חיה פוליטית
אי אפשר לעשות סרט טבע לא פוליטי בארץ ישראל. כזה הוא גם "ארץ בראשית" של משה אלפרט, שמצטיין בהקשר זה. אך לצד הדברים האלה, הוא מציג תמונה מרהיבה ואף אמיתית יותר מזו שבערוצי הטבע היעודיים
"ארץ בראשית" הוא אירוע תקדימי בקולנוע התיעודי-ישראלי. סרט באורך מלא שכולו ממוקד בחיות של הטבע הארצישראלי, ולא יכול להיחוות אלא כשיר אהבה לטבע זה. ההישג מרשים כפל כפליים בשל היותו פרי עבודתו הממושכת (18 שנה) של אדם בודד - הצלם משה אלפרט. גם אם יוצרו של הסרט נעדר ממנו בגופו ובקולו, הסרט מבטא עמדה מובהקת ביחס לדימויים המוצגים בו.
התמקדות הסרט בעולם הטבע והחי, אינה מגבילה את ערכו רק ליכולתו (הקיימת) לעורר תגובה רגשית בקרב הצופים. הבחירות המסוימות שבאות בו לידי ביטוי, ממקמות אותו באופן ייחודי בתוך מכלול ההתייחסויות המצולמות, עלילתיות ותיעודיות, לטבע הישראלי. "ארץ בראשית", גם אם לא במתכוון, הוא לא רק ביטוי אישי של יוצרו, אלא גם סרט הנושא משמעויות תרבותיות ופוליטיות.
העיסוק הקולנועי בטבע לא יכול אלא להיות פוליטי. בשנות ה-20 של המאה הקודמת, בקולנוע הגרמני של רפובליקת ויימאר, הפך ז'אנר "סרטי ההרים", שילוב רומנטי בין צילומי טבע מרהיבים ועלילות רוויות פאתוס של גבורה והקרבה, לנוגדן התרבותי לעיוותיה של העיר המודרנית. הסטת המבט אל הטבע היתה אז, כמו במקרה שלפנינו, אקט שמשמעותו נובעת דווקא מהימנעותו מאמירה ישירה על המצב החברתי והפוליטי.
הטריטוריה שלהן
גם בקולנוע הישראלי, נוכחות הטבע טעונה במשמעות פוליטית. החל מהרעיון של "הפרחת השממה" בסרטי קק"ל וכלה במרחב של הגנה, עימות וכיבוש בקולנוע העלילתי והתיעודי כאחד. החיות המוצגות בקולנוע הישראלי, אם בכלל, הן בעיקרו סמליות בשיוכן לבני האדם וגורלן בעימות על הארץ.
אלפרט בפעולה. טבע מקביל לזה של בני האדם
בסרטו של אלפרט החיות שייכות רק לעצמן. הן חלק מהטבע הישראלי המתנהל במנותק מהעולם האנושי. הטריטוריות שבהן החיות מוצגות משתייכות לכל השטח הנשלט על ידי מדינת ישראל, כולל השטחים הנתפסים כשנויים במחלוקת. במילים פשוטות - אין ציפור המוצגת בעודה עומדת על גדר ההפרדה. התנועה היא חופשית, בלתי מוגבלת, טהורה, בתוך המרחב של ארץ ישראל.
היבט שני הממחיש את העמדה הפוליטית המובלעת בסרט נגזרת מהמישור המיתי של הדימויים המוצגים. שם הסרט "ארץ בראשית", מהדהד לראשוניות שאינה רק זו של הטבע, אלא גם של ערש התרבות היהודית. ואכן, קל היה, במתכונת גן החיות התנ"כי, לעשות סרט טבע המדגיש את הקשר בין החיות הנראות והשורשים התרבותיים. אך התסריטאים (אפריים סידון ואפרת חכמוביץ') מתפקדים כנציגיה של ישראליות חילונית משכילה.
המילה "בראשית" מוזכרת במשפט הפותח את הסרט ובסיומו, אך באמירה "בראשית היתה הארץ", ולא בזו הפותחת את התנ"ך. "בראשית" של טבע עם מחזוריות של עונות השנה, ומעגלים של חיים ומוות, ולא של טבע עם כוונת בורא ומוסר השכל אותו מתיימר יוצר הסרט להביא לצופים. השימוש בקריינות של ירון לונדון, אחת הדמויות המזוהות ביותר עם חילוניות זו, משלים את העמדה.
"אין ציפור המוצגת בעודה עומדת על גדר ההפרדה"
היכולת לעבד את ההתבוננות בטבע באמצעות שימוש באמצעי המבע הקולנועיים, עלולה להוביל לתיעוד מעוות של העולם המוצג. בסרטי הטבע הישנים של דיסני, חיות הודרכו, לעיתים בדרכים מאוד לא סימפטיות, בכדי שיהיה ניתן לעצב טבע "אנושי" ולעורר עניין ותגובה רגשית בקרב הצופים. בסרטי טבע רבים המוצגים כיום בערוציים ייעודיים, מושם דגש לא פרופורציונאלי על אלמנטים מסעירים - דינאמיים ואלימים - בעולם החי.
אהבה ומלחמה
"ארץ בראשית" נחווה כסרט המונע מאהבת הטבע והחי הישראלי, אך הדבר אינו מוביל למגמתיות מופרזת בעיצוב עולם החי. הסרט מאפשר להתפעל מיופיין של החיות ולהגיב רגשית להצגת היחסים בין חברי להקות ועדרים ובין הורים וצאצאים. מנגד, מוצגים הצדדים הטעונים יותר של הטבע - חיות נאבקות, מזדווגות, נאכלות, נפגעות.
אלפרט הצליח לצלם אירועים רבים ממרחק אינטימי, לעתים כזה המעורר התפעלות אמיתית מההישג, ולהציג דימוי שלם של בעלי החיים.
אי אפשר שלא לחוש במאמצים לעמוד בסטנדרטים הגבוהים של סדרות וסרטי טבע מקצועיים. שימוש במוזיקה שנכתבה על ידי אורי אופיר, ומנוגנת על ידי התזמורת הסימפונית של ירושלים, ותגבור מוזיקה זו במספר שירים של אחינועם ניני; צילומים פנוראמיים מכלי טייס ושימוש באפקטים של מהירויות צילום המקנים לטבע דינאמיות פיוטית.
אולי אין זה סרט הטבע המרשים ביותר אותו ניתן לראות, בכל זאת - מימדיו הצנועים של עולם החי הישראלי לא משתווים לג'ונגל האפריקאי - אך הריגוש שהוא נושא עמו הוא ייחודי לתושביה של ארץ זו, ולאוהביה.
