איך ירוויח נתניהו ממו"מ ישיר

את המו"מ המתנהל במזה"ת כיום בין ישראל לערבים, גלוי כנסתר, יש לראות כלא הרבה יותר ממכשיר בשני מו"מים אחרים. הראשון הוא זה המתנהל בין שני הצדדים לבין האמריקנים: ישראל נמנעת מלהכריז על קבלת יוזמת השלום הערבית, כדי לזכות במבוקשה מארה"ב, והערבים מתעקשים עליה כדי לקבל מארה"ב את שלהם. המו"מ השני מתנהל בחברה הישראלית פנימה על דמות המדינה.

בעקבות החלטת הליגה מהשבוע, אתמקד במו"מ הראשון. כדי להצליח במו"מ חובה לדעת בדיוק את המצב היחסי של הצדדים בכל רגע נתון. אסור לחצות את הנקודה המקסימלית בקו מו"מ כלשהו, גם אם הוכיח את עצמו לאורך זמן, כיוון שהישגים שהושגו עלולים ללכת לאיבוד. בשני המסלולים הללו ישראל מתקרבת לנקודה זו, אם עדיין לא חצתה אותה.

לפיכך, על ראש הממשלה שבתגובה להחלטת הליגה הערבית הודיע בצדק שהוא מוכן להיכנס לשיחות ישירות עם הפלסטינים תוך זמן קצר, להוסיף כי זאת ישראל עושה במסגרת קבלתה העקרונית את יוזמת השלום הערבית.

מאז ראשית היוזמה הסעודית בשנת 1981 ובכלל זה החלטת הליגה האחרונה, חוזרות מדינות ערב ומפצירות בישראל לקבל את היוזמה ולהגיע לשלום במזה"ת. ודאי שברמה העקרונית הבסיסית ביותר ישראל נתפסת כנטע זר במזה"ת שהיו רוצים שייעלם. אולם המצב המעשי שגם מתבטא בנוסח היוזמה, הוא שכך לא תיפתר הבעיה, וברוח הפתגם הערבי: "יד שאינך יכול לשבור - נשק אותה ואחל לה שתישבר".

היוזמה אינה נובעת מפרץ פתאומי של חיבת-ציון. היא הרבה יותר אמינה מכך: היא נובעת מאינטרס ערבי חיוני, שכן למרות האיומים החוזרים והנשנים מפי דיפלומטים ערביים בדבר משיכתה במקרה שישראל לא תקבלה במלואה, היא חיה, נושמת ופתוחה למו"מ.

נושא תהליך השלום אינו עומד בפני עצמו. הוא קשור עם הסוגיה האיראנית לפחות בארבעה תחומים מקומיים ובשניים גלובאליים: לבנון (מסקנות חקירת רצח חרירי והשלכותיהן, שאולי יובילו לחיזבאללה ומשם לאיראן), המצב בעיראק (השתלטות שיעית  עם קשרים לאיראן), המצב בתימן (והמעורבות האיראנית שבו), מדיניות הגרעין של איראן, מעורבות כזאת או אחרת של איראן באפגניסטן וניצני תחיית המלחמה הקרה.

בכל אלה ישראל יכולה לתרום תרומה משמעותית לאינטרס האמריקני והמערבי על-ידי קבלת היוזמה הערבית, ולקטוף כך את הפירות הדרושים לה.

בעבר השתלבו האינטרסים של ישראל עם אלה של המעגל החיצוני במזה"ת (איראן - טורקיה, כששתיהן גובו על-ידי ארה"ב) נגד הגוש המרכזי הערבי. כיום התהפכו היוצרות, והאינטרס הישראלי הנו לחבור למרכז הערבי (המגובה על-ידי ארה"ב), לחזקו נגד המעגל החיצוני ולמנוע חבירה של מדינה זו או אחרת ממנו לציר האיראני.

ה"אישור" של הליגה הערבית לאבו מאזן לעבור לשיחות ישירות עם ישראל מבטא את האינטרס הכלל-ערבי. הוא אינו אלא הפעלת לחץ על הנשיא הפלסטיני, שלא מותיר בידיו כמעט כל חופש פעולה.

ארגוני טרור פלסטיניים מזהים את הדבר נכונה ומתנגדים לקבלת "אישור" זה. אולם ה"ניצחון" הישראלי הנו פרוצדוראלי בלבד (אלא אם כן הנוסח מסתיר הבנה מהותית כלשהי) ועלול לגבות מחיר של מהות במו"מ, למשל: הפסקת הבניה בהתנחלויות או מה שלא פחות מסוכן - התפטרותו של אבו מאזן.

בהכרזה על קבלה עקרונית של היוזמה הערבית תתרום ישראל לחיזוקה של הליגה שתוכל להטיל את מרותה על הפלסטינים, והן לעמידה באתגרים אזוריים. לא פחות חשוב מכך הוא הצעד החשוב והמועיל שתעשה ישראל לטובת המו"מ שלה עם האמריקנים.

פרופ' אלעאי אלון, מומחה לאיסלאם, מרצה באוניברסיטת תל-אביב ובמרכז הבינתחומי בהרצליה.