פסטיבל ונציה: זה טוב ליהודים?
למה לא נכנסנו השנה לפסטיבל ונציה? האם היעדרות הקולנוע הישראלי מהתחרות הרשמית מעידה על התעשייה בארץ? ואילו ישראלים הצליחו להשתחל בכל זאת למסגרות שונות?
בשנה שעברה זכה הסרט "לבנון" בפרס "אריה הזהב" הנחשק והיוקרתי. אחרי רצף הסרטים המרשים בשנים האחרונות, והמועמדויות לאוסקר של "ואלס עם באשיר" ו"עג'מי", חשבנו שהנה - שוב הקולנוע הישראלי על המפה, וכבר התרגלנו לטוב. גם אם חלק מהסרטים זכו לקריאות גנאי מהקהל המקומי לעתים, בחוץ הם התקבלו בברכה. ולמרות זאת, השנה אין נציגות ישראלית בתחרות הרשמית של פסטיבל ונציה. איך אומר צדי צרפתי? אנחנו ממש "ליד", אבל לא בדיוק שם.
מתוך "לבנון". הזוכה הישראלי ב"אריה הזהב"
וב"ליד", הכוונה לנחמות הקטנות והחשובות בדמותן של שתי נקודות אור - נוכחות ישראלית, גם אם מחוץ לתחרות הרשמית. הראשונה היא "צא", סרט קצר בן 35 דקות של רועי רוזן שיוקרן במסגרת סקירת הקולנוע העולמי העכשווי בפסטיבל. השנייה היא "התפרצות X" של איתן צור, המבוסס על המחזה המצליח של עדנה מזי"א שיוקרן במסגרת שבוע הביקורת - תחרות סרטי הביכורים, שם נמצאת עוד נקודה ישראלית, בפאנל השופטים בו נמצא זוכה השנה שעברה - שמוליק מעוז, במאי "לבנון".
כמו כדי להוסיף לנו מלח על הפצעים הפטריוטיים, הסרט היחיד שכן קשור לארצנו הקטנטונת בתחרות הרשמית, לא ממש מאיר את ישראל באור חיובי, להפך.
הסרט, שתסריטו נכתב על ידי רולה ג'בריל, עיתונאית פלסטינית שנולדה במזרח ירושלים ועבדה בשנים האחרונות באיטליה, ומבוסס על ספרה באותו שם, עוסק ביתומה (פינטו) שגדלה בחסותו של בית היתומים שמאכלס את יתומי דיר יאסין, ודרך חייה והאנשים אליהם היא נחשפת, דן בקונפליקט התמידי בין התקוממות אקטיבית לבין התקוממות "שקטה" דרך חינוך.
פיט. גם הוא בחוץ (צילום: AP)
אין לדעת אם מיראל ישים את ישראל על כוונת הביקורת העולמית והתרבותית שוב, אך פרשת דיר יאסין היא עניין נפיץ, שראוי להיות פתוח לביקורת. אולי הקביעה הזו יכולה להתפרש כאישית וניתנת לוויכוח, אבל עינינו הרואות שתמיד יהיה במרוצת הזמן מי שיפתח לדיון את מה שאנחנו מעדיפים להשאיר סגור ומושתק.
חבקו את הביקורות
אז אם ממילא ידברו עלינו ויבקרו את מעללינו, האם לא עדיף שנטפח את אלו העוסקים בביקורת עצמית ובפתיחת הפצעים ולעיתים קרובות אף בהוצאת המורסה כדי שיוכלו להחלים, גם במחיר שם הגנאי "עוכר ישראל" שניתן להם לא פעם, במקום להשאיר את העבודה לידיים זרות? אנחנו כל כך אוהבים לדבר בשבחה של עבודה עברית, למה שלא נעודד אותה גם במקרה הזה? בסופו של יום מפגן הכוח הגדול ביותר הוא זה של חברה שמטפחת ביקורת עצמית ולא מפחדת ממנה.ובעודנו מתחבטים במחשבה "למה לא הצלחנו להיכנס השנה", והאם זה כן אומר או לא אומר משהו על העשייה הקולנועית הישראלית, אולי עדיף להתכסות בעוד נחמה קטנטנה שמעידה שאנחנו בחברה טובה: גם טראנס מאליק המוערך לא נכנס לפסטיבל השנה עם סרטו "עץ החיים". אז אולי אין לנו מה להרהר יותר מדי: אם בראד פיט ושון פן שמככבים אצל מאליק לא הצליחו להיכנס, מי אנחנו שנתלונן?
