבל המסר הזה מועבר בצורה מאוד ברורה, אז לא דיברתי על זה עם אף אחד. זה כאב אישי - מה הטעם לדבר על זה". "זה אמנם קרה לדורות רבים לפניי, אבל זה לא עניין דתי", מוסיפה מרים. "זה רק מנהג רע שאומץ".
גם באריתראה שבקרן אפריקה, שם שיעור מילת הנשים עצום גם כן ונע סביב ה-90%, הוצא ההליך אל מחוץ לחוק, אך ללא הועיל - השלטונות שם מתקשים להתמודד עם המסורת המעוגנת כל-כך. המסורת הזו ממשיכה ומתפתחת גם בקרב קהילות המהגרים באירופה, ועל אף שהחוק בבריטניה אוסר זאת, הוא אינו נאכף - דבר שהביא את ה"אובזרבר" לפרסם את ממצאיו בנושא.
בריטניה אינה היחידה. עדויות על מילת נשים באירופה נמצאו גם בצרפת, שם נדונה מוהלת לשמונה שנות מאסר, ובמדינות אחרות. נדמה ששם, ביבשת הישנה, במובנים מסוימים הבעיה חריפה יותר עבור הנערות, שכן בניגוד למדינות אפריקה
שבהן נתפש הדבר כ"טבעי" וכחלק ממסלול החיים, הנערות הצעירות באירופה חוות את הדברים אחרת. הן אף נאלצות להסתיר את שעברו, מה שיתגלגל לעתים לחוויה טראומטית של ממש שתלווה אותן שנים ארוכות.
ומה צופן העתיד? למען האמת קשה לראות מי יוכל לעצור את מילת הנשים במזרח התיכון ובאפריקה. באירופה, לעומת זאת, דווקא נראה כי הנושא זוכה לעניין בשנים האחרונות. ייתכן שדווקא הכתבה של ה"אובזרבר" תביא להגברת האכיפה בבריטניה ולהטלת עונשים על ביצוע מילת נשים ללא כל פיקוח, ממש כמו שמייחלת מרים. אך האם כך תמוגר המילה לחלוטין? הספק גדול, לבטח כשלוקחים בחשבון את העובדה שאחרי הקמפיין הממסדי המצרי האחרון נגד התופעה עדיין הביעו תמיכה בה כ-80% מהנשים. במצב כזה, נדמה כי עוד רחוק היום שבו תיעלם או אפילו תצטמצם באופן ניכר.
לפנייה לכתב/ת 
